"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
מרתה בק – כוכב הצפון: שני צידי העצמי
בק יוצאת מנקודת הנחה שלכל אחד מאיתנו שני צדדים: את האחד היא מכנה "עצמי מהותי" ואת השני "עצמי חברתי". לעצמי המהותי סדרה של "מצפנים" משוכללים שיכולים לכוון אותנו לעבר כוכב הצפון שלנו ולעצמי החברתי כלים להוביל אותנו לשם. למשל, העצמי המהותי שלי רצה ללמוד רכיבה על סוסים והעצמי החברתי שלי דאג להתקשר, לקבוע שיעור, למצוא טרמפ, לדאוג לכסף. כששני אלו עובדים יחדיו בהרמוניה אנחנו יכולים להשיט את חיינו לעבר כוכב הצפון שלנו ללא בעיה. ואולם, פעמים רבות אנשים לא מודעים בכלל לעצמי המהותי ולמצפניו ומובלים על ידי רצונות של אחרים שאין להם שום מושג היכן נמצא כוכב הצפון שלנו. אם התחושה הכללית שלנו היא של תסכול, כעס, שעמום, יאוש, חרדה, אז זהו סימן ששני צידי העצמי שלנו אינם מסונכרנים. העצמי המהותי שלנו הוא אותה אישיות שנקבעה לנו עוד ברחם על ידי הגנים: התשוקות האופייניות לנו, ההעדפות שלנו, התגובות הרגשיות שלנו והתגובות הפיזיולוגיות הבלתי-רצוניות. הוא מהותי, אומרת בק, משתי בחינות: ראשית, הוא המהות של אישיותנו, שנית, הוא מהותי (במובן של הכרחי) כדי למצוא את כוכב הצפון שלנו. העצמי החברתי הוא אותו צד שלנו שהתפתח בעקבות מגע עם אחרים. כיוון שאנחנו תלויים באחרים הנטייה העיקרית שלו היא לרצות אותם. בניגוד לעצמי המהותי שאינו מושפע מהסביבה, העצמי החברתי התפתח בהשפעת הנורמות התרבותיות שבהן גדלנו. במשך חיינו העצמי החברתי שלנו פיתח המון יכולות שמסייעות לנו להסתדר בתרבות שבה אנחנו נמצאים: לבשל ארוחות צהריים למשפחה, להתלבש יפה כשיוצאים לארוחה, לארגן פיקניקים, להרצות לפני תלמידים, לכתוב בלוגים, לפרגן, ועוד ועוד. העקרונות על פיהם פועלים שני צידי העצמי שלנו שונים לחלוטין ולכן יש סיכוי גדול שחיינו יכילו קונפליקטים פנימיים: האני המהותי שלנו פועל לרוב על בסיס משיכה ואילו החברתי על בסיס הימנעות (זה קצת מוזר לי: כי אני יודעת שההימנעותיות שלי לא אהודה על החברה). האני המהותי נוטה להיות ייחודי ואילו החברתי קונפורמי. האני המהותי נוטה להמציא דברים ואילו החברתי לחקות אחרים (אפילו פה אני לא לגמרי מסכימה, הרבה פעמים קיים דווקא לחץ חברתי להיות מקורי ואילו הנטייה הטבעית שלי היא דווקא לחקות משהו, או שאולי לא?). העצמי המהותי מפתיע במקום שהאני החברתי צפוי. האני המהותי נוטה להיות ספונטני ואילו החברתי מבסס את מעשיו על תכנון. האני המהותי אוהב לשחק ואילו האני החברתי נוטה לעבוד קשה. עצם זה שאני קוראת את הספר, אומרת בק, הוא סימן שיש בי צד חזק של עצמי חברתי שמעוניין לקבל עצות מאחרים וטוב שכך. לולא כן היא סביר להניח שהייתי מבלה את חיי בבית הכלא, שם, אומרת בק, מבלים אנשים שהעצמי החברתי שלהם כשל. אבל אם למרות העובדה שהעצמי החברתי הביא אותי עד הלום בלי להסתבך יותר מדי עם החוק, אני מרגישה איזשהו חוסר סיפוק בחיי, סביר להניח, טוענת בק, שמה שחסר לי הוא חיבור טוב יותר לעצמי המהותי שלי. לכן, הצעד הראשון שעלינו לעשות הוא לאפשר לעצמי החברתי שלנו להירגע ולסגת קצת הצידה. |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא משנה מה, הן מתוקות להפליא :)
נראה לי ששלי הונגריות, לפחות לפי המבטא.
שלי מאד דמתה להן והיתה רומניה מכובדת עם מפיות קרושה בסלון. אני הייתי המנקה.
תודה. יש לי תיאוריה שכל חתול מיצג באופיו פן מסוים של בעליו. נראה לי שהשמנה והישנונית קשורה איכשהו לעצמי ההמהותי ואילו הרזה והאקטיבית לפן החברתי.
ושניהם צודקים.
רציתי לתת לך את כוכב הצפון.
מייד יצאה הודעה שבה נאמר לי באופן חד משמעי ובלתי מתפשר , שאין לי כוכבים.
עצמי המהותי חטף פגיעה קשה מאוד.בבת אחת נפלו פניו. אך עצמי החברתי
אמר לו: תכנס חביבי לפרופורציות, עוד מעט יהיו לך כוכבים מלא חפניים.
שמיים צלולים מכחול מלטף
יד ביד
אהבה לא נולדת
עבודה קשה
שאוהבים
כבר לא מרגישים את המלאכה.
שניים שניים
זוג או צמד
הכול יותר יפה שאוהבים,
אותך.
ובנוסף, אני חושבת שכשאני מגדלת אותן אני הכי אני.
בסה"כ מה שהיא כותבת מאוד הגיוני, ככל שהקונפליקט בין החברתי למהותי גדול כאן אנו מתוסכלים ולא מסופקים
האם אפשר להגדיר זאת כמאבק שבו אנחנו המפסידים אם לא נמקם את עצמינו במה שנוח לנו?
את קוראת ומפרשת לעצמך את המאמרים מתוך רצון למצא לעצמך הלימה גבוהה בין החברתי למהותי, יש שינקטו באמצעים אחרים,
חושבת שכל אדם בר דעת מרגע שהוא עומד על ההבדל בין הרצוי למצוי מתחיל לחפש את דרכו לאיזו השלמה,
מרגע שאנחנו נולדים, עד שאנחנו בעצם נופחים את נשמתינו, אנחנו חיים במסלול שכמו נכתב מראש, נולדים לתוך מבנה שדי קשה לפרוץ אותו,
זוכרת מאמר אחר שהבאת שבו משחר הווסדינו כמו נועדנו לרצות, "להיות ילדים טובים",
יש איזו טרגדיה בחייו של כל אדם, שהוא בעצם לא הוא, אלא תבנית נוף מולדתו,
אני חושבת שזו אחת הסיבות שאני מגדלת חיות, אני נהנית לראות שלפחות הן.. יכולות להיות הן.
חק צמייח
נאורה