פרופיל
בריונוּת כאסטרטגיה ניהולית
בריונות היא כלי שמעניק למנהל חוויה של שליטה, אקט של ייאוש שמטרתו העיקרית להטיל אימה במגמה להשיג צייתנות יתר. בריונות יכולה להתקיים בכל מקום, אך משגשגת במיוחד באזורים ללא השגחה, כגון פורומים ברשת. עלינו לזכור, שכאשר מנהלים בריונים מספקים את הצרכים שלהם באמצעות בריונות ולקורבנות לא ניתנת אפשרות לבטא את עצמם, הם עלולים להישאר בגדר מטרות לבריונות ומניפולציות.
חסימה גורפת של גולשים או יוצרים וותיקים מעידה על אג`נדה נלעגת ומתוכננת מראש, ואמר מי שאמר, "הדבר הכי מסוכן בעולם - זה טיפש עם מטרה".
כל יוצר וותיק ממדור שירה שין1, שמעיז בעוונותיו להביע דעה שנוגדת את "הרוח החדשה" ומעביר ביקורת על ניהול תמוה וסלקטיבי, מכונה "מתנשא" ושולפים לו כרטיס אדום: עברת על סעיף 7! אתה חסום! שימו לב בבקשה לנוסח ההודעה, שמקדמת בברכה את החסומים לפורום שירה ופרוזה שין1, וכל מילה מיותרת:
הורחקת מהפורומים מאחת הסיבות הבאות : הפרת סעיף 7 לתקנון המדור ההרחקה תופג בתאריך : אף פעם
להבדיל מהמדור שנועד ליצירות, מטרתו של "הפורום החברתי" לנהל דיונים בשירה, שיחות אה ודה, ביקורות על התנהלות ההנהלה (גם!) ובמידת הצורך לחשוף העתקות ספרותיות וחסימת יוצרים בגין זה. נכון לעכשיו, פורום שירה משמים בטירוף בלי שום תובנות או איזשהו עניין אמיתי. פורום ברמה של כיתה ג`, בינוניות טרחנית במיטבה.
מגוחכת לא פחות הפרסומת שרצה בחלונות אתר שין1: הדיונים לא נגמרים בפורומים החדשים של שין. אם אתה לא שם...אתה לא קיים!... ולא, זו לא בדיחה...
לסיכומו של דבר, כאשר העומדים מן הצד מעודדים בריונים ומתעלמים מהקורבנות, הם רק תורמים לאקלים של פחד, שמאיים על אחרים, ממש כפי שהוא מאיים עליהם.
|
פוסטים אחרונים
- עוגת שוקולד אוסטרלית 23/3/13
- הַסְּתָו שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת 30/10/12
- אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶליךְ 9/9/12
- אלונה (לוני) ריעני הלכה לעולמה 8/8/12
- החתונה של מאיה - (פרק 3) 7/1/12
- החתונה של מאיה - (פרק 2) 23/12/11
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חג שמח יקירתי.
תודה אסתי, הוחמאתי.
יש לעשות הפרדה מוחלטת בין "שין הישן" (תחת ניהולי) לבין "שין החדש", שנוהל בתורנות ברוטאלית ובחלמאות במשך 9 חודשים על ידי שתי נשים שיצירותיהן המוארות מפוזרות בכל חור ברשת. תת-רמה בה` הידיעה, עלבון לשפה העברית ולשירה בכלל.
מסכת השקרים וההתחסדות העלובה לא נגמרו בשין אלא המשיכו את דרכן כצפוי גם כאן בדה-מרקר. מסתבר שכל מילה שכתבתי והתראתי לפני שנה וחצי הייתה לצערי כמו נבואה שהתגשמה.
לאחר עזיבתן הן הותירו את שין כמו "עיר רפאים לאחר ביזה", כפי שכתבה אחת היוצרות באחד השרשורים.
שלוש גרציות שהיו מחוברות חזק ואינטרסנטיות לנהל את שין כראות עיניהן וללא הפרעה, ברגע האמת שעזבו את שין, התפרדה החבילה וכל אחד שב לסורו. האידיליה שבקה חיים והן חזרו להתבזות, לכתוב שירים אחת על שנייה כימים ימימה.
לכן צריך מאד להיזהר ולדייק כאשר מזכירים את "פורום שירה ופרוזה שין".
כך או כך אני מברכת על התגובה שלך, על נושא שלא ידעת ולא היית מעורה בו.
חג שמח,
לולה
אני שמחה שאילנה הפנתה אותי לקורא את הפוסט. דברים מתחברים לי וכנראה שתחושות הבטן שלי לא שיקרו.
שלך.
סופר מילים
בתור בעלת בלוג ריק לגמרי, יש לך הרבה מה לקשקש.
ההתנהלות והתגובה שלך יותר משקופה כאן בדה מרקר.
את התיאוריות הפילוסופיות שלך שמור או שמרי לעצמך, או לחילופין לכתוב אצל החברים.
את/ה מוזמנ/ת להציץ אצלי מבוקר עד ערב, אך לא להגיב.
ד"ש לברקודה.
תודה,
לולה/פאם
אני רואה שזה חוזר אצלך, אחרים עשו לי, אחרים לקחו לי. קחי אחריות ותבררי לעצמך,
מה את תורמת כדי שיתרחשו הדברים, ותזכרי שזה לא קורה כך סתם, אנחנו גורמים לדברים לקרות לנו.
