את המילים החשובות האלה כותבת אליזבט גילברט בספרה "לאכל , להתפלל לאהב".

"אנחנו לא מבינים שבכל אחד מאיתנו אכן שוכן עצמי נעלה ושלו תמיד. העצמי הנעלה הוא הזהות האמיתית שלנו. מי שאינו מבין את האמת הזו שרוי ביאוש תמידי."

 "אנו תמיד נוברים בעבר ומציצים עם העתיד , אך לעיתים נדירות עוצרים לנוח בהווה. הסתחררות כזו קדימה- אחורה, כל הזמן מפריעה לאיחוד עם האלוהי.במקום להרהר בעבר ולדאג לעתיד חפשו נוכחות נצחית שממנה תוכלו לראות בבטחון את עצמכם ואת הסובבים אתכם" 

"לא בכדי קוראים לאלוהים נוכחות- מפני שאלוהים נוכח- כלומר הוא כאן, הוא עכשיו, המקום היחידי שאפשר למצוא בו את אלוהים הוא הזמן הנוכחי, והזמן הנוכחי הוא הזמן היחיד".

במקום של תהיה, במקום של היסוס, במקום של עצירה,  אני קוראת את הדברים האלה ומרגישה בטחון, בטחון והרגשה של דרך, בטחון בצורת ההסתכלות שבעייני היא הסתכלות מאד אופטימית. להסתכל על ההווה ממבט של אלוהים קיים בתוכנו ומקיף אותנו, משמעותו היא להסתכל על ההווה ממקום של בטחון, במה שיש לך במה שניחנת.

האדם המאושר הוא זה אשר מוכיר תודה