למה בעצם?
פגשתי אתמול מכרה שהייתה עם חברה שלה,,,
למעשה אין לי קשר עם אותה מכרה וגם כשהיה, היה לזמן קצר ובחרתי שלא.
אותה מכרה ראתה אותי בעיר מידי פעם וביקשה שנהיה בקשר, תהיתי,,, האם זה מתאים? בינתיים הספיקה לספר לי ששינתה את שמה הפרטי,,, מ- ל-,,, וחברה הספקתי לטעות מס' פעמים באיך שקראתי לה,,, מה אתם יודעים,,, אבוי לי,,, הרגשתי מאוד מגוכך כבר אז, אבל-מילא אמרתי לעצמי,,, הכל עניין של אמונה,,,
אבל כמי שעברה תהליכים עמוקים ,,, יכולה לקבל אמונות של אחרים במיוחד אם הם משוכנעים שזה מה שיעזור להם במה שלא הצליחו בו עד היום,,,
החלטתי לתת צ'אנס הרי גם אני השתניתי, אולי,,,אולי אני טועה ואסור לי להיות שיפוטית איתה,,, תני לה צ'אנס אמרתי לעצמי.
ישבנו בבבית-קפה נחמד בלב תל-אביב, יום אביבי ,,, נחמד,,,
לתדהמתי היא מכרה לחברה שלה לוקש לגבי הגיל,,,
הצעירה את עצמה באיזה 10 שנים,,, קצת מוגזם, לא?
ולמה זה צרם לי? היות ושיכנעה את החברה שהיא תעביר מס' טלפון שלה(של החברה), בשנות השלושים שלה לבחור שראתה שם והחליטה לנסות לשדך ביניהם,,, כשלעצמו יפה, נדיב, ואם אפשר לעזור אז למה לא,,, ככה אני חושבת,,, החברה בשפע התבונה שלה ענתה אבל הוא יראה את החברה שלך שהיא מבוגרת(אני) אז הוא לא יענה,,,
ואז אמרתי לה, לחברה של החברה,אבל את נראית טוב,,, נדהמתי מחוסר הביטחון ומהטיפשות, תסלחו לי,,, יש גבול לטימטום ולחוצפה,,,- הכל נאמר בפני באותו שולחן,,, שאלה אותי החברה של החברה, בת כמה אני נראית? או-הו אז יצא הצד הג'ינג'י שלי ועניתי-בת 42, 43? ההיא האדימה והתבאסה ואמרה, ,אף פעם לא נונתים לי יותר מ-30,,, רציתי להשיב לה 'אז לא נותנים,,, למה בעצם צריכים לתת, את צריכה לקחת,,, אבל הבנתי עם מי יש לי 'עסק,,, שתיהן בעצם,,, הבנתי שטעיתי והייתי צריכה להקשיב לשכל הישר שלי וללב,,,
אבל הבנתי גם שממש לא נורא היות ו'ביזבזתי שעה, שעתיים מזמני, ובזה זה מסתכם,,, |