כותרות TheMarker >
    ';

    מזווית שונה

    ארכיון

    הריגת בני משפחת סמוני - פשע מלחמה או עלילת דם?

    2 תגובות   יום רביעי, 15/4/09, 22:02

    "פרשת משפחת סמוני" הייתה לסמל המובהק של הטענות נגד צה"ל על הריגת חפים מפשע במהלך המבצע הצבאי נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים ברצועת עזה שכונה "עופרת יצוקה" (27 בדצמבר 2008 - 18 בינואר 2009). ע"פ נתוני ארגון PCHR משפחות סמוני שהתגוררו בשכונת זייתון בעזה איבדו 29 אנשים במלחמה. לטענת המשפחה 22 מבניה ובנותיה נהרגו ב- 5 בינואר 2009 בעת ששהו בבית השייך לוואיל סמוני. ב- 10 במרץ 2009 הגישו 79 מבני משפחת סמוני תביעה על סך 851 מיליון ש"ח נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל גבי אשכנזי על "רצח" חפים מפשע.

    כתב התביעה ועדויות של ניצולים מבני משפחת סמוני לארגוני זכויות אדם ולאמצעי התקשורת מוסרים פרטים על ההתרחשויות ב- 5 בינואר.

    עיקרי כתב התביעה של משפחת סמוני

    קטעים מכתב התביעה כפי שפורסמו ע"י Ynet (10.3.09): "בני המשפחה [אחת ממשפחות סמוני בשכונת זייתון] הוצאו מביתם ונאספו במקום אחד בשם "מד'לה" [מבנה הדומה למחסן] - מקום הדומה למקלט. במקום שוכנו בסך הכול 97 בני אדם. יום לאחר שהגיעו למד'לה, בשעות הבוקר, החלה "הקטסטרופה", לשון התביעה: פגז של צה"ל נורה, ובמקום נהרג אדם אחד ושלושה נפצעו. דקות ספורות לאחר מכן נורו עוד פגזים לתוך המקום. "התובעים לא ידעו בכלל, וכוחות הביטחון לא יידעו אותם ולא הזהירו אותם ולא נתנו התרעה כמקובל לפני היריות", כותב עו"ד [מוחמד] פוקרה [שהגיש את התביעה בשם משפחת סמוני]. עוד נכתב בתביעה כי כתוצאה מן האירוע נהרגו במד'לה 22 בני אדם... בתביעת הנזיקין טוען בא כוחה של משפחת אל-סמוני כי התובעים בסך הכול ישבו בביתם מבלי שביקשו להפריע למישהו. "הם ישבו בביתם, במקום שאמור לספק להם שקט, שלווה ומנוחה - מקום רחוק מהירי. אין חולקים שמדובר ברשלנות פושעת מטעם הכוח הצבאי, אשר רצח ופגע באנשים חפים מפשע שבסך הכול נכחו בביתם".

    עדות מייסא סמוני לארגון בצלם

    "ביום ראשון, 4.1.09, בסביבות השעה 09:00 בבוקר, הגיעו חיילים לבית של חמי, רשאד א-סמוני... הם הכריחו אותנו, באיומי נשק, לצאת מהבית... החיילים הובילו אותנו ברגל לבית של אח של חמי, טלאל חלמי א-סמוני, בן 50, במרחק של עשרים מטרים בערך. בבית שלו כבר היו 20 אנשים וביחד היינו 35. החיילים עזבו אותנו, וכנראה הלכו לעשות חיפוש בבית של חמי.

    אחרי שעה בערך החיילים חזרו והורו לנו ללכת איתם לבית של ואאיל א-סמוני, בן 40. הבית שלו הוא מן מחסן מבטון בשטח של 200 מ"ר בערך, ונמצא במרחק של עשרים מטרים בערך מהבית של טלאל שבו היינו. הגענו לבית של ואאיל בשעה 11:00 בבוקר בערך. היו שם כבר 35 אנשים בערך ועכשיו כבר היינו כולנו בערך 70. נשארנו שם עד למחרת בבוקר, יום שני, 5.1.09. לא היו לנו אוכל או שתייה.

