| פגשתי אותו בקורס צילום ועריכת וידו שהעברתי, הוא נראה כזקן חביב והיה ברור שהוא אכן חובב צילום מושבע, אך שום דבר בו לא העיד על היצירתיות רבת העוצמה של האיש הזה והיכולת המופלאה למיצוי רגעי החסד בעולם הזה. ייתכן שזה בגלל שבשואה הוא הוסתר בידי הגויים, בגיל ארבע ידע שאסור לו בשום פנים ואופן להגיד שהוא יהודי, או לשיר את התפילות שלמד. ייתכן שזה בגלל שהוא נחשף אז לטוב הלב האנושי מול האכזריות הנוראית ששררה סביב, אבל אם מישהו יודע לחיות כל יום עד תומו זה הוא. עכשיו אנחנו עורכים ביחד סדרת כתבות על יפן, טיול מופלא למקומות שרגלם של תיירים בדרך כלל לא דורכת בהם שהופך עכשיו לסדרת כתבות. הוא למד הרבה יותר תוכנות עריכה ממני, הרעיונות שופעים ממנו ללא הפסקה אבל שעוברים את השבעים, הקצב משתנה וכבר לא כל כך מתאים לעריכה דיגטלית ואני רק יכולה לנסות ולהוציא קצת מהיצירתיות הזו לעולם |