האמת היא שאין לי יותר מדי מה לומר וגם אין לי יותר מדי אנרגיות לומר את זה.

חשבתי שעומד מולי אדם X אך גיליתי את אדם Y.

יישמתי את כל מה שלמדתי מקשרים קודמים ולמרות החיבה שלי להכאה עצמית- אני יכולה לומר בגאווה מסוימת שהייתי הכי בסדר שיכולתי להיות. בוגרת, מאוזנת, קשובה אבל למרות הכל- רגישה ואנושית.

כנראה שזה לא מה שבני שבט ה-Y רגילים אליו. רגישות אני מתכוונת.

“We must accept finite disappointment, but never lose infinite hope”

 אהבה.... אני עוד אתפוס אותך חתיכת כלבה חמקמקה שכמותך.