    ביום שני, בשעה 06:00 בבוקר, היה שקט באזור. אחד הבחורים מהמשפחה, עדנאן א-סמוני, בן 20, אמר שהוא רוצה לצאת כדי להביא את דוד שלו והמשפחה שלו כדי שיהיו איתנו. חמי, ובן אחיו, סלאח טלאל א-סמוני, בן 30, ובן דוד שלו מוחמד איבראהים א-סמוני, בן 27, עמדו בפתח של הבית והתכוונו לצאת ביחד להביא אותם. ברגע שהם יצאו מהבית ירו עליהם טיל או פגז. מוחמד נהרג במקום והאחרים נפצעו מרסיסים. בעלי ניגש אליהם כדי לעזור ואז ירו עוד פגז או טיל על הגג של המחסן. בגלל העוצמה של הפגיעה נדמה לי שזה היה טיל ממטוס של F-16 .

    כשהטיל פגע נשכבתי על הבטן כשהתינוקת שלי מתחתיי. הכל התמלא עשן ואבק ושמעתי צעקות ובכי. אחרי שהאבק והעשן התפזרו קצת הסתכלתי מסביבי וראיתי 30-20 אנשים מתים ועוד בערך 20 פצועים. חלק היו פצועים קשה וחלק קל... בערך רבע שעה אחרי הפגיעה השנייה, מוסא אמר שעדיף שנברח משם לבית של דוד שלו מצד אמא, אסעד א-סמוני, במרחק של 20 מטרים בערך. ברחנו בריצה ודפקנו על השער, אבל אף אחד לא ענה. מוסא קפץ מעל השער ופתח אותו ונכנסו פנימה... אחד החיילים ניגש אלי ונתן לי ולבת שלי עזרה ראשונה. הוא חבש לנו את הידיים ובדק את הדופק. אחר כך החיילים קשרו את מוסא וכיסו את העיניים שלו. החיילים אמרו לנו שהם ישחררו אותנו וישאירו רק את מוסא ואת דוד שלו עימאד למקרה שיבואו אנשי חמאס... הם הורו לנו לצאת מהבית והלכנו ברחוב מרחק של 500-400 מטרים עד שמצאנו אמבולנס. האמבולנס לקח אותי ואת הבת שלי לבית חולים א-שיפאא. שאר בני המשפחה המשיכו ללכת ברחוב. מאוחר יותר כמה מהם הגיעו גם כן לבית החולים".

    עדות מייסא סמוני ל"אל-ג'זירה" (19 בינואר 2009)

    "היינו בבית אשר בו קיבצו אותנו (החיילים הישראלים) בבוקר יום ראשון ועד יום שני. היו סביבי מאה אנשים מבני המשפחה. חשבנו שיהיה שקט במקום וכי היהודים נסוגו. מספר צעירים יצאו להביא בני משפחה אחרת משום שהבית [בו היינו] היה בטוח יותר. כאשר הם הגיעו לשער הבית נפלה עליהם פצצה ואחד מהם נהרג. שלושה נפצעו ובהם דודי ובן אחי". מייסא הוסיפה: "הגענו להגיש להם עזרה, ואולם פצצה שנייה נפלה עלינו והיו חללים ופצועים. חזרתי את הבית והצטרפתי לשאר בני המשפחה ואז באו היהודים והכניסו אותנו לחדר אחד"... אחר כך אמרו להם לעזוב את המקום והשאירו שני צעירים בני ערובה. מייסא אומרת: "המשכנו ללכת עד אשר ראינו אמבולנס אשר לקחה אותי ואת בתי הפצועה לבית החולים. אשר לשני הצעירים הם [החיילים] עינו אותם במשך יומיים ואחר כך שחררו אותם".

    עדות מייסא סמוני לאתר "אסלאם אונליין" (20 בינואר 2009)

    "היינו בערך 40 איש, ובכללם מספר ילדים ופעוטות. החיילים החזיקו אותנו במקום אחד שאינו גדול מ-20 מ"ר למשך יומיים ללא אוכל וללא שתייה. בשעה 6 בבוקר בדיוק בבוקר היום השלישי [להיותו מוחזקים במקום] שמענו ירי אינטנסיבי מסביב למקום ולאחר מכן החלו הפצצות נופלות אלינו. השלכתי את גופי על בתי הקטנה כדי שלא תיפגע... העשן השחור אפף [את המקום] והרסיסים היו בכל מקום מסביבנו. האש הבעירה כל מה שהגיעה אליו... כאשר העשן התפזר נגלו לעינינו חלקי גוף וגופות של 30 חללים".

