למדתי בקורס בנושא מיחשוב במסגרת הטכניון וסיימתי את הסמסטר עם ציון נכשל בקורס הזה.

לא הגעתי לכיתה, לא עשיתי שיעורים והתוצאה לא אחרה לבוא - כשלון.

נכשלתי במבחן הקובע בסוף הסימסטר.

ולכן התוצאה היתה ציון נכשל. 

כשלון שמשמעותו בזבוז כסף, זמן ואנרגיה וחיוך מהחברים...

בושה.  

נאלצתי לקחת את הקורס שוב.

לראות את החברים עוברים לקורס הבא ואני תקוע וחוזר על החומר.

פגשתי בקורס בחור שגם הוא לוקח את הקורס פעם שניה והחלטנו ללמוד ביחד.

נפגשנו שעות רבות בערבים, הגשנו עבודות והצלחנו במבחן ביחד.

לאחר זמן מה הוא פנה אלי ובקש ממני להכיר את אחות אישתו.

הודעתי לו שלא מתאים לי "בליינד דייטס" ואני מעדיף הכרות אישית.

לאחר מו"מ ארוך סוכם שנצא כרביעיה לשחק בבאולינג - ואם לא יהיה נחמד, אני אפרד לאחר משחק אחד.

הערב לפני 19 שנה - הלכתי לשחק באולינג ופגשתי בחורה עם עיניים כחולות שאי אפשר להתעלם מהן.

הערב לפני 19 שנה - הלכתי לשחק באולינג ופגשתי את אישתי, בת זוגי, אהובתי ושותפתי לחיים ולדרך.

הערב לפני 19 שנה קיבלה הדרך שלי גוון וצורה ומוחשיות ברורה.

מעולם לא שאלתי את עצמי - למה נכשלתי באותו הקורס?

מעולם לא הצטערתי על אותם משאבים שבוזבזו.

לעיתים - הפרטים הקטנים מסתירים את העיקר, את התמונה הגדולה (מרוב עצים לא רואים את היער).

כל שנה בערב הזה אני אומר תודה.

תודה לדרור גיסי שלמד איתי וראה את הנולד.

תודה לאשתי על שהיא מה שהיא, ועל המאמצים, הנחישות, החיוך, האהבה, האנרגיה, והרצון האינסופי.

ותודה להוא שם למעלה שרואה יותר טוב ממני ואני מאמין וסומך עליו.

ותודה לי - שיכולתי לזהות משהו טוב כשהוא מגיע.