0

11 תגובות   יום שלישי, 14/4/09, 19:31


אמרתי לכם שאני אוהבת לשבת על פסגתו
ולהתבונן לעבר הארץ המובטחת, לחייך ולא להכנס?
------------------------------------------------------------------------

ברֶחֶם אם
על מצחו של עוּבַּר
הוּטבַּע האות.

ותלך האם לארץ נוֹד
ללדת תינוקה בקדמת עדן.

ותלד בת
ותניחיה בערסל,
ללמדה ניע וניד.

והקטנה נעה ונדה,
בשכבה, בקוּמה ובלכתה -
עד הגיעה לפִרקה.

אז ארזה מיטלטליה באמתחת-בד
ותצא למסעותיה.

נעה ונדה
אנה ואנה.
מבית לבית,
מאיש לאיש,
מישוב לקֶרת.

פעמים סבה על עקבותיה
לפקוד בית אימהּ,
לפוש קמעה.
לכבס אמתחתה,
להטליאה.

חמישים שנים כך סובבת.
מיטלטליה אבדו זה מכבר.
את מקומם תפסו זכרונותיה -
צרוּרים בתרמילה.

אם תראו אישה
ולה מצח גדול, חרוּש קמטים,
גבה השַחוח שׂרוּט מסיבי השק

והיא סובבת ממזרח לעדן -
משחרת לפתחו של הגן,
אל תנוּדוּ לה -
משבט קין היא,
מארץ נוֹד.

- - - - - - - - - - - - -  -


אפילוג


ויהי בעשור השישי לחייה
בעודה סובבת, כרעה ליפול.
ותשב תחת העץ שעמד אל מול הגן.
גבה השחוח שעון על גזעו,
ידיה מאמצות תיק הבד אל ליבה,
ועיניה מישירות מבט כלה אל השער הנעול.

משטחו עיניה מראות
והיא בקשה להשפילן
נח מבטה על ילקוטה.
היא לא ידעה
כי בעודה מתבוננת שבויה בצרורה
נמוגו אט אט חרושי קמטיה
אט אט נעלם ממצחה גם האות.

אם תראו אישה ולה רגליים דוויות
ישובה תחת עץ
מאמצת אל חיקה אמתחת

ופניה קורנות -  
דעו כי עץ גָּפן הוא או תאנה.

 





 

 

דרג את התוכן: