כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פיוט ישמח לבב אנוש

    ארכיון

    מיוריאל רוקייזר - ניסיון שיחה בין שני אנשים

    114 תגובות   יום רביעי, 15/4/09, 02:38
     מיוריאל רוקייזר / ניסיון שיחה בין שני אנשים

     

    דַבֵּר אֵלַי.    קַח אֶת יָדִי.    מָה אַתָּה עַכְשָׁו?

    אֲסַפֵּר לְךָ. לֹא אַסְתִּיר דָּבָר.

    כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת שָׁלֹש, יֶלֶד קָטָן הִקְרִיא סִפּוּר עַל שָׁפָן

    שֶׁמֵּת, בַּסִּפּוּר, וַאֲנִי זָחַלְתִּי מִתַּחַת לַכִּסֵּא:

    שָׁפָן וָרֹד: זֶה הָיָה יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי, נֵר

    שָׂרַף נְקֻדָּה כְּאוּבָה בְּאֶצְבָּעִי וְנֶאֱמַר לִי לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת.

     

    הוֹ, לְמַד לְהַכִּיר אוֹתִי.    אֵינֶנִּי מְאֻשֶּׁרֶת.    אֶהְיֶה פְּתוּחָה:

    עַכְשָׁו אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל מִפְרָשִׂים לְבָנִים מוּל שָׁמַיִם כְּמוֹ מוּזִיקָה,

    כְּמוֹ קְרָנוֹת עַלִּיזוֹֹת נוֹשְׁפוֹת וְצִפֳּרִים חוֹפְזוֹת וּזְרוֹעַ כְּרוּכָה סְבִיבִי.

    הָיָה מִישֶׁהוּ שֶׁאָהַבְתִּי, שֶׁרָצָה לִחְיוֹת, מַפְלִיג.

     

    דַּבֵּר אֵלַי.    קַח אֶת יָדִי.    מָה אַתָּה עַכְשָׁו?

    בְּגִיל תֵּשַׁע הָיִיתִי סֶנְטִימָנְטָלִית,

    נוֹזְלִית: וְדוֹדָתִי הָאַלְמָנָה נִגְּנָה שׁוֹפֶּן,

    הִרְכַּנְתִּי רֹאשׁ עַל הָרָהִיט הַצָּבוּעַ וּבָכִיתִי.

    עַכְשָׁו רוֹצָה לִהְיוֹת קְרוֹבָה אֵלֶיךָ. אֶקְשֹׁר

    רְגָעִים שֶׁל יָמַי, קָרוֹב, אֵיכְשֶׁהוּ, אֶל יָמֶיךָ.

     

    אֵינֶנִּי מְאֻשֶּׁרֶת.    אֶהְיֶה פְּתוּחָה.

    חִבַּבְתִּי מְנוֹרוֹת בְּפִנּוֹת עֶרֶב, וְשִׁירִים חֲרִישִׁיִּים.

    הָיָה פַּחַד בְּחַיַּי. לִפְעָמִים אֲנִי מְסַפְסֶרֶת בְּמַחְשְׁבוֹתַי

    בְּעִנְיַן הַטְּרָגֶדְיָה שֶׁחַיָּיו הָיוּ, בֶּאֱמֶת.

     

    קַח אֶת יָדִי. הַדֵּק אֶת מֹחִי בְּיָדְךָ. מָה אַתָּה עַכְשָׁו?

    כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה הָיוּ לִי חֲלוֹמוֹת הִתְאַבְּדוּת

    וְעָמַדְתִּי לְיַד חַלּוֹן גָּבוֹהַּ, בִּשְׁעַת שְׁקִיעָה, מְקַוָּה לָמוּת:

    אִלּוּלֵי הֵמֵס הָאוֹר אֶת הָעֲנָנִים וְהָעֲרָבוֹת לְיֹפִי,

    אִלּוּלֵי שִׁנָּה צוּרָה אוֹתוֹ יוֹם, הָיִיתִי קוֹפֶצֶת.

    אֵינֶנִּי מְאֻשֶּׁרֶת.    אֲנִי בּוֹדְדָה.    דַּבֵּר אֵלַי.

     

    אֶהְיֶה פְּתוּחָה.    אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהוּא לֹא אָהַב אוֹתִי מֵעוֹלָם:

    הוּא אָהַב אֶת הַחוֹפִים הַבּוֹהֲקִים, שִׂפְתֵי קֶצֶף

    זְעִירוֹת רוֹכְבוֹת עַל גַּלִּים קְטַנִּים, אָהַב אֶת חוּגוֹת הַשְּׁחָפִים:

    הוּא אָמַר בְּפֶה שָׁמֵחַ: אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ. לִמְדִי לְהַכִּיר אוֹתִי.

