מעניין אם אני בודד בטענות שלי לגבי עניינים שונים הקשורים לבתי הקולנוע.

1. פוקוס - מקרינים בבתי קולנוע רבים מכוונים את המיקוד של התמונה בעזרת הכיתוביות - הם מוודאים שהכתוב מופיע בצורה חדה. הבעיה היא שמסיבה כלשהי, הכיתוביות אמנם נראות חדות כתער, אך הסרט עצמו מטושטש קצת. מקרינים יקרים, שימו משקפיים אם אתם צריכים, בידקו בבקשה את חדות התמונה על המסך.

2. מאחרים - לאחר תחילת הסרט, יש לאסור על המאחרים להתעקש ולהידחף בין שורות היושבים. שימצאו להם מקום בשורות הריקות או בקצוות.

3. צילצולי טלפונים - רגע לפני תחילת הסרט, הודעה קצרצרה עם בקשה לכבות טלפונים ניידים בטוח תקטין את התופעה. אמנם תמיד יהיו צילצולים, אבל לפחות זה ייפחת קצת.

4. הפסקה - קטיעת הסרט היא מעשה אווילי ומיותר. לפעמים נכנסים ממש לסרט ולאווירה, וההפסקה מוציאה אותנו. הפסקה גם קוטעת את יצירת האמנות. ציור חותכים לשניים? יצירה קלאסית קוטעים? גם סרט באורך סטנדרטי לא צריך לקטוע. ההפסקה נועדה אך ורק לרווחי דוכן המשקאות והאוכל של הקולנוע. עוד כסף.

5. פופקורן - זהו אחד הדברים המעצבנים - קולות פיצוח הפופקורן והליכלוך. אינני חושב שהפסקול של הסרט לוקח בחשבון רעשי רקע של לעיסת פופקורן ורישרושי החיטוט באריזתו.

6. כניסת הסדרן/ית לפני תום הסרט - באופן קבוע כמה דקות לפני סוף הסרט, נכנס סדרן. בשביל מה? הרגעים האחרונים בסרט הם לפעמים מלאי רגש ותחושה מיוחדת. הכניסה הרועשת של הסדרן קוטעת את זה.

7. זהו, לכו מכאן! לאחר שהסרט מסתיים, זורקים את הקהל אל מבוכי מסדרונות מעופשים, או אל מקום שכוח אל מאחורי הקולנוע... איפה אני? מי אני? למה מעיפים אותי אל הליכלוך הזה? ככה אומרים שלום לאורחים? ועוד כאלו ששילמו את מיטב השקלים שלהם. לא ממש סיום יפה לחוויה טובה. למה אי אפשר לצאת מהמקום ממנו נכנסנו? מה הפחד? שניכנס חלילה לראות סרט נוסף ללא תשלום? הרי אפשר בקלות למנוע זאת...

מנהלי בתי קולנוע, חישבו על זה.