עין ירוקה מחייכת
פוסטים אחרונים
- חכמת העננים 3/11/14
- ימי המתנה 16/6/14
- שלכם, החורף 7/5/14
- חלום ליל קיץ 13/2/14
- רועה יקר 2/1/14
- איחולים 31/12/13
ארכיון
אותות ומופתים
אתה מתעורר בבוקר. חלום מוזר, עשיר בפרטים. ניגש אל החלון. הים. מעולם לא ראית אותו כך לפני כן- הים חסר גלים. שקט להפליא, כאילו והיית על שוליו של אגם ענק. קו האופק, המפריד בין הים ובין השמיים מכוסה בשכבה צרה וערפילית. השמיים מוזרים, כמו הים. באחד החלונות ממול אתה מבחין בזוג. הם שוכבים על המיטה, עירומים. הוא מלקק אותה, היא שורטת אותו. הוא גוהר מעליה. לרגע נדמה שהיא מביטה לעברך, אך כתפו של הגבר שבה ומסתירה אותה. הים עדיין שרוי בדממה, בקיפאון מוחלט. ספינת דייגים שטה לאורכו, הלוך וחזור. העיר אפורה מתמיד. הטלפון מצלצל. זו היא. אתה מספר לה על הים. אתה מספר לה על הירח שראית אתמול. על הטבעת הענקית שהקיפה אותו. התקשרת אליה כמה פעמים כדי שגם היא תחזה בכך אך היא לא ענתה. היא משיבה לך שהלכה לישון מוקדם. היא מקשיבה ואומרת שכל אלו, הטבעת סביב הירח, הים חסר הגלים, מזג האוויר התמהוני, כל אלו הנם אותות. אותות ומופתים. של מה? אתה שואל. של דברים מבשרי רעות... היא משיבה במסתוריות. היא אוהבת את המסתוריות הזו, חשה בתשוקה עקלקלה ההולכת וצומחת לאורך גבה. אתה מספר לה על הזוג שבחלון מולך. היא שואלת אם היא יכולה לבוא ולצפות גם כן, ושניכם צוחקים. אתה מספר לה מעט על החלום. כיצד זה אתה בבניין גבוה, מוקף באנשים. אתה יודע כי הוא עומד להתמוטט בעוד דקות ספורות. אתה מנסה להימלט ממנו אך משום מה אתה לא מזהיר אף אחד מהם. מנסה לרדת בכל מיני חדרי מדרגות, במעליות, עובר במסדרונות. מאחד החלונות אתה רואה את העיר פרושה מלמטה. אתה עובר על פניה של אישה הישובה על כיסא במעין חדר בקרה. היא מביטה אליך ושואלת למעשיך. אתה שואל אותה היכן היציאה. היא מורה לך בכיוון. שיערה שחור ועיניה מלוכסנות מעט. אתה אפילו מבחין כי היא לובשת רק חולצה לגופה, רגליה הלבנות חשופות. כשאתה מגיע אל דלתות היציאה אתה מחליט לפתע לחזור למעלה, לקחת את אותה אישה, להציל אותה מפני האסון המתקרב. זה כל מה שאתה זוכר מהחלום. גם אני לובשת עכשיו רק חולצה. היא אומרת. תבוא אליי היום בערב? היא שואלת. אולי, אתה משיב. למה אולי? גם אותי צריך להציל... אם לא יקרו דברים מבשרי רעות עד אז... אתה עונה בקול מסתורי משלך. היא מגחכת. הם יקרו, היא אומרת בשקט. מתי שהוא. אבל אין מה לחשוש, זהו טבע העולם... השיחה מגיעה לסיומה. גם הזוג שממול כבר קם ונעלם בחדר האמבטיה. הים עדיין מת. כך גם העיר והשמיים שמעל. ובכל זאת זהו יום חדש. אולי בכל זאת משהו מופלא יקרה בסוף. גם זהו טבע העולם... אתה עוזב את החלון והולך להתלבש. הטקסט הזה נכתב לפני כחודשיים, יום לפני הבחירות האחרונות. הים באמת עמד כך בדממה ובאוויר עמדה לה תחושה מוזרה. אתמול, בעקבות השרב, שוב היה הים כזה.הפעם ירדתי אל החוף והלכתי לאורכו.אנשים רבים טיילו על החוף ובכל זאת לא היה צפוף והומה. התחושה הפעם הייתה חגיגית ומשרת שלווה. בגלל החום המעיק נכנסתי גם מעט אל המים הקרים. לא רחוק ממני עמדה מישהי בתוך המים גם כן, לבושה בחולצה ובמכנסיים קצרצרים, סיגרייה בידה האחת ובקבוק בירה באחרת. היא עישנה ולגמה לסירוגין וכל אותה עת הביטה אל האופק הדומם והשמש השוקעת, שבגלל מזג האוויר הייתה חיוורת כמו רגליה הבשרניות והיפות. גם אני הבטתי כמוה. הים הענק עמד בקול דממה חרישי, ללא גלים,ללא אף תזוזה. לאחר מכן הגעתי אל שובר גלים. קבוצת דוברי רוסית דהרו על גבי אופניים אדומים אל תוך הים, כל אחד בתורו. הם פשוט רכבו על האופניים עמוק בתוך המים, במין מחזה הזוי שלא היה מתאפשר בים באף יום רגיל... האנשים מסביב הביטו בחיוך. כאשר הלילה ירד ואני כבר עזבתי את החוף החלו לפתע, כמו מתוך שום מקום, רוחות עזות וקרות שבישרו על קיצו של השרב. |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודההחלום אגב ברובו התרחש במציאות (כחלום...)- מקווה שהמשפט הזה יצא מובן.... :)
אווירה מוזרה, חלומית... אהבתי
לא בטוח שלא הבאת מצלמה.
כי אני דווקא רואה כאן תמונה יפה, עדינה ומקסימה.
תודה לך!
(ומניח שגם הים מודה בדרכו...
)
יפה תארת
כן
והים מזור
להכל
-
ריק
ובכל זאת הצטערתי שלא הבאתי מצלמה... אומנם אני מבכר את המילה הכתובה אבל במקרה הזה באמת תמונה אחת הייתה אולי משתווה לכל המילים...
תודה...
אכן, מה שקרה לך שהוא מופלא , הוא היכולת שלך לראות ולכתוב את כל זה.
תודה.
התנועה היא תמיד יפה אבל דווקא החוסר שלה הוא שמפליא...
תודה...
תודה לך!
זהו בדיוק העולם האהוב עלינו, אנשי המילים...
כתוב ממש טוב. מרגישים את חוסר השקט הנפשי. אתה מצליח להעביר אותו אל הקוראים כהוגן.
תודה.
עולם של חלומות פלאות אשליות ושירות.....
שוקי