     

    מָה אַתָּה עַכְשָׁו?    אִלּוּ יָכֹלְנוּ לָגַעַת זֶה בָּזֶה,

    לוּ יָכְלוּ יֵשֻׁיּוֹת נִפְרָדוֹת אֵלּוּ שֶׁלָּנוּ לְהֵאָחֵז,

    לְהֵאָרֵג כְּחִידָה סִינִית... אֶתְמוֹל

    עָמַדְתִּי בִּרְחוֹב הוֹמֶה אָדָם,

    אִישׁ לֹא דִּבֵּר מִלָּה,  וְהַבֹּקֶר הֵאִיר.

    כָּל אֶחָד שָׁקֵט, נָע... קַח אֶת יָדִי. דַּבֵּר אֵלַי.

                                                                                 תרגום: עודד פלד

     

    מיוריאל רוקייזר [1980-1913] משוררת יהודיה-אמריקנית שהקדימה את משוררות הווידוי הפמיניסטיות בכתיבה נועזת, בוטה לעתים, ישרה וישירה. בין ספריה: "תיאוריה של מעוף", "מהירות החשֵׁכה", "אש חבצלת המים" [שירים נבחרים], ומכלול שירתה, "שירים מקובצים", שראה אור שנה לפני מותה. תרגמה מבחר שירים של אוקטביו פאס.  בספר המסות שלה, "חיי השירה", היא כותבת על מטרותיה החברתיות של השירה ועל קשריה למדע. רוקייזר שילבה בכתיבתה סגנון מטפיזי ורגישות רבה למצוקה חברתית ולניצולו של מעמד הפועלים, ותיארה את שנות השפל הכלכלי וקונפליקטים חברתיים באמריקה ובספרד בניסיון כן, אנושי מאוד, להצביע על פתרון לבעיות היחיד באמצעות צדק חברתי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (113)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/4/09 20:37:

      תודה, שלומצי
        17/4/09 20:31:

      כמה יפה.

      לו הייתי כה מוכשרת, הייתי כותבת בדיוק כך.

      בלי לשנות כלום :)

       

      שבת שלום

        17/4/09 08:07:
      תודה, אסתי. צריך לחפש את המקור. הוא נמצא באחת האנתולוגיות של שירה אמריקנית שיש לי
        17/4/09 06:07:


      יפה עודד. יש לך את המקור גם?

      אשמח לקרוא מול התרגום שאכן עומד בפני עצמו והוא יפהפה.

       

      :))

        17/4/09 01:01:

      חן-חן, זמררגוע
        17/4/09 00:11:

      **פשוט פשוט נפלא
        16/4/09 22:12:

      כל זה אפשר, יעל. כלומר, כל האפשרויות שהעלית. המון תודהרגוע
        16/4/09 21:43:

      עשית עבודה יפה עודדוש!רגוע
      ולי זה נראה כאילו כן יש כאן דיאלוג בין 2 אנשים,פשוט אחד מהם לא שומעים כי הוא מת.

      ולי לא ברור אם זה האבא או האהוב, או אוליי מדברת ומתוודאת בפניי אביה, שמת כשהייתה קטנה

      על האהוב שלא מכיר אותה..תיאוריה אישית.

      מקסים

        16/4/09 15:17:
      חן-חן, אלהרגוע
        16/4/09 15:08:


      (*) 

       

       

      תודה לך ...

        16/4/09 15:07:
      אמת, עופרלה. אבל יש גם תקווה בשיר הזה, אחרת לא היה לניסון ליצור קשר חיוך
        16/4/09 14:33:

      צטט: עוידד 2009-04-15 16:52:46


      רגע-רגע, שוקי ונטלי - לא הבנתי מה הולך ביניכם. הצלחתם לאתר את המשוררת בגוגל? אעביר לך שוקי את הלא פשוט כפי שהוא מאוית באנגלית:  MURIEL RUKEYSER

      חחחחחחחחח אני סתם עשיתי רעש...

      נהנתי מהתוצר המוגמר, רואה אותו בזכות עצמו.

      שיר מעביר רגש ובהיותו כך כשומר על צילמו זהו העיקר.

      תודה שוב ידידי.

        16/4/09 13:54:
      בדידות הלב הוא סם המוות.
        16/4/09 13:35:

      תודה, דגניתרגוע
        16/4/09 13:34:
      חן-חן, חיהרגוע
        16/4/09 13:04:

      אשה..כנה ..חי...עצוב..בדידות..

