מכל הצקותיה הרבות של הדת היהודית, עניין הכשרות בהחלט מתבלט כאחד הקיטבגים הכי מעיקים שהפיל רס"ר יהוה על טוראי ישראל.

לא ששאר תרי"ב המצוות הנוספות הן סוגה עילית, אבל כשהזיית הדת מתחילה להיכנס לך לצלחת - זה באמת הופך למעיק במיוחד.

בשנים האחרונות פסח לא ממש הזיז לי, לכאן או לכאן. כל מני מסורתיים לא מעודכנים למיניהם נוהגים בתקופת החג לסנוט באתאיסטים שכמותי עם הערות כגון "נו, פוצצת את הפריזר במליון פיתות בשביל שבוע?" וכנראה לא ממש מבינים שלפחות בעיר החוגגת מאה, הנוהל השתנה כבר די ממזמן. לא צריך להקפיא שום פיתות. אם אתה רוצה לאכול לחם בפסח, אתה יכול למצוא אותו חם וטרי בזמן אמת, מבלי לסמוך על פריזרים ומיקרוגלים. בעבר הלא רחוק נטתה רשת AM:PM להוציאנו ביד חזקה ובזרוע נטויה מערימות המצות ולהושיענו עם אספקת חמץ שוטפת כבשאר השנה. אבל מאז שהיא עברה לשליטת כוחות השחור, "טיב טעם" מהווה תחליף יותר מהולם, ומספקת את כל מה שצריך, במרחק של שני מעברי חציה.

וזה לא שאני דווקאיסט גדול או איזו מטחנת לחם בלתי ניתנת לעצירה. במטבח הביתי שלי לא חל כל שינוי מימים כתיקונם (כלומר: המקרר ריק בדיוק באותה הצורה). בחוץ אני אוכל כמו ביום יום של כל שאר השנה (למעט מגבלות ניכפות. בחיי, זה שמק'דונלדס מוכרים צ'יזבורגר בשבת - אבל בלחמניה כשרה לפסח, הורג אותי מצחוק).

יעל משאלי כתבה ב-YNET מאמר בו היא קוראת להקפיד על כשרות הפסח לפחות בחוצות, מסיבות של כבוד למסורת. את הבקשה הזו יהיה אפשר להציג רק ביום בו יבוטל חוק החמץ, אותו חוק חשוך, אנטי דמוקרטי (שגם סותר את חוק חופש העיסוק, שהוא חוק יסוד) ומגוחך להפליא (שכן אם טיב טעם תציג לראווה בשר חזיר בחלון הראווה - יהיה זה חוקי לחלוטין. אם תמכור בצנעה לחם, שכשר לחלוטין כ-358 יום בשנה, היא תעבור עבירה ותקבל קנס).

עד שלא תבוטל האיוולת הזו, באמת שלא יבואו בטענות לאף אחד, כולל לא למי שמתחשק לו ללכת בפסח בחוצות בני ברק עם באגט ביד.

כל האינטרו הארוך הזה נועד כדי למקם בקונטקסט את הסיטואציה המוזרה בה הייתי היום.

בוא נגיד שאתה נמצא באור יהודה, מכל המקומות.

בוא נגיד גם שהשעה היא שעת צהריים, ואתה רעב.

בוא נגיד, אם כך, שבהתחשב בנסיבות האלה - אתה בוחר לעשות את מה שיעשה כל אדם הגיוני במצב המתואר: לצאת לאכול איפושהו באיזור בו אתה נמצא (במקרה שלנו: איזור התעשיה הקטן של העיירה הציורית, הגדוש במיני מזללות).

רק מה?

הסברה (ההגיונית, כך חשבתי) שמסעדות האיזור פשוט עברו למתכונת פסח ויגישו אוכל הכשר לחג - ורק אותו, לא הוכיחה את עצמה.

"הם סוגרים את המסעדות בחג כי ממילא רוב העובדים כאן נמצאים עכשיו בחופש", הסביר לי מישהו את הסיבה ששוטטתי באיזור כמעט חצי שעה, מחפש לשווא מקום לשבת ולאכול בו.

שימו לב שאפילו לא אמרתי "מקום ראוי". לא, מצידי שזו תהיה שיפודיה שהיא גם אגזוזיה. רק שתמכור לי איזו חתיכת בשר. בצלחת, בטח בצלחת, בסדר, לא בפיתה.

קודם כל הלכתי לנדרה. מה רבה היתה שמחתי לקראת האיחוד המיוחל עם הקובה האגדי, עליו כבר כתבתי כאן בעבר.

