פברואר 2007

אני מחליק על רולרבליידס מזה זמן מה כבר.

גם לא מעט זמן שאני מחליק מהר, יחסית וחבר בקבוצת ה"עילית" הארצית של מחליקי ספידסקייטינג בארץ.

אמנם יחסית אל רוב הקבוצה אני לא ממש מחליק מהר וגם לא הכי בכושר אבל היי, לפחות אני מנסה.

במסגרת מירוץ עומר, ריצה של 10 קילומטרים, מתקיים גם מקצה של מחליקי רולר לאותו המרחק בכבישי הישוב עומר שבדרום.

זו הפעם השניה שלי שאני בא להשתתף באירוע.

אך שוד ושבר, אותו יום שבת נבזי היה די גשום וכבישי עומר היו רטובים ומלאי בוץ.  לא בריא בכלל ולא מתאים להחלקה ברולר.

אבל הקבוצה של המחליקים כבר הגיעה.

אחרי דין ודברים קצר הוחלט ע"י כמה מאיתנו להשתתף במירוץ בכל זאת(הרי כבר נרשמנו שילמנו מראש) אבל לשם שינוי לא במקצה הרולר (חבל על המייסבים) אלא דווקא לרוץ.

הרי עיקר האירוע הוא מירוץ של 10 קילומטרים אז נרוץ איתם יחד.  עם נעליים והכל.

בעבר כבר רצתי למרחקים של 10 קילומטרים אבל מעולם לא עשיתי זאת במירוץ רשמי.  מה גם שבאותה תקופה הכושר שלי היה די ירוד, החורף לא ממש מעודד לצאת ולהתאמן בחוץ.

התמקמנו בנקודת ההתחלה וחיכינו ליריית הזינוק.

בתחילת המירוץ רצתי עם שני חברים שגם הם כמוני הגיעו בכוונה להתחרות על רולר אבל בעקבות הנסיבות עברו לנעליים.

הקצב היה טוב, מהיר.

רצנו בסבבה דיברנו ופיטפטנו בנינו.

ככל שהתקדמנו במרחק הרגשתי את עצמי מתקשה להחזיק עם החברים באותו הקצב.

בחצי המסלול כבר האטתי משמעותית והמשכתי לרוץ לבד תוך שאני מרחם על עצמי מאד ומקלל את הרגע בו החלטתי שלרוץ 10 קילומטר יהיה כייף.

שני קילומטר מהסוף, רצתי כאחוז שד אל הסיום אבל בהתחשב ברמת העייפות שהייתי בה אני מתאר לעצמי שמה שהרגשתי על גופי כריצה מטורפת לא היה יותר מהר מתלמיד בכתה א' רץ אלפיים.

כעבור כשעה מן הזינוק הגעתי סופסוף אל נקודת הסיום, שמח ומאושר על שהסיוט הזה סופסופ נגמר. 

הרגשתי סחוט כולי, לקחתי את בקבוק המים והתקשתי אפילו להתכופף על מנת להוריד ממני את הצ'יפ (הצ'יפ למדידת הזמנים).

אחרי התאוששות קצרה הרגשתי שניעור בי משהו.

בשלב הזה עוד לא הייתי בטוח בדיוק מה.

הסיכום המצולם של מירוץ עומר 2007 ע"י הרץ המצלם, עופר ביידה באתר שוונג:

http://www.shvoong.co.il/oferba/all_articles1.asp?id=1116