      תודה*

        16/4/09 12:36:

      המילים כה יפות - איזה תרגום מדהים! חיה ממגזין  חיה גולן באהבה www.hgolan.co.il
        16/4/09 11:45:
      המון תודה, צלילי לב. שמח שהשיר נגע בך חיוך
        16/4/09 11:40:

      נפלא עודד,

      אינני מכירה את השיר בשפה שהוא נכתב אבל אני מרגישה שהתרגום הוא נהדר

      כי הוא מצליח להעביר את גדולתו של השיר

      תודה רבה לך

        16/4/09 11:28:

      תודה, מיכל. הבנתי אותך, אם כי עדיף להתענג על דברים אחרים, לא?
        16/4/09 11:14:

      שיר שחודר עמוק

      והתרגום משובח.

       

      אפשרי להתענג על סבלם של אחרים.

      עובדה.

       

       

        16/4/09 09:42:

      מבין אותך, טופי. אבל נסי לראות גם את הצד החיובי. חוסר הוויתור על הניסיון ליצור קשר - בכל זאת ולמרות הכל
        16/4/09 09:10:

      שיר קשה שהשאיר בי משקע קשה . כל כך הרבה בדידות  וחוסר קומוניקציה . קראתי אותו מספר פעמים ועדיין קשה  לי להגיב

       

        16/4/09 07:38:
      תודה, רחל
        16/4/09 07:38:
      תודה מקרב-לב, תמי. יגיעו עוד שירים שלה חיוך
        15/4/09 23:49:

      מרתק!

       

      תודה

        15/4/09 23:05:

      עודד יקר, תודה לתרגומך.

       נדמה כאילו אתה כתבת את השיר.

      דו-שיח מופלא. משוררת מסקרנת, הלוואי עוד ממנה...

        15/4/09 22:01:
      ברצון, סיגלית רגוע
        15/4/09 21:59:


      עצוב ,חזק, נוגע ללב

      תודה לך עודד

      על תרגום השיר

       

        15/4/09 21:56:

      תודה, טלי. רעיון לפעם הבאה - מקור+תרגום
        15/4/09 21:51:

      בחפץ-לב, נעמה, וחן-חן לךרגוע
        15/4/09 20:30:


      התרגום- נקרא כאילו בשפה זו נכתב השיר (אין לי המקור להשוואה, ואולי טוב שכך)

      זכות שלך שהבאת את השיר לכאן. דו שיח שהוא חד שיח, למעשה, בנסיון לקבל תגובה, מציג יכולת בטוי מדהימה של המשוררת.

      תודה שהצגת אותה כאן.

      *

      נעמה

       

        15/4/09 19:32:

      זה בית זה! אחפש את השיר ואם אמצא, אתרגם - כלומר, אם הוא תרגים מבחינתי

        15/4/09 19:22:

      צטט: עוידד 2009-04-15 19:16:11

      הלוואי על כולנו אקדמיה כמו שלך :-) את השיר המסוים הזה לא מכיר. אחפש בגוגל. הבעיה היא שאין לי ספר שלה ומגרד מעט שירים שלה מאנתולוגיות

       

       


      אכן, גם אני מתגעגעת לבית שהנחיל לי תרבות בדרך אקלקטית, לא תובענית ובלי שארגיש, כי זה פשוט היה תמיד באויר,  ומודה למזלי הטוב שזכיתי.  ועוד מעט שנה לפטירתו של אבי  וסיימתי למפות ולנפות את הארכיון שלו, אין לך מושג איזה כמויות ידע וחשיבה ספרותית שהיו אצורות בו.

       

       לגבי השיר, אני לא יכולה אפילו לכוון אותך לצערי הכל יושב לי רק בזכרון ובמעורפל. אבל אם תמצא אותו ותביא לכאן את תרגומו אשמח מאוד.

      חמוטל

       

        15/4/09 19:19:
      דליה יקרה, בזכותך אני מרגיש שבאתי על שכרי הצנוע: העברת אהבת השירה לזולת חיוך תודה
        15/4/09 19:17:
      המון תודה, מרוונת רגוע
        15/4/09 19:16:
      הלוואי על כולנו אקדמיה כמו שלך :-) את השיר המסוים הזה לא מכיר. אחפש בגוגל. הבעיה היא שאין לי ספר שלה ומגרד מעט שירים שלה מאנתולוגיות
        15/4/09 19:09:

      חבר יקרא

      בזכותך נזכרתי כמה אני אוהבת שירה 

      איש רגיש עם תרבות עשירה 

      הערכה ליופי היקום ולעוצמת המילים 

      השיר שתרגמת מקסים החכמתי מהתוספת על חיי המשוררת -תודה 

       

      מָה אַתָּה עַכְשָׁו?    אִלּוּ יָכֹלְנוּ לָגַעַת זֶה בָּזֶה,

      לוּ יָכְלוּ יֵשֻׁיּוֹת נִפְרָדוֹת אֵלּוּ שֶׁלָּנוּ לְהֵאָחֵז,

      לְהֵאָרֵג כְּחִידָה סִינִית... אֶתְמוֹל

      עָמַדְתִּי בִּרְחוֹב הוֹמֶה אָדָם,

      אִישׁ לֹא דִּבֵּר מִלָּה,  וְהַבֹּקֶר הֵאִיר.

