הקן המתרוקן
תמיד הייתי עסוקה כל כולי בנתינה היו פעמים שגם ביטלתי את עצמי היה חשוב לי כל בני הבית קודמים לכול ואני תמיד תמיד אחרונה ברשימה.....תמיד רציתי לעשות דברים חדשים כמו ללמוד, חוג שרציתי והכל הכל נדחה לטובת הילדים.....
ואז....הילדים גדלו ופתאום אין מי שצורך אותך....ואת הזמן והאנרגיה שלך....כמובן שעדיין נדרשת עזרה אבל זה לא אותו דבר כשהם היו קטנים וזקוקים לך...פתאום את חופשיה ואת יכולה לחזור ולהתעכב ואין מי שיחכה לך...ואז אומרת לעצמי טוב נגמרו התירוצים ואת יכולה להגשים את מה שרצית לעשות ואת באמת יכולה....
זאת תקופה של בחירות מחודשות ...והנה נרשמתי לחוג והתחלתי ללמוד והחיים יפים...אני חושבת שלא במקרה יש הרבה גירושים בשנות החמישים כי לאורך השנים התקשורת בין בני הזוג היו מסתובבים סביב הילדים ורק דרכם יכולת לתקשר עם הבעל....ואז, כשהם גדלים נשארים רק בני הזוג....ופתאום את מגלה או שאין תקשורת ואין עם מי לדבר וזה נורא..... או שיש הבנה נפלאה וזה קורה מעט מאוד....
פה רציתי לאמר לבנות הארבעים פלוס שנלחמות על המראה שלהן אני חושבת שתלחמו פחות... ללמוד להעריך את הפנימיות ולא את החיצוניות ללמוד לקבל את הגיל יותר בנינוחות ולא במלחמה.....
חברים יקרים החיים יפים וממשיכים וצריך לזכור להנות מכל רגע שניה ודקה לצחוק והכל הכל לעשות באהבה רבה ..... שוב צפיה לנוף מוכר חג שמח באהבה רבה ===ציקיבואי
|
שולחת לכם חיבוק חם ואוהב....