| לג'ניס (בת 67) יש חברה אחת טובה במיוחד אותה הכירה לפני 35 שנים (בהיותה בת 32) דרך פעילות משותפת של ילדיהן: "לא חיפשתי חברה טובה אחרי שעברנו למקום החדש (לפני 15 שנים). לא היה לי צורך. כנראה שבן זוגי הוא החבר הטוב ביותר שלי כאן."
כתבתי כבר בפוסט קודם חלק ממחשבותיי לגבי תפקיד החברה הטובה (תקציר: ליבון סוגיות שקשורות בעולם בכלל ובעולם המבוגרים בפרט כחלק מתהליך גיבוש הזהות העצמית כמבוגרים עצמאיים). ועכשיו, אחרי שעוד כמה ריאיונות הצטברו באמתחתי, בייחוד של מרואיינות מבוגרות יותר, מעל גיל 60, הולכת ומתגבשת בי המחשבה שבעצם, תקופת ההתבגרות (בערך גילאי 18-25) היא העיתוי האידיאלי לקשירת חברויות טובות. כמובן אני מדברת כאן בהכללה, ויש הרבה מקרים יוצאי דופן, אבל ההרגשה שלי שבאופן עקרוני, יש כאן תהליך שחוזר על עצמו ומשותף להרבה מהנשים שראיינתי.
לאחר שלב זה, ובהתאם למצב החברתי של כל אחת (נשואה, רווקה, ילדים), מתגבשים צרכי חברוּת אחרים, בהם 1. בן הזוג הוא החבר הטוב ביותר, או 2. אין מקום / זמן / צורך לחבר טוב, או 3. יש צורך בחבורה יותר מאשר חברה טובה אחת, איתה ניתן להעביר זמן בבילויים בערבים, או לא פחות חשוב, בילויים עם הילדים, ומן הסתם יש גם צרכים אחרים.
נראה לי שבמיוחד אמהות, מקדישות הרבה פחות זמן לחברות, אלא אם כן מדובר בחברות כפולה, של האימהות והילדים. אני מוצאת שחברות כפולה כזאת היא החברות הנפוצה יותר בקרב אימהות מפאת רשימת המטלות הכרוכות בגידול הילדים ותחזוקת הבית, והעובדה שיש לספק צרכים של כמה אנשים (גם אם אלה אנשים קטנים) ביחד.
מה שמביא אותי לחשוב על הגברים והאבות בפרט. נראה שרובם מעבירים את זמנם בעבודה ושם נוצרות חברויות כאלה ואחרות. מעניין לבדוק כמה מהחברים (ובפרט החברים הטובים) הם קולגות לעבודה, חברים מהתיכון / צבא (בהתאם להנחה שלי לגבי חברות טובות), אבות לילדים בני אותו גיל (למה נראה לי שהסבירות לכך היא די נמוכה?), בנות הזוג, שכנים (כמיטב המסורת בימים שבהם אבות עוד היו חוזרים הביתה בשעה 4-5?), ולמי אין חברים (טובים או בכלל).
ועוד עניין - נשים בגפן, שאינן חיות עם בן זוג - מרואיינת בת 50 שנפרדה מבן זוגה בשנה החולפת דיווחה על הידוק קשרים משמעותי עם חברות ובמיוחד החברה הטובה. כאשר הילדים כבר מספיק עצמאיים (גיל ילדיה קרוב ל- 20 שנים), נוצר זמן פנוי וצורך בחברה: "מכיוון שאני בגפי, אני מחפשת מה לעשות בערבים. אני לא רוצה להישאר לבד בבית. אז כל יום, אני מארגנת משהו עם אחת מחברותיי". החברה הטובה שלה היא מישהי שהכירה דרך חברות של הילדים לפני שנים רבות, ואילו עכשיו היא מהדקת קשר זה וקשרים עם חברות נוספות לצורך בילויים משותפים. על התקופה בה ילדיה היו צעירים יותר היא מעידה: "לא ידעתי איך ליצור חברויות כשהיו לי ילדים קטנים. לא הייתי טובה בזה. התרכזתי בגידול הילדים לא במציאת חברות או בחיים מחוץ לחיי עם הילדים, אבל שמרתי על חברויותיי הותיקות".
ושוב נותרתי עם סוגיית ההתייחסות לבן הזוג כחבר הטוב ביותר... כנראה אצטרך להעלות אותה על הכתב בנפרד, ובהזדמנות אחרת. |