      כָּל אֶחָד שָׁקֵט, נָע... קַח אֶת יָדִי. דַּבֵּר אֵלַי.

        15/4/09 19:07:

      "דַּבֵּר אֵלַי.    קַח אֶת יָדִי.    מָה אַתָּה עַכְשָׁו? "

      (המילים הזכירו לי את הסרט הנפלא של אלמודובר, דבר אליה.)

      כל כך מתומצת ומקפל בתוכו חיים שלמים ומשאלה אחת: לקשר, למגע, לנדידה של נפש לנפש זוגתה.

      כמו שבובר אומר: יחסי אני- אתה, ולא אני- הלז.

      כשאפשר לדבר ללא מחיצות, ללא התחכמיות, ללא מסכות ודימיונות. בגובה העיניים והלב.

      אחרי שדיברת אלי, ולקחת את ידי, נגעת בי, מה אתה עכשיו?

      איזה שינוי התחולל בך?

      משום שאם באמת דיברת אלי ונגעת בי, אתה כבר לא אתה של קודם. בהכרח אתה אחר, לפחות במידת מה.

      וזו שאיפה יפה לחיים, המשאלה הזו, אולי המשמעותית ביותר, ושווה להתכוונן אליה, גם אם לא תמיד היא עולה יפה.

      שיר מדבר ונוגע, עודדי, וגם התרגום עושה עימו חסד.*

       

       

       

        15/4/09 19:07:

      צטט: עוידד 2009-04-15 16:42:14

      המון תודה, חמוטל. הנה אחת שיכלה לתפוס אותי בקלקלתי [מקווה שאין כזו] ו-לא! איזה כיף לקבל ממך מחמאה, את שמכירה את יצירות המשוררת וקוראת אותה במקור. תגידי, את אחת מל"ו הצדיקות במקרה? שואל כי אפילו באקדמיה כאן יש מתי מעט ששמעו בכלל על משוררת מופלאה זו חיוך

       

       

      האקדמיה שלי אמנם התמקדה בפסיכולוגיה ולא בספרות אבל את הרקע שלי מהבית אתה קצת מכיר(: והוא שהביא עלי המון ידע ספרותי שהופנם בדרך לא דרך ובטח לא באופן מסודר. ואגב אקדמיה, כן הוזכרה בהרצאה ששמעתי על  סוגיית הכתיבה כמעוף, מבחר שירי משוררים ומשוררות בעקבות איקרוס, אם אני זוכרת נכון יש לה שיר בשם "בציפיה לאיקרוס " מכיר? 
        15/4/09 18:54:
      תודה מקרב-לב, אפרת רגוע
        15/4/09 18:51:


      תרגום משובח!!! תודה תודה!

      נהדרת שהיא! נהדר אתה שבחרת !

        15/4/09 18:00:

      חן-חן, עדית רגוע
        15/4/09 17:59:
      יגיעו, נעמה. בינתיים יש עוד אחד גמור שלה, אבל צריך לגוון תמים
        15/4/09 17:54:


      איזו רגישות!

      השיר, התרגום, הרגשות - הכול.

      תודה.

        15/4/09 17:50:

      צטט: עוידד 2009-04-15 10:22:40


      תודה, נעמה. אשמח להביא עוד ועוד תרגומים. וכמוני כמוך - בוחר לתרגם שירים שהייתי רוצה לכתוב בעצמי, שירים שאני אומר לעצמי: הלוואי שיכולתי לכתוב שורות כאלה תמים

       

       הלכתי כמובן לחפש עוד שירים של מיוריאל, ומצאתי הרבה.

      מחכה לעוד תרגומים...:-)

        15/4/09 17:24:

      תודה מקרב-לב, אסנת חיוך
        15/4/09 17:15:
      חן-חן, רותי. גם בשם המשוררת
        15/4/09 17:04:

      .."הָיָה מִישֶׁהוּ שֶׁאָהַבְתִּי, שֶׁרָצָה לִחְיוֹת, מַפְלִיג." ..

       

      איזה הישג השיר הזה! המטרונום נוקש את דפיקותיו, גיל שלוש..תשע..

      והאכזבות נערמות. אנחנו מקשיבים לתקתוקו והלב נחמץ. תודה לך! 

      הדיוק בתרגום הוא מעשה אמן. איזה יופי!  

