אהבה יומיומית
פוסטים אחרונים
- סקריפט ליצוא קבצי jpeg, eps, pdf מאינדזיין 29/5/13
- רפאו עצמכם - פרחי באך - תורתו של ד"ר באך 9/12/12
- הרקדן ריקרדו דה סילבה 13/9/12
- פנינה 9/9/12
- ציפור בים הגדול 30/8/12
- סרטן צוואר הרחם - מנסיון אישי 16/8/12
ארכיון
המלחמה הזו נגמרה
הַמִּלְחָמָה הָזוּ נִגְמְרָה
הַמִּלְחָמָה הָזוּ נִגְמְרָה. אָבָק הַקְּרָבוֹת דָּעַך. מִלִּים שֶׁהֵקִימוּ חוֹמוֹת שָׁכְחוּ. מַבָּט שֶׁדָּקַר נִמְלָח וְנִפְעָר וְשֻׁנָּה. עַל גַּבִּי תְּהוֹם-הַפַּחַד דְּרָכִים חֲדָשׁוֹת נפקחו בְּלָבָן.
הַמִּלְחָמָה הָזוּ נִגְמְרָה הַפְּחָדִים. הָאָבָק. הַמָּקוֹם.
אֲנִי וְאַתָּה בְּנוּיִים חֳרַפִים וְקַיְצִים וְרוּחוֹת. פּוֹרְמִים תַּכִים מתוחים בְּרִקְמָה מסועפת מְאֹד.
מְחַכִּים לָאָבִיב הַלָּבָן שֶׁיָּשׁוּב.
אֲנִי יוֹדַעַת יָשׁוּב.
אֲנִי יוֹדַעַת יָבוֹא.
נָעִים לְחַכּוֹת. |
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הא! יקירתי זה לא שונה. תמיד דומה. את יודעת - חיים.
תהני מהמנוחה ותאגרי כוחות. רוצה לחשוב שיש סוף למלחמות, בכל מקרה אם אכן כך, ספרי
שנדע שאצלך זה שונה. כותבת נפלא!
כמה נדיב אתה, עודד. תודה תודה
רגיש ונוגע, וגם שאר הדברים שר' שוקי אמר וחותם עליהם בשתי ידיים. כוכב לשמי חייך*
תודה תודה
ועכשיו גם כוכב*
יש בזה משהו...
;)
חג שמייח
כמה נעים לקרוא...
תודה
ואוו תמר, הרגת אותי. זאת אומרת הפתעת אותי, כלומר... אני המומה מכל מה שקלטת.
גם הפסיכולוג שלי אומר שיותר קל לי לדבר על מלחמות מעל אביב :)
לגבי המבט - אני מקבלת את הערתך, אני גם לא לגמרי שלמה עם זה עדיין. אני אחשוב על זה. לגבי הריקמה -כן. זה לא רע מסועף. ואני שוב מודה שאני צריכה לחשוב על זה...
את מקסימה שכתבת לי את כל ההערות
המון המון תודה
במקום שהיו מלחמות
נשארות צלקות.
מלחמות מאוהבות העצמן
הן אינן נגמרות.
השיר נוגע ורגיש.
ימים יפים
שוקי
אחרי שהמלחמה הזו (כנראה מלחמה זוגית) נגמרה האבק שוקע ויש פתח לתקווה. הדרכים הלבנות על תהום הפחד הן אולי גשר בין השניים, אבל הדרך עוד ארוכה. הזוג הסוער הזה הוא זוג של קיץ ושל חורף ושל רוחות - האביב לא מגיע כל כך בקלות. יש לפרום הרבה מתח שהצטבר במרקם המסועף של היחסים. והאביב הלבן עוד יבוא. יש לי הרגשה שהדוברת לא בטוחה שהוא יבוא כי היא צריכה לחזור לעצמה על הידיעה הזו, כאילו הייתה משכנעת את עצמה. היא יודעת בעצמה, שלא צריך רק לחכות לאביב אלא להביא אותו - יש עוד הרבה תכים מתוחים לפרום... הרבה יותר קל לה לדבר על המלחמה, יותר קשה לה לדבר על האביב. הוא לבן. הוא יבוא...
זה מה שהעיניים הפרטיות שלי ראו, מכל מקום (:
יפה. היה לי קצת קשה עם המבט שבעבר דקר ואחר כך נמלח ונפער ושונה. הנפער והשונה לא כל כך הסתדרו לי. והשימוש בדימוי של מלאכת הפרימה - אני מבינה שתכים מתוחים יש לפרום, אבל הרקמה המסועפת נשמעת לי כמו משהו לא בהכרח רע, שאולי לא חייבים לפרום אותו והרי עבודת הזוגיות תמיד מחייבת רקמה מסועפת. ופרימה לא נשמעת כמו משהו שזוג יעשה כדי להתקרב, אלא אם כן הם מתכננים אחר כך לתקן את הרקמה עם החוט שפרמו או להכין ממנו רקמה חדשה.
נהניתי, רותם.
תודה
תמר