0
אבל מה שיצא מהשיחה הפעם הגיע למקומות אחרים שהותירו אותי מייבבת, ולא מצחוק אלא מהתרגשות. אני מכירה אותך כל כך הרבה שנים, את חלק מחיי שלא אוותר עליו לעולם, ועדיין מדי פעם אני מגלה עלייך או בך משהו חדש, משהו שונה שאני מעריכה ומתפעלת ממנו, וגם תוהה מתי הוא קרה, שהרי אנחנו מדברות תמיד אבל גם מחמיצות. ואז את אומרת לי בגיחוך שאנחנו דומות ואני שמחה ויודעת שזה נכון ושזכיתי. אז נכון, אני אומרת יותר בקלות שאני אוהבת (עבדתי על זה שנים הרבה) - אבל זה לא משנה. ונכון, אנחנו מתראות מעט וכשאני מבריזה לך את יורדת לחיי בעוד אני תמיד מוותרת לך... אבל יקירתי, איזה מזל שאת פה. |