        15/4/09 17:00:

      פשוט נפלא!
        15/4/09 16:52:

      רגע-רגע, שוקי ונטלי - לא הבנתי מה הולך ביניכם. הצלחתם לאתר את המשוררת בגוגל? אעביר לך שוקי את הלא פשוט כפי שהוא מאוית באנגלית:  MURIEL RUKEYSER
        15/4/09 16:42:
      המון תודה, חמוטל. הנה אחת שיכלה לתפוס אותי בקלקלתי [מקווה שאין כזו] ו-לא! איזה כיף לקבל ממך מחמאה, את שמכירה את יצירות המשוררת וקוראת אותה במקור. תגידי, את אחת מל"ו הצדיקות במקרה? שואל כי אפילו באקדמיה כאן יש מתי מעט ששמעו בכלל על משוררת מופלאה זו חיוך
        15/4/09 16:39:

      חן-חן, ארנה רגוע
        15/4/09 16:38:


      עודד,

      אהבתי את התרגום שלך.

      הייתי שמחה לקרוא את המקור לצידו, כדי להשוות (רעיון לפעם הבאה).

      טלי*

       

        15/4/09 16:37:
      שוקי ידידי, מעריך שרוב המגיבים כאן לא ראו את המקור. הם מביעים הערכה מפני שאפשר להעריך תרגום גם על פי התוצאה בלבד - אמנם לא הערכה הנוגעת למידת נאמנותו למקור, למשל, אבל בהחלט בכל מה שנוגע לתוצר המוגמר. במילים אחרות, אם הוא עובר בשפה שאליה תורגם השיר. אני קורא תרגומי שירה משפות שאינני יודע מילה אחת בהן ויכול לפחות להנות או לא להנות מן השיר המתורגם ולשפוט לטוב או לרע את העברית שבו
        15/4/09 16:34:

      אז לאיזה נשף הולכים עכשיו, ורדה? שמח שיצאת מהכובד, ותודה ענקית על המחמאה
        15/4/09 16:32:
      בשמחה וברצון, נטלי חיוך
        15/4/09 16:31:

      בחפץ-לב, נירית רגוע
        15/4/09 15:33:

      צטט: ,תשוקי 2009-04-15 14:28:06

      עוידד יקירי חש אני מקופח או אידיוט.

      דבלתי את תרגומך As is כי לא היה למולי המקור

      לצורך השוואת תרגומך אל המקור ורוחו.

      והנה אני רואה אנשים רבים כאן המעריכים את התרגום,

      ואיני רואה את המקור לנגד עיני.

      ניסית למצוא את המשוררת ברשת

      אך לא החכמתי לכתוב את שמה באנגלית.

       

      תודה על תשומת ליבך.

       

      שוקי

       

      הארת על עיניי תשוק'. מעניין, עדיין הכתיבה זורמת....

       

        15/4/09 15:20:


      עודד תרגום נפלא למיוריאל רוקייזר. אני אוהבת מאוד את שירתה (ובכלל מרותקת למקצב הוידויי באשר הוא.

      קראתי ונהניתי וקראתי שוב ונהניתי ואקרא עוד. עשית עבודת תרגום נפלאה ששימרה את קולה המקורי. תודה על העונג וכן ירבו תרגומים טובים . חמוטל.

        15/4/09 14:54:

      תודה, עודד, שהבאת את היופי הזה לכאן.

      את הניגודיות, שהיא פורשת כל כך בכנות, בין היש (שהוא, בעצם, חסר) לכמיהה, בין הזעקה לדממה, בין המלא לריק.

       

        15/4/09 14:28:

      עוידד יקירי חש אני מקופח או אידיוט.

      דבלתי את תרגומך As is כי לא היה למולי המקור

      לצורך השוואת תרגומך אל המקור ורוחו.

      והנה אני רואה אנשים רבים כאן המעריכים את התרגום,

      ואיני רואה את המקור לנגד עיני.

      ניסית למצוא את המשוררת ברשת

      אך לא החכמתי לכתוב את שמה באנגלית.

       

      תודה על תשומת ליבך.

       

      שוקי

       

        15/4/09 14:09:

      צטט: עוידד 2009-04-15 10:59:00


      אוי ורדה, אילו ידעתי שהשיר יכביד עליך - לא הייתי מזמין אותך לנשף העצוב הזה

       

      אך ברגע שנגמר הנשף, וחזרתי למציאות, ראיתי כי שמחה ונעימה היא.

       

      וחוצמזה לכל מקום שתזמין אותי, אבוא. לכבוד הוא לי.

       

       

        15/4/09 13:59:

      ה"זמר נוגה" של אנשיי הגולה.

      יפייפה ידידי, יפייפה. כל שורה בפניי עצמה, התרגום מעולה, הוא זורם כך-כך.

      תודה על השיתוף.

        15/4/09 13:38:


      איזה שיר נוגה..

      תודה על התרגום.

        15/4/09 13:02:

      לה, קודם כל לה. אני רק הפועל של התרגום :-)
        15/4/09 13:02:

      לא לפחד, איציק - כי העולם הוא גשר צר מאוד תמים
        15/4/09 13:01:


      יפיפה.

