לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 399 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
אמא, חג
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האובדן עוד טרי והכאב עודנו חזק.
שולחת לך חיבוק.
בית ולב הם אותו דבר ולכן יש לך. ג דול גדול.
זה די מטופש להשאיר כוכב אחרי מילים כאלה.
אבל זה סוג של סליחה על כך שמבלי כוונה נכנסתי לפרטיות.
את יודעת מה? אחלה רעיון, תודה - אנסה!
אם יש לך פטנט גם נגד החלומות... אלו בשלם בקושי אני ישנה, אלו שנדמים כל כל אמיתיים שבא לי לצרוח. אלו שבגללם אני קמה בבוקר ומחפשת אותה.
מי היה מאמין.
ליל סדר רביעי בלי אמא, אני זוכרת את האחרון, חודש לפני מותה. מדי פעם, קמתי והלכתי לחדר אחר, רק כדי לבכות. ידעתי שיהיה האחרון.
מאז עשיתי פעמיים סדר אצלי, עם המשפחה המורחבת של בעלי, אבל עם הכלים שלה, כלי הפסח שכלכך הקפידה להוריד "מלמעלה" ולהעלות בצאת החג. אין כמו חגים לעשות את דופק הגעגוע חריף יותר, צלול יותר. אבל גם ימי הולדת, שמחות קטנות וגדולות, סתם ערבי שבת, ארוחות שבת בצהרים...
לכן, אני מקפידה להדליק נר זכרון לאימי בכל ערב שבת ובחגים ובימי הולדת ובכל שמחה קטנה כגדולה, זה נותן הרגשה שהיא כאן איתנו. למדתי את זה ממנה, עת היתה מדליקה בכל יום שיש וחג נר עבור אבי ממנו התאלמנה בצעירותה.
נסי, זה יכול לעזור.
הכאב לא עובר לרגע אבל מתרגלים אליו, אל הכאב.
בחגים תחושת האובדן הכי קשה.
מבינה את תחושתך .
פאק.... זה ירדוף אותי עד הקבר :)
טוב אבל לפחות אני אהיה פטורה מלהכניס לדיש וושר
חייבות להיות הקלות מפאת הגיל אחרת מה זה שווה?
אחלה נסיעה, אבל תשכחי מזה שיוותרו לך על הסדר במקרר!!!
זה לא רק העניין שהיא לא נמצאת. בטח שמת לב לכך שאם אני לא עושה אצלי חג - אין חג...
פתאום נסעתי בזמן קדימה
איזה 2 עשורים
סדר- אצל הגדולה שלך
מון מנסה לנהל את הסר ביד רמה
אני כמובן מפריעה
את יושבת לידי (ככה יכולה להיות בטוחה שלא תצלפי בי מעבר לשולחן)
הילדים שלך כבר לא יחשבו שאני כל כך מגניבה (בחיי הם מוזרים)
שתינו נאנח בסיפוק
ויותרו לי על הסדר במקרר מפאת גילי המופלג
איזה יופי של תמונה.... תדמייני
את מצליחה :)
טוב אולי הייתי מעט קשה איתך
אני מבינה את התחושות האלו
אבל מזל שכתבת כמעט.....
אחרת הייתי נעלבת!!!
חג ראשון זה הכי קשה
אחכ זה לא נהייה קל יותר
אבל לומדים לחיות עם הכאב
הוא שוכן לו בדואליות מושלמת עם השמחה על מה שיש ונותר
נדבר על זה עוד כמה שנים....
ותראי
גם אם עכשיו זה נשמע מדע בדיוני
עכשיו תעלי למעלה ותשטפי את הפה בסבון
כן כן התכוונתי לזה