כן אילנה,
העלמת שרשורים הנוגעים לחברוֹת המנהלת, תוך ניסיון להסתיר מידע רלוונטי מן הגולשים החדשים לא יוכלו למחוק את העובדות.
הכל שריר וקיים ומצביע על סגנון ניהול עלוב המבוסס על דיעות קדומות הסובבות רכיל, סגירת חשבונות בסגנון מאפיונרי וירטואלי, וסימנים מביכים של פרנויה.
נוסח הודעת החסימה העכשווית היא המצאה בלעדית של הרוח החדשה והאדמיניסטראטור העומד בראשה. זה לא היה קודם.
לגבי מהלך פתיחת חסימות של כותבים שרימו וסרחו לאין-ספור או פגעו במזיד בקהילה גדולה - הוא אינו "מאהבת מרדכי, כי אם משנאת המן".
מדור שירה ופרוזה הישן, שדגל במדיניות של איכות היצירה וחופש הביטוי - מת.
תחי רפובליקת הבננות, על כל מרכיביה!
.
גיליתי טעות הקלדה בהודעה הקודמת, אז אני חוזרת פה:
לולה,
לא נראה לי שסעיף 7 עם המילים 'אף פעם' האדומות מיושם משום שאם אני מביטה ברשימת האנשים שהיו חסומים בעבר - ואף אחד אינו שוכח מדוע נחסמו - אפשר לראות שההנהלה החדשה הסירה חסימה.
חסימת היוצרים האלה נגרמה עקב סיבות כגון: התלהמות במדור, הפצת לשון הרע ודיבה, העתקות, התנגחויות והטרדת יוצרים במדור.
הראיות נמחקו מפורום המדור על ידי ההנהלה החדשה מסיבות אלו:
http://www.shin1.co.il/forums/t71062.html
להזכירך, פרט לעובדה שאף אחד מהיוצרים הותיקים אינו סובל ממחלת השכחה, העתקים מהשירשורים הקודמים לחסימה, ישנם בידי יוצר אחד או שני.
המעניין בהודעות אלה, ואחרות, של ההנהלה החדשה הוא שכל תגובה שלא תאמה את 'הרוח החדשה' נעלמה מהשרשורים, ובמקומן תוקפת ההנהלה את המגיבים מבלי לתת להם אפשרות לענות ואו להסביר את טענותיהם.
היוצרים שנחסמו במשך השבועיים הראשונים הם יוצרים ותיקים במדור שהגיבו בביקורת עניינית וללא התלקקויות לאחד או לשניה. אין ספק שההנהלה החדשה הגיעה עם אג'נדה ברורה להשתמש בשוט (שוטים) ולחסום את היוצרים הללו ואו כל אחד שיעיז לשאול שאלה רלוונטית כגון: מדוע הוסרה תגובתי?
במקרים מסוימים, שינתה ההנהלה את תגובה ליצירתו של יוצר ללא התראה, התרעה, אישור או הסבר על כך. וזאת למרות שהתגובה לא עברה על נוהלי התקנון.
וישנן עוד ועוד דוגמאות רבות.
מי שמפרסם כיום במדור שין צריך להיות מודע לכך שהוא אינו מפרסם במדור שין 'הישן'. לא מבחינת רמה, איכות, התנהלות ואו כל דבר אחר.
מדור שין כיום אינו אלא תת-מדור למדור אחר בו מעתיקנים ומחרחרי ריב למיניהם התכנסו. מדור שבו ההנהלה היא מוגת לב, חסרת עמוד שידרה, חסרת ידע והבנה בסיסים בשירה ובפרוזה, מדור שבו אפשר להשתעשע במילים מליציות ולחשוב ששיר השנה נכתב. אין ביקורת, אין הדרכה, אין תגובות מעניינות ואין רמה או איכות.
הבריון אינו מסוגל להבין שהוא אלים. הוא מאמין שהוא צודק.
טיפול פסיכולוגי יכול לעזור, אבל הבריון צריך להגיע למסקנה שהוא בעצם בריון.
נר השחר ומיקית,
אני מודעת לקושי הכרוך בלהגיב לנושא הכתבה ועל כן מעריכה במיוחד את אומץ הלב והמילים.
שבוע טוב לכולם ותודה על התייחסות.
לולה
לולה יקרה,
לא אחווה דעה על מה שקורה שם עכשיו, משום שאינני חברה שם וזה לא הוגן,
מה שכן, בתקופה שאת ניהלת את הפורום ואני פרסמתי פעם ראשונה בפורום שירה,
היה לי נעים להשתלב שם, והרגשתי ששיטת הניהול שלך מקדמת כותבים חדשים,
נותנת להם מקום ומאפשרת להם להשתלב כמביעי דעה וביקורת, תוך שאת מלווה בשקט חכם.
שבת שלום לך.
כל מילה בסלע!
אתר שין1, שהיה תפארת פורומי השירה גם באיכות היצירות שפורסמו בו, גם בניהול החכם שלו, הפך למקום עלוב ומשמים.
ערב רב של קשקשנים ועקרות בית משועממות שבין מתכון להדבקת נצנצים, מצרפים גם מילים חסרות פשר, בשורות שבורות. יעני שירה.
על זה אמר אלתרמן:
"כי עם עלג יכסה ארץ
ואבדה שפה ולשון"
ותרבות הניהול? - בושה!