      ותרגום רגיש ומקסים, שלוכד ניואנסים ובוחר מילים שנותנות חופש למראות ולתחושות. יש לך את זה לגמרי.

        15/4/09 13:00:
      בחפץ-לב, טלי רגוע
        15/4/09 12:59:

      תודה, ש.ת. חיוך
        15/4/09 12:55:


      נהדרת בעיניי הפניה אל הקורא: מה אתה עכשיו? - המשוררת מעבירה את הקורא תהליך והיא מעוררת אותו להסתכל אל תוך עצמו באמצעות השיתוף שלה. מה אני עכשיו? לאיודע. אניחושב שפחדתי באמת להסתכל:-)

       

      איציק.

        15/4/09 12:50:


      וואוה. לא הכרתי

      מדהים בעיני

      תודה על הזכות ועל הרחבת הידע כאן

       

      (-:

        15/4/09 12:49:

      מקסים!

      שאפו על התרגום המאיר והמדוייק.....

        15/4/09 12:39:

      תודה לך, בת אדם חיוך
        15/4/09 12:34:

      ערגה געגוע בדידות

       

      תרגמת מרגש

      את השיר הנוגע כל כך במיתרים..

      תודה.

       

        15/4/09 12:26:
      בחפץ-לב, סיגל
        15/4/09 12:07:

      מָה אַתָּה עַכְשָׁו?    אִלּוּ יָכֹלְנוּ לָגַעַת זֶה בָּזֶה,

      לוּ יָכְלוּ יֵשֻׁיּוֹת נִפְרָדוֹת אֵלּוּ שֶׁלָּנוּ לְהֵאָחֵז,

      לְהֵאָרֵג כְּחִידָה

       

      זו מבחינתי סוד כל הבריאה,

      כשהישות שלנו תוכל לחבור לאחר ולהאכג כאחת,

      כשרצון האדם שמולי ייהפך מתוך אהבה לשלי, ועל ידי כך אהנה מהתענגותו,

      כשנבין שאני חומר אחד, ובעיבור חומר נוסף לתוכי אצור מעצמי חומר חדש,

      כמו סיפור הסלט מירק אחד,

      או משלל ירקות...

      לכן יש כל כך הרבה סבל בשיר,

      כי מתוך ראייה פרטית, אין אושר אמיתי.

      תודה עוידד, מסר חשוב ביותר.

      סיגל.

        15/4/09 12:06:
      בחפץ-לב, רחל רגוע
        15/4/09 11:56:

      אהבתי מאוד... תודה לך.
        15/4/09 11:50:
      תודה, שרוןחיוך
        15/4/09 11:37:


      שיר מרגש במיוחד

      קצת עצוב ומלנכולי.

       

      המשך שבת נעימה.

        15/4/09 11:04:

      היי ל. לא צריך להתעצבן. קראת את הסיפא, כמובן, אבל שכחתי. קורה. שמח שאנחנו מסכימים עד הסוף לגבי השיר הזה. פתאום אני תופס שהשיר מדבר על ניסיון לדיאלוג, אבל בעצם הוא מונולוג... בן הזוג, האחר, קיים, אך קולו אינו נשמע
        15/4/09 11:00:

      תודה, ליאורה. הנה תגובה הפוכה. לך השיר עשה את הבוקר. בחפץ-לב רגוע
        15/4/09 10:59:

      אוי ורדה, אילו ידעתי שהשיר יכביד עליך - לא הייתי מזמין אותך לנשף העצוב הזה
        15/4/09 10:58:

      צטט: עוידד 2009-04-15 10:55:23

      מסכים איתך, ל. יקרה. הדגש כאן הוא על המילה 'ניסיון'. ניסיון לשיחה בין שני אנשים. וההחמצה אכן מזומנת מראש, כבר בכותרת. אך אפשר לראות גם את הצד האופטימי בשיר הנוגה הזה - לנסות בכל מחיר, לא לוותר, לנסות לשבור את מחיצות הקרח שבין אנשים כדי להגיע לדיבור של אמת

       

       

      נכון.

      אז תקרא שוב את הסיפא של התגובה שלי. היא בדיוק מדברת על החלק האופטימי, החי, המקווה תמיד, והמנסה, בכל זאת מנסה, למרות הפחד:

      בכל זאת ניסיון.

      למרות הכשלונות הקודמים ולמרות הפחד שאולי ניכשל שוב.

      ניסיון.

      לפעמים הוא גם מצליח.

      וכן, מסכימה איתך ועם המחברת שזה הפתרון למצוקות היחיד.

      חלק גדול מהפתרון.

       

        15/4/09 10:57:

      תודה על תגובתך, עדי. השיר אכן מרגש ונוגע ללב
        15/4/09 10:56:


      עודד יקר,

      שיר ענק . הפשטות היא קסם.

