אני לא רוצה לצאת לדייטים.

לא, לא קרה שום דבר חמור. לא ננטשתי באכזריות. פשוט לא בא לי.

אני לא יודעת למה אבד לי החשק. אבל פעם לפחות עוד חשתי איזו התרגשות, פרפרים בבטן. קולות לחשו באוזניי: "אולי זה יהיה הבליינד דייט האחרון". מה שמסביר את היותי לבד.

אני יכולה להאשים את העבודה החדשה שבגללה אני חוזרת הביתה עייפה,

את הלימודים המחייבים אותי להתעורר מוקדם בימי שישי ולבלות את השבת בחריש עמוק.

אני יכולה להאשים את חברתי הטובה - מאז שיש לה חבר אין לי עם מי לצאת. או יותר נכון, יש לי עם מי לצאת, אבל זו לא היא..זה הדייטים.

זו דרישה קשה ביותר מבחורה נחבאת לכלים שצריכה לשתות לפחות שתי כוסות יין לפני שתתחיל להתנהג בחופשיות.

דרישה מטורפת ממי שלא אוהבת ברים ומעדיפה בילוי סולידי בבית.

אז אני פה בשביל לכתוב ולפרוק מהלב :-)

זאת אני