של מיליוני נשים,

למה לא מפגינים נגד השימוש

בילדי הפצצות? 

למה אף אחד לא מתרגש מהקורבנות

למה לא יוצאים להגנת זכות הקיום

וזכות ההגנה של מדינת ישראל?

למה מערבבים בין ההגנה של הפלסטינאים,

ושאלת המיליון: למה לשמאל האירופאי,

ולכל השמאל העולמי,

יש אובססיה להלחם נגד שתי הדמוקרטיות

בכדור הארץ, ארה"ב וישראל ולא נגד הגרועות

שבדיקטטורות ?  שתי הדמוקרטיות שסבלו

מהפיגועים הכי רצחניים בטרור העולמי.

אני קוראת בפורומים של הפלסטינאים האירופאים

שכותבים בלהט: "אנו בעד חופש של כל העמים".

זה לא נכון! אף פעם לא הדאיג אותם החופש של

תושבי סוריה, איראן, תימן, סודן וכו'...

ואף פעם לא הדאיג אותם החופש שנלקח מהפלסטינאים

שחיים תחת הקיצוניים האיסלמים של החמאס.

רק מדאיג אותם להשתמש בקונספט של החופש

לבסוף, העיתונאות הבינלאומית לא עושה פחות נזק.

בנושא הערבי הישראלי הם לא מדווחים,

הם רק עושים פרסומת. כאשר מדווחים על ישראל

רוב העיתונאים מתעלמים מכל הקודים האתים

של העיתונאות וכך, כל פעולת הגנה של ישראל,

הופכת לשואה. נכתבו ונאמרו כל כך הרבה דברים

מגוחכים שכבר אי אפשר להאשים את ישראל

בדברים יותר גרועים.

במקביל, אותה עיתונאות אף פעם לא מדברת

על ההתערבות של אירן וסוריה באלימות נגד ישראל,

על שטיפת המוח הקיצונית שעושים לילדים.

כאשר מדברים על קורבנות, אם הם פלסטינאים -

מסקנה:

אני לא יהודיה, אני משויכת אידיאולוגית עם

השמאל ואני עיתונאית. למה אני לא אנטי ישראלית,

כמו רוב הקולגות שלי? כי בגלל שאני לא יהודיה,

יש לי את האחריות ההיסטורית להלחם

נגד השנאה ליהודים, ובהווה, נגד השנאה למדינתם,

ישראל.

המלחמה נגד האנטישמיות לא שייכת רק ליהודים,

זו חובתם של הלא יהודים. כעיתונאית,

אני מחויבת לחתור לאמת, ללא דעות קדומות,

שקרים ומניפולאציות. ועל ישראל לא נאמרת האמת.

וכשמאלנית, שאוהבת את הקידמה,

אני מחויבת להגן על החופש, התרבות, דו הקיום,

החינוך של הילדים,

ועל העקרונות של עשרת הדיברות

שהפכו לעקרונות אוניברסליים.

עקרונות שהאיסלם הפונדמנטליסטי הורס באופן שיטתי.

 ז"א, כלא יהודיה, עיתונאית ושמאלנית

כי אם ישראל הייתה מנוצחת, היו מנוצחים המודרניזם,

התרבות והחופש. המלחמה של ישראל, למרות שהעולם