      עשית לי את הבוקר. תודה חיוך *

        15/4/09 10:56:

      תודה על תגובתך הרגישה כל כך, חנה חיוך
        15/4/09 10:55:
      מסכים איתך, ל. יקרה. הדגש כאן הוא על המילה 'ניסיון'. ניסיון לשיחה בין שני אנשים. וההחמצה אכן מזומנת מראש, כבר בכותרת. אך אפשר לראות גם את הצד האופטימי בשיר הנוגה הזה - לנסות בכל מחיר, לא לוותר, לנסות לשבור את מחיצות הקרח שבין אנשים כדי להגיע לדיבור של אמת
        15/4/09 10:52:
      כל כך יפה תיארת את שקראת ואת התחושות שהטקסט עורר בך. תודה מקרב-לב, תמררגוע
        15/4/09 10:47:

       

      השיר שמרגיש אמיתי כל כך, ויש בו כל כך הרבה בדידות

      נסיונות שיחה - חוסר תקשורת

      זורק אותי למקומות אחרים, רעים,

      כבד עשה לי על הבוקר,

      אם זה היה תלוי בי, לא הייתי בוחרת לפתוח איתו עם יומי,

      אבל מה לעשות, כשיש במייל הודעה מ"עוידד" קשה לי

      להתאפק... אני בטוחה שמדובר במשהו שווה.

       

      יום נפלא, ותודה!

       

      ורדה.

       

       

        15/4/09 10:42:

      כל כך כואב,

      הרגשתי איך כל מילה חודרת לתוך העצבים,

      עוברת בכל הגוף..

       

      אמיתי, לא פשוט, חודר

       

      תודה על תרגום נפלא

       

      חג שמח, עודד 

        15/4/09 10:34:


      עודד

      השיר מפעים...מכאיב..מצמית את הנשמה לגב

      מעורר אצל כל אחד את הרגעים המאוד מסוימים שעליהם היא כותבת

      כל אחד ורגעיו

      כל כך אנושי ....כל כך נשי...כל כך גברי... רגיש עד כאב

      והתרגום שלך  הוא חלק בלתי-נפרד מהריגוש של החוויה כולה

       

      היכולת לשירה היא מתת חסד

      למרות

      קוצר  היד

      למלא את החלל הריק כל חלל ריק רגשי

      במציאות

       

      אביב שמח

      חנה

       

       

        15/4/09 10:26:


      כבר כותרת השיר עוצרת.

      ניסיון שיחה בין שני אנשים.

      הניסיון עוצר.

      הכישלון כבר פה עוד לפני שהמילים עצמן נקראות.

      וכבר נחמץ הלב על שני אלו שניסו.

      וגם עליי.

      ועלינו בכלל.

      על הניסיונות הכושלים שלנו להביא את עצמנו

      בכל מיני דרכים החוצה.

      ולפעמים גם פנימה.

      כי גם בזה אנחנו - אני, אתה, הוא, היא, כולנו - נכשלים לפעמים.

      ניסיון שיחה בין שני אנשים.

      כמה פשוט זה לפעמים יכול להיות.

      וכמה לא.

      וכמה כאבים.

      וכמה תקוות וייאוש מלופפים זה בזו.

      וניסיון.

      בכל זאת ניסיון.

      למרות הכשלונות הקודמים ולמרות הפחד שאולי ניכשל שוב.

      ניסיון.

      לפעמים הוא גם מצליח.

      וכן, מסכימה איתך ועם המחברת שזה הפתרון למצוקות היחיד.

      חלק גדול מהפתרון.

       

       

        15/4/09 10:26:

      איזה יופי של קול יש לה. איך היא מדברת באינטימיות, בפשטות על עצמה ועל החיים שלה. מדבר אלינו ואל הדמות השניה באותו זמן. זה באמת עושה חשק לקחת את היד שלה ולהחזיק. חלק מזה נשמע לי פתאום כמו היפנוזה, החזרה הזו לרגעים הרגישים של הילדות ושל האהבה המוחמצת ההיא. איזה יופי. והקול שלה נשמע צלול דרכך....

      תודה

      תמר

        15/4/09 10:22:

      תודה, נעמה. אשמח להביא עוד ועוד תרגומים. וכמוני כמוך - בוחר לתרגם שירים שהייתי רוצה לכתוב בעצמי, שירים שאני אומר לעצמי: הלוואי שיכולתי לכתוב שורות כאלה תמים
        15/4/09 10:20:
      תודה, אמירה, על תגובתך החמה. ות הכוכבים נשאיר למשמרותיהם ברקיע :-)
        15/4/09 10:18:

      עוידד

      אני רוצה להודות לך על התרגום המשובח, על הבחירה של השיר, על ההכרות עם המשוררת הזאת.

