אתם שואלים אותי איך נעשיתי משוגע, זה קרה כך: יום אחד, זמן רב לפני הולדת אלים רבים, התעוררתי משינה עמוקה וגיליתי כי כל מסכותיי נגנבו,- שבע- מסכות שעיצבתי ונשאתי בשבע חיים,- ואני התרוצצתי חסר מסכה ברחובות ההומים וצעקתי, "גנבים, גנבים, גנבים ארורים." גברים ונשים צחקו לי וכמה מהם נמלטו לבתיהם בפחדם מפני. כאשר הגעתי לכיכר השוק צעק לפתע צעיר, מגג הבית, " הוא משוגע". הרמתי את מבטי כדי להביט בו; השמש נשקה את פני הערומים בפעם הראשונה. בפעם הראשונה נשקה השמש את פני שלי, הערומים, ונשמתי הוצתה באהבה לשמש; ולא רציתי עוד במסכותיי. כאחוז טירוף צעקתי " יבורכו, יבורכו הגנבים שגנבו את מסכותיי ." כך נעשיתי משוגע. בשיגעוני מצאתי את החירות והביטחון; את חירות הבדידות, ואת הביטחון שלא להיות מובן, כי אלו המבינים אותנו משעבדים משהוא משלנו. אבל אל לי להיות גא בביטחוני. אפילו הגנב בכלא בטוח מגנב אחר. |