יש דברים שאי אפשר להרחיב אותם. 

זה התחיל מטקסט שכתבתי,

שהיה נראה לי מצומק מידי,

אבל ככל שניסיתי,

לא הצלחתי להרחיב אותו למשהו מוצלח יותר.

היה לו טוב בצימוקיות שלו. 

יש דברים שטוב

שאי אפשר להרחיב אותם

ויש דברים שלא. 

כשחושבים על זה,

מערכות היחסים שאנחנו נמשכים אליהן,

הן אלה שאנחנו יכולים להרחיב.

כשאנחנו מבינים שאין לאן להרחיב יותר

אנחנו מאבדים את התנופה. 

מערכות היחסים המרתקות, האמיתיות,

הן אלה שמתרחבות כל הזמן

ולאו דווקא למקומות הצפויים. 

במערכות יחסים וירטואליות

ההרחבה הצפוייה היא לחיים האמיתיים.

במערכות יחסים בין גברים ונשים

ההרחבה הצפוייה היא מין.

בנישואין ההרחבה הצפוייה היא להתמודדות עם השגרה. 

אם אתם אוחזים במערכת יחסים

שלא הרחיבה את עצמה למקומות הצפויים,

הרווחתם.

כנראה שאתם באמת מרתקים אחד את השני.   

אגב,

הנה הטקסט שלא הצלחתי להרחיב: 

אנחנו בניו יורק עם הילדים.

נכנסים לחנויות שבחיים לא,

עומדים בתור לתערוכות שמעולם לא,

אוכלים המבורגר.

זה נחמד, אתה רואה את העיר דרך העיניים שלהם

אבל אתה לוקח כל כך מעט ממה שיש לעיר להציע.

אפלטוניות עירונית.

אל תראו אותי ככה. אני טוב ביחסים אפלטוניים.  

אבל ניו יורק??? 

ניו יורק עם הילדים זה כמו יחסים אפלטוניים עם זונת צמרת.

אפשרי, אבל מתסכל. 

הנה, הצלחתי להרחיב.