סיפור קצר על חתולה קטנה:

בחצר הביית ששהיתי בו הומלט שגר חתולים.

אחת מהן הייתה חתולונת קטנטונת, שקראנו לה "מקסי"... (תחי האירוניה).

מקסי גדלה והפכה לציידת למופת - הייתה "קוטפת" ציפורים במעופן, מן האוויר, ומקיימת מארבים של שעות, מתעלמת גם משעות הארוחה, רק כדי לצוד עכברון שלכד את תשומת ליבה.  אך זו אינה תמצית הסיפור.

יום אחד, כששכבתי על הדשא, ברגיעה עמוקה, ראיתי דבר --  מ ד ה י ם  -- אין מילה אחרת.

ראשית, הבחנתי במקסי, מתגנבת.

שנית, ראיתי את ההילה שלה - שלמה, עגולה, חלקה...

ואחר-כך, פתאום, שמתי לב שההילה נמשכת קדימה, מגיעה לפינת הביית, ועוקפת את הפינה!

כאילו להציץ מעבר לפינה, לבדוק מה קורה...

סיפרתי את זה שלשום לראובן ("העיין השלישית") וואלי (ה- "טנטרית") שבקרו אותי, ותהיתי - האם עוד אנשים ערים ליכולות המיוחדות של חתולים?

לבטח ט. ס. אליוט היה מודע להן, משום שכתב את "Old Pussom's Book of Practical Cats", עליו מבוסס המחזמר Cats...