יכולתי לגור באוהל יכולתי לגור בחוץ יכולתי לחפור תעלה ולשכב שם שעות בלא כל תירוץ
כשעברתי לכאן מלאה בחלומות למקום שנראה אז כבית קיט עברו שנתיים של יופי כה זר, עד אשר הרגשתי ממש כבבית ופתאום צריך לצאת ופתאום לגור בכוך כצינוק נשימתי נעתקה וחנק הדוחק, איים לטרפני ואיתו נעלם גם הצחוק
הנני ללא חת, מתכת אל חלד קשה אך כבר ברזל דק עובי הפכתי, לא עוד עוצמת הפלדה מן תקופה לא ברורה של חוסר ודאות מטלטלת שתוכרע החלטה כי מאסתי בך - מציאות מהתלת
|