
פעם בשנת 2000 הייתי חייל צעיר, באחת מיחידות צה"ל. אצלנו ביחידה תמיד דאגו לכך שלא יהיה משעמם, ושעות שינה ניתן להשלים רק בבית או לוותר על החמשוש כדי שנישן בין חמישי לשיש כמו שצריך.כחיילים צעירים סבלנו בשקט ולא ראינו מוצא, אנחנו זה מאותם אנשים שיש להם טיפה אידיאולוגיה, אבל עושים את זה גם מאהבה. ואז זה קרה – נכנסנו אחרי לילה של פעילות, לבסיס העורפי בהטחה שנקבל קצת שעות שינה לקראת כמה ימים נוספים בגשם בקור ללא שינה. אז בדיוק אז החייל המצטיין, זה שכולנו ראינו אותו שיהיה יום אחד גנרל, לא פרק טוב את המקלע והשתחרר לו צרור ירי האוויר, הייתה דממה. מצד אחד אנחנו הלוחמים, אין לנו ממש כוח להגיב, בטח הזינו כי הוא היה התותח שבחבורה, מנגד חבורה של ג'ובניקים שהפעם היחידה ששמעה כדורים שורקים מעל ראשם הייתה זו.משום מקום הגיע מפקד היחידה, הסתכל לימין הסתכל לשמאל ושאל מי ? אומנם יכולנו לחפות אבל דוב (החייל התותח) מיד לקח אחריות הצטנע כהרגלו וביקש סליחה. בערב קראו לו למשפט והוא קיבל 14 יום בכלא.כולנו היינו שבוזים איך שולחים חייל לכלא, על מה ולמה. דוב הסתכל עלינו יוצאים שוב לפעילות סזיפית וראינו חמיצות על פניו. עברו 15 יום והוא חזר. חששנו שנראה אותו שבור ועצוב אבל כולו היה מחיוך. באותם 15 יום שאנחנו אכלנו חרא ראינו בוץ והתקלחנו בגשם, הוא היה בבית פעמיים. בדרך לכלא ובחזרה מהכלא. ישן שם כמו שהוא לא ישן כל השירות, שיחק טניס שולחן והרוויח מלא סיגריות, והיה צריך לשמור איזה 4 שעות ביום. הבנו שזה לא ממש נורא.והגענו למסקנה אחת, חייל קרבי סובל הרבה יותר מחייל בכלא. בוא נרוץ עכשיו במרוץ הזמן לשנת 2006, שני אירועים של חטיפות חיילים ושאר ענייני היום, בניהם איזה מלחמה קטנה. צחוק הגורל הוביל אותי לשרת ביחידה זונה שכל הזמן רוצים אותנו במילואים, ובחישוב קל שאר חברי ואנכי עשינו משנת 2006 ועד היום כמעט 90 יום מילואים. כן כן רבותי, וממילות השיר של איזה זמר " כך וכך ימים הסכים לתת לי אלוהים וכבר 90 לקחו בשנה אחת. (החל מיוני 06). הערת אגב אני אומר שאני לא מתלונן. שכן כדבריה של חנה שנס "קול קרא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול". עכשיו מה שמרגיז אותי: נעמי בלומנטל, חיים רמון, הנשיא קצב, הח"כ עם הסמים, ועוד מלא עבריינים אחרים, מבצעים פשעים, מקבלים מיטה חמה ארוחה סבירה מלא ספרים וימבה זמן פנוי. לעומת אני סטודנט קשה יום משלם 27000 ₪ שכר לימוד את כל המבחנים שלי עושה במועדי ג במקרה הטוב, משלם שליש מההכנסות שלי למדינה, ומישהו שואל אחר כך למה יש השתמטות מהצבא ? איפה ראש הממשלה ? איפה הילדים שלו שירתו ? כמה ימי מילואים הם עשו ? למען הסר ספק זה לא בלוג פוליטי, אבל היום שקבלתי שוב צו מילואים אחרי שלפני פחות מחודש עשית איזה יום השתלמות, הרגשתי קצת מיאוס. אולי עדיף לארגן איזה משלוח קוקאין בטח חלק מזה אני אצליח להבריח ואת מה שיתפסו אותי אני אשב שנתיים בכלא, לא יקראו לי למילואים, אוכל לסיים את התואר בקלות, כי יהיה לי מלא זמן ללמוד ולאוכל או קורת גג אני לא אצטרך לדאוג. ובסוף אני אקבל איזו חנינה כי זה באופנה עכשיו וישאר לי מיליונים מהקוקאין שהצלחתי להבריח. אז לדעתי כלא אולי מצב עדיף לסטודנטים, בטח גם יש איזו תקנה שלא צריך לשלם שכ"ל. ואם יהיו הרבה כמוני אז גם בטח ישחחרו אותנו כי תהיה שוב מלחמה ויצטרכו שנבוא (אני בעד לבוא ציונות היא ערכי, פרייאריות לא. ועוד דבר קטן כי אותי חנכו שמעלים בעיות להציע פתרונות אז כדלקמן:
מקווה שמישהו חכם ומשפיע יקרא את זה.
ופיתרון שממש עכשיו עלה במוחי הוא להביא מתנדבות למטבח במילואים - יפתור הכל |
--*--
בתגובה על אדם צועק
moved
בתגובה על צו 8 - תחילת יומן
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נשמע מוכר.. למילואים האחרונים לא הלכתי... הגזימו גם ככה רוב המשרתים הם סטודנטים ותמיד תוקעים את זה בתקופת המבחנים.
חלאס ציונות ציונות, אבל עד ציונים
על אף שהפתרון של הכלא באמת נשמע נוח.
לצערי אני לא אוהב כל כך מקומות סגורים, לכן נראה לי הפתרון של מתנדבות שוודיות יהיה הרבה יותר יעיל ומפצה כלפי אלו שתורמיםץ גם לא יעלה הרבה למדינה.
צודק, הכלא נשמע פתאום כמו פתרון נוח
עוד כמה שנים נראה אחוז גדול של חיילים המבקשים לשרת בכלא בתור כלואים
פעם בשנת 2000 אני כבר הייתי אמא...
אבל יש לי אח צעיר, מקסים, סטודנט וקרבי שנמצא ברגעים אלו במילואים....
מסכימה עם כל מילה..אבל לא ממליצה לך ללכת לכלא, לא ממש נחמד שם.
בהצלחה במילואים