דאונז מסיים את ספרו במספר אזהרות מפני פחים פנימיים וחיצוניים העשויים להחזיר אותנו להרגל הישן של התעלמות ממשברים ומפציר בנו לזכור להסתכל למשבר בעיניים, אנחנו, לטענתו, הרי כבר יודעים כיצד לפתור כל משבר. ואולם, אותי לפחות הוא השאיר קצת חסרת אונים למולם. הם יושבים כאן לצידי – שבעת המשברים – ואני מתבוננת להם ישר בחרדל של העיניים אבל הם לא מגיבים. נראה לי שיש להם עיניים של פלסטיק כמו לדובי מוצקו האפור שישנתי איתו בגיל שלוש. אז החלטתי לחזור לבק והפעם לספר שדרכו התודעתי אליה – למצוא את כוכב הצפון האישי שלך FINDING YOUR OUN NORTH STAR. בק לפחות השאירה אותי עם קצת יותר תנופה אחרי דיאטת האושר.

כוכב הצפון הוא הכוכב שנמצא מעל הקוטב הצפוני ולכן סיבוביו של כדור הארץ סביב צירו לא גורמים לו להיראות נע. הוא משמש אפוא כנקודה קבועה על פיה אפשר לדעת היכן נמצא הצפון וכך לשמור על הכיוון שאליו מועדות פנינו (דרך אגב, נדמה לי שזה נכון רק כל עוד אנחנו נמצאים בחצי הכדור הצפוני כי מהחצי הדרומי לא נראה לי שאפשר לראות אותו). לכל אחד מאיתנו, טוענת בק, יש כוכב צפון אישי שהוא הנקודה הקבועה במערכת הנעה ועל פיו אפשר לדעת האם אנחנו מתכוונים בכיוון הנכון לנו. אבל, כמו בשמים, גם אצלנו יש ימים "מעוננים" בהם כוכב הצפון לא נראה. בימים אילו עלינו להשתמש במצפן. בק מבטיחה בשמונת הפרקים הראשונים של הספר להצביע לנו על המצפנים שיש לנו בגופנו ובמוחנו. בשלושת הפרקים שאחרי כן היא מציעה "שיעורי נהיגה" לאלו מאיתנו שגם כשהם מצוידים במצפן לא כל כך יודעים איך להתקדם בכיוון הנכון ובשלושת הפרקים האחרונים היא מציעה "שיעור קרטוגרפיה" שבאמצעותו נוכל לשרטט לנו מפה שתעזור לנו למצוא את דרכנו בכל השינויים שיחולו בחיינו והיא מבטיחה שאם נעקוב אחר הפרקים הראשונים חיינו לבטח ישתנו.