      חשבתי  על כך שהבחירה בשירים שאנחנו מתרגמים, היא מאד מעניינת.

      כל השירים שטרחתי לתרגם,היו שירים שהייתי רוצה לכתוב בעצמי....ללא יוצאמן הכלל.

      שוב, תרגום כל כך רגיש שלך, תודה.

       

        15/4/09 10:18:

      בחפץ-לב, רננה חיוך
        15/4/09 10:17:
      ברצון ובששון, יפעת רגוע
        15/4/09 10:16:
      בחפץ-לב, סימונלנה רגוע
        15/4/09 10:14:


      עויידד יקירי איזה מזל שאתה חבר והבאת את השיר הזה המדהים!

      באתי בידיים ריקות , אבל עם לב מלא!

        15/4/09 09:44:

      כמה עושר פנימי היה בה, במיוריאל רוקייזר

      וכמה גלמודה היתה בימי חייה הקצרים

      בבדידותה זעקה לקשר עם זולתה, כשרק זכרונותיה

      משמשים לה "לחברה".

      ההשתוקקות שלה לקרבה עם הזולת מזכירה לי במקצת

      את רחל המשוררת, בקטע האחרון של השיר.

       

       

      "...מָה אַתָּה עַכְשָׁו?    אִלּוּ יָכֹלְנוּ לָגַעַת זֶה בָּזֶה,

      לוּ יָכְלוּ יֵשֻׁיּוֹת נִפְרָדוֹת אֵלּוּ שֶׁלָּנוּ לְהֵאָחֵז,

      לְהֵאָרֵג כְּחִידָה סִינִית... אֶתְמוֹל

      עָמַדְתִּי בִּרְחוֹב הוֹמֶה אָדָם,

      אִישׁ לֹא דִּבֵּר מִלָּה,  וְהַבֹּקֶר הֵאִיר.

      כָּל אֶחָד שָׁקֵט, נָע... קַח אֶת יָדִי. דַּבֵּר אֵלַי."

       

      תודה על הבאת השיר ועבודת התרגום 

      רננה :)

       

       

                                                                                    

        15/4/09 09:35:

      עוידד

      פשוט נפלא. עוד אחזור ואעמיק, ותודה על האפשרות ללמוד ממך כל פעם משהו חדש. ואם בתרגומים עסקינן, אשלח לך משהו שתירגמתי בעבר....

      חג שמייח


      עוידדי יקירי,

      מזמן לא עלו דמעות בעיני לאור קריאת שיר.

      והפעם הצלחת לעשות זאת!!

      השיר דיבר אלי ברבדים שונים,

      נגע בי בנקודות אהבתי,

      שיחרר אצלי כמה תובנות,

      חיבר אותי לעצמי ברגעים מסוימים בחיי.

       

      תודה לך איש יקר

      סימונלנה

       

        15/4/09 07:57:

      חן-חן, עירית יקרהרגוע
        15/4/09 07:55:


       

      יופי של תרגום לשיר מעניין :))

       

      תודה.

        15/4/09 07:41:

      אמת, תמו'ש. השיר לא עליז, אבל פשר ללמוד ממנו לא מעט
        15/4/09 07:30:


      היה לי מורכב מידי...דכאוני ..משהו........

      אלמד להכיר את המשורר מיוראל קרייזר....

      עבודתך ראויה....

      באהבה...תמי

        15/4/09 07:23:

      תודה מקרב-לב, שוקי ידידי, גם בשם המשוררת המנוחה
        15/4/09 07:05:

      מה צריך לכתוב?

      שירה במילים של יום יום לא של שבת וחג

      אפילו בלי פרפר אחד או ביטוי מפוצץ מחשיד

      הדורש להזמין את החבלן המשטרתי שמא

      יהיה פיצוץ.

      עוידד אלף תודות על הדוגמית הזאת של

      שירה של חיים של יום יום שאתה ואני והיא וההיא חיים.

      וגם הוא והם שאיננו מכירים חיים כך וגם השכנים

      מהדלת ממול.

       

      אני חושב שעודד פלד המתרגם עשה עבודה טובה.

       

      הנה גם הפסח חולף עובר לו וענני אבק המצות יגוועו.

       

      שוקי + כוכב השיר הראוי.

       

        15/4/09 05:33:

      תודה מעומק הלב, שטוטיניו תמים
        15/4/09 05:31:

      לכבוד לי להיות המגיבה הראשונה

      לשיר הנפלא של מיוריאל רוקייזר שתרגמת

      *

      שיר מורכב  עשוי רבדים רבדים

      טבע ובדידות הרוח (האדם)

      .

      חג שמייח ידידי

      }{שטוטינקה

      פרופיל

      עודד השודד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין