2. נושא התקציב וסעיפי ההוצאה מוסכם על כולם שכדי להצליח צריך כסף. אבל, האם באמת צריך להוסיף עוד כסף לתקציב? בכל דיון עם נציגי האוצר עולה הטענה שישראל משקיעה בתלמידיה יותר מהמקובל בעולם ולמרות זאת ההישגים נמוכים. האומנם? בתקציב משרד החינוך יש שלושה מרכיבים כבדי משקל שאינם קשורים ישירות להישגי התלמידים וצריכים לצאת מחישוב עלות החינוך השוטף: 1. הטבות למורים – כל ההטבות שכוללות שעות ניהול, שעות גיל ואם (תשלום בשעות לימוד כתחליף לתוספת שכר), הכנה לבגרות ואפילו "שעות זבל" (שעות שמקבל מורה שפעם היה לו מקצוע מכובד והיום אין לשעות שלו דרישה. למשל: מורה לנגרות). כדי שיובן על מה מדובר, אציין שבשנת 2003 תיקצב משרד החינוך את תיכון אורט ערד ב- 1,600 שעות שבועיות (ש"ש)** אבל התלמידים ראו מורים רק ב- 623 ש"ש כלומר רק 40% מההקצאה הפכה לשעות לימוד פרונטאליות. 2. שבתון - בתוך תקציב החינוך השוטף, המדינה מחשבת את עלות שנת השבתון. בכל רגע נתון יש 15% מהמורים במדינת ישראל בשבתון. כלומר המדינה מחזיקה צוות עובדים שגדול אינהרנטית ב- 15% ממצבת המורים הדרושה בפועל. שבתון מקצועי חיוני לשיפור רמת המורים אבל צריך להבין שהתלמידים משלמים את המחיר. 3. פנסיה - בתוך התקציב השוטף של משרד החינוך מופיע גם סעיף הפנסיה. יש היום להערכתי כמעט אותו מספר של פנסיונרים (ובעיקר פנסיונריות) ומורים שמקבלים תגמול חודשי מהתקציב השוטף של המשרד. אין שום הגיון במימון הפנסיות של מורי ישראל לשעבר מתוך התקציב השוטף של המשרד. ובוודאי שכאשר מחשבים השקעה כספית פר תלמיד אין הגיון להוסיף לתלמידי ההווה את ה"דבשת" של תלמידי העבר.
|