
מ' מעולם לא פגע באנשים, לא העליב, לא רב עם אף אחד. למעשה, לא הייתה לו הזדמנות כי הוא סובל מחוסר ביטחון עצמי כה משווע, שהוא לא מסוגל להמצא בחברת בני אדם. הנוכחות שלהם מאיימת עליו וכשלעיתים נדירות, כמו ,למשל, באירועים משפחתיים הוא בכל זאת נאלץ לבלות בחברתם, הוא מתחיל להזיע. אני לא יודע את האבחנה המקצועית של הבעיה שממנה הוא סובל, אבל אני יודע שהוא אדם אומלל, מסתגר רוב הזמן בחדר האפלולי שבדירת אימו האלמנה המבוגרת, היחידה בעולם שבחברתה הוא מרגיש חופשי ומשוחרר. האחים והאחיות שלו נשאו מזמן, התפזרו ברחבי הארץ וגם בכל ארבעת קצוות תבל, הקימו משפחות, ורק מ' שמתקרב כבר לשנתו הארבעים, נותר לבד, רחוק ובודד עד אימה. לא תמיד היה מ' כזה. הילדות שלו הייתה שגרתית למדי, קצת מופנם, אולי, שקט. אבל בכל זאת מקובל בחברה, תלמיד טוב בכתה, אפילו מצטיין, ומאוחר יותר, בישיבה. לא יודע מתי חל השבר, מתי משהו התרסק בתוך הנשמה שלו, ומה גרם לכך, ומכיון שאני לא איש מקצוע, אני גם לא בטוח שזה רלוונטי. מ' מת להחלץ מהכלא שחונק אותו בתוך הנשמה שלו עצמו. כאשר הוא בכל זאת מדבר עם אנשים קרובים, רק מבני משפחה, הקול שלו רועד מזעם, תסכול ויאוש. הוא מאשים את כל העולם במצב שלו, מבלי שתהיה לו טענה אחת קונקרטית. אבל יש יותר מגרעין של אמת בטענה שלו, שהוא מעולם לא חש שההורים שלו, בעיקר אבא שלו, הבינו אותו. שבינו לבין אביו המנוח לא שררה, בלשון המעטה, אידיליה. ושכמו אחרים מבני הדור ההוא, דור של עולים חדשים, קשיי יום ואומללים, וחלקם גם לא כל כך חכמים, אביו האמין בדרך חינוכית אחת בלבד: הדרך הקשוחה! מ' אינו מסתיר באותם שיחות, את הרחמים העצמיים שהוא שקוע בהם עד צוואר ואולי מקילים עליו בדרך מסוימת את הכאב. הוא מריר, עיוור ואומלל כל כך, שהלב נשבר, אבל מה, מה אפשר לעשות. הוא משוכנע שהוא יהפוך לאדם מאושר רק בתנאי אחד: שהוא יתחתן, שתהיה אחת בכל העולם, מתאימה לו, שתרצה להנשא לו. הוא מתעלם בעקשנות ובעיוורון מכל נסיונות השכנוע, שקודם לכן, הוא חייב לצאת מהבית, למצוא עבודה, להפסיק להתבייש להביט בעיני האנשים. כי זו, בעצם, לעניות דעתי הבלתי מקצועית הבעיה שלו: הבושה. הוא בטוח שכולם, ביישוב הקטן שבו הוא גר עם אמו, לועגים לו. שופטים אותו, רואים בו לוזר. מה שגורם לו להתחפר עמוק יותר באומללותו, בסוג של מעגל קסמים שלא נגמר. אין ספק שמ' זקוק לעזרה מקצועית. הבעיה היא לשכנע אותו שזה המצב. הבעיה השניה, הלא פחות חשובה היא, שללא עבודה, אין מי שיממן את זה. אבל נניח שהבעיה השניה תפתר איכשהו, איך פותרים את הבעיה הראשונה. איך עוזרים למ'. למישהו מכל החכמים כאן יש אולי רעיון?
|
kalimaro
בתגובה על ההבדלים בינינו לבינם
אור-ית
בתגובה על צ'לונט
שמעומבא
בתגובה על ביקור מולדת 2008
יוסי_גור
בתגובה על למה הם נופלים?
מאמן-אושר
בתגובה על תשרי
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ישנם הנוסעים ברכבת :
מ - ת' ל - א'
ת' - אני בתחנה
א' - אני מאושר
בדרך הרכבת חייבת לעצור בתחנות
ע' - עבודה
מ - משפחה
ד' - מקום משלך
יש כאלו שעדיין הם בתחנה, ממתינים ....................
הכל כל כך ברור
והכל כל כך סגור
רק החלטיות
ורק עקשנות
יפתחו דלתות