| מי יתנני עוף? – תובנות מהסדר השנה כבר הבנתי: אי אפשר יהיה להעביר את סדר הפסח סתם כעוד ארוחה משפחתית מורחבת. אני לא בטוח מה הייתה הסיבה לכך.כנראה הפער בין העובדה שאננו דתיים או אפילו לא קרובים לדת בחיי היום יום- ובין המאמצים המוטרפים, חסרי הפרופרציות, שהשקיעו בנות המשפחה בהכנת הסדר. פסח במהות שלו הוא חג של נשים. כמו שאולי הבנתם, אנחנו משפחה בה קיים שלטון הנשי מבהק, יש אומנם כמה זכרים מתפקדים חוץ ממני, אבל אנו בטלים בשישים מול מספר עצום של דודות אחיות גיסות ובנות דודות, שכלן מנהלות, דעתניות ובשלניות. (לא בהכרח בסדר חשיבות הזה) וכך ישבנו לסדר פסח, מעט גברים רעבים וחסרי סבלנות. הרבה נשים תשושות, בעצבים מרוטים וחרדה קיומית מה יהיה פסק הדין של השבט בנוגע ליכולות הבישול של כל אחת מהן. כשסוף סוף התחיל הסדר, המצב מבחינתי החמיר בהרבה, בליל מקרי לחלוטין של טקסטים, בשפה כמעט לא מובנת, חסרי קשר להוויה שלי ושל משתתפי הסדר. באדקות פנטית "מגלים את המצה" " מכסים את המצה" "שותים בהסבה ימינה" "מנחים את המצה למעלה/למטה". היה לי ברור שאני חייב להעסיק את עצמי במשהו עד שנגיע לאוכל, כבר לא יכולתי להתעלם מהמבטים הנוזפים של חמתי , תוך שהיא בוחנת בדאגה את מלאי החרוסת שנשאר בצלחת. דפדפתי באגדה למחוזות שבדרך כלל לא קוראים אותם. ( הם נמצאים אחרי האוכל ) זה נראה שהמצב מהבחינה הזו רק הולך ומחמיר, טקסטים משמימים, שאפילו לא התיימרו לספר ביציאת מצרים, או להתחבר באיזה שהיא צורה סבירה לחיים שלי ולאמונות שלי. ואז בסוף האגדה כנראה בניספח מיוחד, היו שמונת הפרקים של שיר השירים. איזה יופי! איזה תאורים אירוטים, איזו אהבה חושנית יוקדת. שערותיך... שדייך... דודייך... הבנתי מה קרה ליהדות. השכינה שהיתה פעם כוסית לא נורמלית, מהפכנית, מינית, יצרית ובלתי נתנת לעצירה, הפכה להיות זקנה פולניה טרחנית, שמנה, קטנונית ומקומטת מלאה באיסורים ויסורים בלתי אפשריים, תקנות לא מוסברות. איכס מי יכול לחיות להמשיך עם אישה כזו? נראה שאין בררה. הבטחתי לעצמי: בשנה הבאה חוזרים למדבר, "לחפש את שאהבה נפשי" !!! |