הסופרת Mary Shelley תיארה ב- "Frankenstein" (1818), יצור דמוי אנוש שהורכב מחלקי גופות אנושיים. הגולם הפך ליצור חי באמצעות מכת זרם חשמלי לתוך גופו. גילוי האלקטרומגנטיות באותה התקופה מצא גם ביטוי בתחומים נוספים, ביניהם ברפואה, כאשר זרם החשמל הניע שרירים של צפרדע (הניסויים של Luigi Galvani  ב- 1790).  מכות חשמל שימשו באותה העת לנסיונות החייאת אנשים שטבעו. 

ניתן לקבוע שפרנקנשטיין הינו אב טיפוס של  "cyborg" – שילוב אדם מכונה,  אורגניזם זה מסמל את האיחוד בין חיים ומוות, בין זמן עבר לזמן עתיד, בין הטבעי למלאכותי, ומגלם אפשרות של חיי נצח באמצעים אלקטרוניים ומכניים. מרי שלי הפכה לפרומתאוס מודרני, המנצלת את הגילויים החדשים של כוחות החשמל והרפואה, כדי להציל את האנושות מגורלה הידוע מראש, הלא הוא המוות. בכך קראה תיגר על האל יוצר האדם. "הסייבורג", המורכב מחלקים ותודעות שונות (אינסופיות) כמו זו של פרנקנשטיין, משקף מרחב זמן "דחוס" בטופולוגיה לא איקלידית.

מאה שנה מאוחר יותר Duchamp הפך לסייבורג מודרני. רשמיו ממסעו  Jura-Paris Road, משנת 1912,  אותם כתב ב Notes for the Green Box (1934). מתארים איחוד של הנוסע עם הרכב, על מכלול מרכיביו המכניים והחשמליים... האמן הפך לאדם מכונה, סייבורג בן המאה ה-20. המכונית אינה פריט המוני בודד כמו הבקבוק, אלא מערכת מורכבת שיוצרה בפס ייצור סדרתי (פורדיזם), ונועדה להניע את ההמונים ממקום למקום וללא מאמץ. הנוסע שודרג,  לא נזקק יותר לרכבת הנוסעת על מסילה קבועה ולוחות זמנים. מעתה כול אחד יכול להיכנס לקפסולה מהירה המנתקת אותו מהטבע, וחושפת לעיניו פנורמות רחוקות וקרובות בהתאם לבחירתו האישית.  

ומסך המחשב...