לאחר מכן הוא חיפש וחיפש ולבסוף הוא מת מבלי לדעת את התשובה לשאלתו. זה נראה לו ממש מוזר, שכל מה שהוא כותב קם לתחייה. בהתחלה הוא חשב שזה בגלל העיפרון שבו הוא משתמש. אז הוא כתב סיפור בעט נובע. יומיים אחר כך הוא שמע ברדיו ראיון עם הסוס המדבר שהוא צייר.
'אולי זה הנייר,' חשב והתבדה כשנאלץ להתפנות מהעיר יחד עם כולם בגלל שהאבנים הירושלמיות פיתחו תודעה עצמית.
לאט לאט הוא התרגל לראות את הדמויות שיצר מתהלכות בחוץ וכמו כן, השתדל לצנזר את הכתיבה שלו, כך שהיא לא תגרום ליותר מדי נזק.
אך את הסיפורים הישנים שלו לא יכול היה לשנות; הרוצחים והאנסים, כמיטב הסיפורת, ביצעו את זממם בסמטאות החשוכות של נחלאות. מפלצות ושדונים ארבו לקורבנות תמימים בנווה-יעקב. גיבורי-על ושרתי בית-ספר הקימו זולות על גגות הבניינים של מלחה ודפקו באנגים בשמש הלוהטת.
פה ושם היה נאלץ לשבת שעות עם איזו דמות ישנה, חסרת עומק ופואנטה, ומתנצל בפניה שבעבר הוא לא ידע לכתוב כמו שצריך ולכן היא כזאת שטחית. אבא! אבא! היה שומע לפעמים ברחוב ונבהל כשיצור ענק ומוזר היה קופץ עליו ומחבק אותו.
ואז הוא התבגר וגדל והתחיל לכתוב מאמרים פוליטיים על צורות שלטון אלטרנטיבות, שיטות מיסוי חדשות וכל מיני דברים.
והכל התגשם. הוא אפילו היה נשיא לתקופה קצרה, עד שהתחיל לשעמם אותו כל הקטע. הוא כתב שזכה בלוטו במיליונים ובירושות של אנשים עשירים. ששוקי, הכלב שהיה לו בילדותו, מופיע פתאום בפתח אחוזתו.
הוא היה האיש הכי מפורסם בעולם, הוא גרם לכולם לאהוב ולהעריץ אותו בטירוף.
הוא כתב, סתם מתוך סקרנות, שאחד המאבטחים שלו, זה שהיה לוקח לו את החלק של התוכניות מהעיתון, יקריב את עצמו למען יחיה הלקוח, בניסיון התנקשות ברוטאלי. למשפחה המתאבלת העניק את אחד האיים שברשותו, כאות הזדהות. הם כמובן לא ידעו עליו דבר, איש לא ידע על כתיבתו וקסמיה. חוץ מגיבורי סיפוריו, שעדיין שרו במעטה סמיך של אי-וודאות בקשר לזהות יוצרם.
הוא הצליח למצוא ולתעד כמה מינים של בעלי-חיים שהוגדרו כנכחדים עשרות שנים. לא היה יותר רעב ועוני: העולם הפך למקום יפה ושקט בזכות כתיבתו המכוונת.
הוא ביקר בעולמות רחוקים ופגש דברים שאיש לא היה מאמין גם לוּ סיפר. אהובת נעוריו חזרה אליו, להפתעתם הרבה של ארוסה ומשפחתם, והיא אהבה אותו עכשיו יותר מתמיד. היא ילדה לו את הילדים הכי יפים וחכמים שהרופאים אי פעם ראו. אפילו נשיא ארצות-הברית ויושבי ראש התקשרו אליו, לאחל לו מזל טוב.
היה לו הכל. הוא היה כמעט מאושר.
|