קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1158 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 523 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 472 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 506 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
צלילים שהזכירו ריח
היית חופף בשמפו "רויאל", וחום הערב היה מתערבב עם ריח חביתה וצלילי המטבח הפשוטים, הלא יומרניים של השכנים. והספסל שלנו התחבא בצל שנתנה המרפסת, כדי שהניאון לא יוכל להלבין את פנינו כשנתנשק בלחיצת שפתיים סגורות. חרקים עפו והתנפצו בעיוורון. דיבורים גהרו מעבר למעקה. כסאות מתקפלים נפתחו וחרקו מעלינו, חברו לקרקוש צלחות וסכו"ם. תרגמתי את התרגשות הקיץ שמילאה את ריאותיי לסימני הכתב של אהבתי הראשונה. לפעמים, כשאני מחטטת בדברים ישנים, אני מוצאת אותיות שנשמרו ממנה עדיין. צלילים וריחות. אות פה ואות שם. |
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא נכון! ברזילאי זה כואב!
(ראי פוסט קודם...)
נוסטלגיה זה כואב.
עוררת בי געגועים עזים, רק שאין לי מושג, למה.
יש לך את זה, יקירתי
מקסים!!!
תענוג לקרוא. אפשר להתחבר לאסוציאציות וממש לפגוש את המקצב שלהן בסיפורים אחרים, מוכרים. אהבתי:)
תודה נעמה! כרגע הגעתי וקראתי את השיר.
חיבוקים לך ולאורחים הנוספים.
א' ות'.
היית חופף בשמפו "רויאל",
וחום הערב היה מתערבב עם ריח חביתה וצלילי המטבח הפשוטים,
הלא יומרניים של השכנים. והספסל שלנו התחבא בצל שנתנה המרפסת,
כדי שהניאון לא יוכל להלבין את פנינו כשנתנשק בלחיצת שפתיים סגורות.
חרקים עפו והתנפצו בעיוורון. דיבורים גהרו מעבר למעקה.
כסאות מתקפלים נפתחו וחרקו מעלינו, חברו לקרקוש צלחות וסכו"ם.
תרגמתי את התרגשות הקיץ שמילאה את ריאותיי לסימני הכתב של אהבתי הראשונה. לפעמים,
כשאני מחטטת בדברים ישנים, אני מוצאת אותיות
שנשמרו ממנה עדיין. צלילים וריחות. אות פה ואות שם.
( הייתי חייבת לראות את זה כשיר )
מה לעשות.
אני כל כך אוהבת נוסטלגיה מצונזרת.
האביב בכפר..ישלו את התכונה הזאת, להעלות לאור את כל הכנפיים הקטנות החיוורות והארוגות כמו תחרה סינית, של פרפרים שכבר מזמן עפו.
יהיה יפה גם כשיר מנוקד בפונט יותר גדול...אני בטוחה !
זכרונות של קולות, ריחות, צלילים, יש להם את הבום בבטן הרבה יותר מתמונות, לעתים.
חג שמח!