ומה רבה היתה אכזבתי לראות שנדרה - סגורה לרגל החג. מה שקוראים: תבוא אחרי החגים. נו שוין.

  זה לא כל-כך נעים לראות נדרה סגורה

המשכתי לחפש מזון, אך מכל עבר קידמו את פניי רק מזללות סגורות. גם הסטקייה שמול נאדרה בעוצר. "פיצה סופרנו" (כן, באמת יש דבר כזה. לא להתבלבל עם פיצריית "כרמלה סופרנו" בת"א) מוגפת, כמובן (לא נראה הפסד גדול). גם כל מני דוכנים של פיתה-עם-שניצל-וחומוס-צ'יפס-סלט הזכירו בצורה מדאיגה את חנויות חברון ביום בו מתנחלי העיר מחליטים לעשות קצת בלאגן (כלומר - כל יום). אז כן, מאז הפעם האחרונה בה הייתי באור יהודה פתחו כאן סניף של "חומוס גבעתיים", אבל אין מה לבנות על לנגב איזו יציקה. גם לא בלי פיתה. אבל לזכותם יאמר שאם יש עסק מזון אחד (מלבד מאפיה) בו שמירה על כשרות פסח מצדיקה סגירה כוללת - זה חומוסיה (סוטי "אני אוהב לנגב חומוס עם מצה" מוזמנים לקום ולצאת. תעמדו בחוץ ליד אנשי "מצה עם שוקולד למריחה זה ממש טעים").

קצת פחות הגיוני, לעומת זאת, היה לי השלט הבא

  ?What's wrong with this picture

כשראיתי את השלט הזה - "מטעמי עבדאללה ובניו" - התחשק לי לתפוס את הבעלים ולצעוק עליו קצת:

"עבדאללה קוראים לך! עבדאללה! איך ז-ה בדיוק משתלב עם "כשר בהשגחת הרבנות אור יהודה"?? שלא נדבר על הבס"ד שהבאת שם למעלה מימין".

מילא אם היה מדובר בערבי גבולי. איזה יוסף סוויד נוצרי כזה, שמי שלא מכיר אותו אפילו לא יכול להיות בטוח אם זה יוֹסֵף או יִוָּסֵף. אבל עבדאללה??

אח שלי (והרי כולנו, יהודים וערבים, אחים בני אברהם) - עם שם ערבי מאסיבי כזה אתה בסרט הבא של פוקסוחובסקי כבר לא תשחק. באחריות. אז אולי תרד קצת מהאדיקות ותאכיל אותנו במקום?

אבל לא. עבדאללה לא בא. וגם בניו לא מטלפנים. הם כנראה הלכו לחפש את האפיקומן, והשאירו את מסעדתם הגדולה סגורה ונעולה.

אז איפה אכלתי בסוף? או.

שניה לפני שנכנעתי (אפילו שקלתי לקנות איזה וופל בסופר ולמלא איתו את הבטן עד הערב) - מצאתי אותו.

את אותו נווה מדבר שמוכר אוכל באור יהודה בפסח! כן! יש דבר כזה!

מדובר בכוך קטן בשם "בריא לי", שהמוטו שלו הוא "קפה ועוד..." (שימו לב לשלוש נקודות, שמנסות לגרום לכם להאמין שאשכרה יש "ועוד" באור יהודה).

אל תזלזלו ב"בריא לי", יש להם אפילו אתר אינטרנט - או לפחות אמור להיות, שכן כרגע כתובת האתר נותנת את ההודעה:

Microsoft JET Database Engine error '80004005'

Disk or network error.

/global/functions.asp, line 9

ותו לו.

הו, הבושה

כן. מודה. אכלתי סלט. סלט! דבר שאמנם בדרך כלל אין לי בעיה איתו, אבל רק כל עוד הוא מגיע ליד האוכל, ולא במקומו.

לא הפעם. הפעם זה כל מה שאכלתי. עירבוב של ירקות ופחמימות. זה כל מה שהיה שם, ב"בריא לי". אפילו הסושי שהובטח על השלט הצהוב של המקום לא נראה באופק (ובכל מקרה, מסופקני אם זה ה-מקום לאכול בו סושי).

אבל וחפוי ראש סיימתי את ארוחת הצהריים הלא ממש ראויה, הודיתי למזלי על כך שאני לא גר במקומות עם אוכלוסיה שומרת כשרות ובירכתי "לשנה הבאה בתל-אביב".

ולסיום: מחווה אור-יהודית למר פלדמן:

 הסוף לג'וקים - ההתחלה לאינדי. לאון.