מוקדש לטלי נגעת בי...... מי יתן ותמצאי נחמה במילים
החלטתי לעלות לקבר שלה,תמיד פחדתי ללכת לשם,פחדתי להתעמת איתה,פחדתי מהרגשות שהצלחתי להדחיק במשך כל כך הרבה זמן,לקבור אותן עמוק בפנים,לשכוח אך לא באמת לשכוח.....אבל באותו יום ידעתי שהרגע הגיע,הגיע הזמן להתאבל עליה,להתאבל עליה אחת ולתמיד..... אני זוכר שהלכתי במשך שעות,ולא משנה לאן הסתכלתי תמיד אותו מחזה,היו מצבות בכל מקום,אני לא בטוח כמה מצבות היו שם,אלפים,מאות אלפים או מיליונים,מסודרות שורות על גבי שורות עד אין סוף,בכל מקום שהסתכלתי היו מצבות,חלקן היו קטנות,וחלקן היו גדולות,ומעל לכל מצבה עמד מישהו,בחלק מהמצבות עמדו נשים ובחלק מהמצבות עמדו גברים,היו כאלו שפשוט בהו במצבות ולא אמרו מילה,הם בהו במצבות בעיניים ריקות,נטולי רגש,והיו כאלו שבכו, בכי שקרע לי את הלב,כזה שחודר פנימה ולא מרפה,והיו שצרחו,צרחו לאן הלכת?,למה עזבת אותי?,והיו שצחקו,צחוק מטורף,והיו אלו שחפרו,ניסו לחפור בידיים בכל הכוח כאילו זה יחזיר אותה לחיים,והעננים שכיסו את השמיים היו שחורים,ירד גשם וברקים,ומרחוק יכולתי לשמוע את הרוח,והרוח נשאה איתה כל כך הרבה עצב,כאב,בדידות ויאוש, יכולתי להרגיש איך הרוח עוטפת אותי,עוטפת אותי ביאוש,שחדר לכל תא בגופי,מציפה אותי בעצב,כולאת אותי בבדידות,הרגשתי שהצעדים שלי נהיו כבדים,כבר לא יכולתי להמשיך ללכת,אבל המשכתי לחפש,הייתי חייב להמשיך לחפש אותה,הרי גם היא קבורה פה בין כולן,גם אני רוצה להתאבל עליה,לבכות עליה,לצרוח עליה,לצחוק בטרוף,גם אני רוצה להניח לה,לדעת שהיא נחה על משכבה,ולא תחזור לרדוף אותי כל רגע כל דקה במשך היום והלילה,רוצה להמשיך הלאה להשתחרר רוצה להרגיש שוב. והן קבורות שם,מיליונים על גבי מיליונים של אהבות,אהבות שנגמרו,נקטעו,נבגדו,או סתם הושלכו,אהבות קטנות ואהבות גדולות מן החיים,ואפילו אהבות בינוניות,כולן קבורות שם בבית הקברות,בית הקברות של האהבות שנגמרו,חלקן נמשכו חיים שלמים וחלקן ימים מועטים,אבל כולן קבורות שם....מחכות...... |