    עדות מייסא סמוני ל"מרכז הפלסטיני להגנה על האסירים"

    "החיילים... הורו לנו ללוות אותם לבית ואיל סמוני בן ה-40. ביתו הינו מעין מחסן בטון ששטחו קרוב ל-2000 מ"ר... היינו בתחילה 30 ואח"כ הקבוצה שלנו כללה 70 איש. שהינו [שם] עד היום למחרת ללא מים או אוכל... בבוקר היום למחרת בסביבות השעה 6 שעון עזה ירו החיילים (הישראלים) על אנשים שניסו לעזוב את המקום כדי להביא קרובים אחרים [למקום]. לאחר רגעים אחדים ירו הטנקים (הישראליים) פצצה לעבר הבית... בעת פגיעת הפצצה השלכתי עצמי על בתי, עשן ואבק אפפו [את המקום] ושמעתי צרחות ובכי. כאשר העשן התפזר קמעא ראיתי מסביבי 20 עד 30 חללים וקרוב ל-20 פצועים".

    כתבתן של תגריד ח'ודרי ואיזבל קרשנר בעיתון ניו יורק טיימס (9 בינואר 2009)

    "לפי [טענת] אחמד [סמוני] ועדים אחרים שרואיינו בבית החולים, חיילים הגיעו למספר בתים של משפחת סמוני [המורחבת] מיד לאחר שהחלה הפלישה הקרקעית. הם [החיילים] אמרו לבני המשפחה לפנות את הבתים ולהתאסף יחדיו באחד הבתים במורד הרחוב. אחמד אמר שגם הם עברו פעמיים ממקום למקום, עד שיחד היו בצפיפות בבית אחד קרוב ל- 100 מבני המשפחה... בני משפחת סמוני לא הכחישו שחמושים של חמאס פעלו באזור. אחד מבני המשפחה אמר שלא הייתה התנגדות פעילה של חמאס באזור הסמוך, אך חמושים שיגרו טילים לעבר ישראל ממרחק של למעלה ממייל.

    בשעה 06:00 לערך ביום שני בבוקר [5 בינואר 2009] אמר אחמד, טנקים החלו להרוס קיר של הבית בו מצאה המשפחה המורחבת מקלט. אביו הלך לכיוון הדלת, ככל הנראה כדי להזהיר את החיילים שיש אזרחים בתוך [הבית], אך החיילים החלו לירות, הוא אמר. הירי נפסק ונראה היה שהחיילים נסוגו. ואולם, זמן קצר לאחר מכן 3 טילים ומספר פצצות פגעו במבנה והרסו את החדרים בהם המשפחה נאספה".

    עדותו של סלאח סמוני לעיתון "גארדיאן" (20 בינואר 2009)

    "הם באו, הלמו בדלת ואמרו לכולם לעזוב את הבית", הוא [סלאח סמוני] אמר. הם הלכו למרחק של מספר מטרים לאורך שביל העפר ונכנסו לבית הרחב ובעל הקומה האחת של ואיל סמוני. הם שהו [שם] במשך שאר היום ועתה היו במקום קבוצה של כמאה אנשים, נשים וילדים, ללא אוכל עם מעט מים. למרות שיתכן שהיו לוחמים פלסטינים בשדות הפתוחים מסביב לבתים, כל עדי הראייה תקיפים בעמדם שאלה אשר התקבצו בביתו של ואיל סמוני היו כולם אזרחים והיו שייכים לאותה משפחה מורחבת.

    ביום שני בבוקר, ארבעה גברים, ובהם סלאח [סמוני], החליטו לצאת החוצה כדי להביא עצי הסקה לבישול. "הם ירו פצצה לעברנו", אומר סלאח. שניים מתוך הארבעה נהרגו במקום, והשניים האחרים נפצעו. סלאח [סמוני] נפגע מרסיס במצח, בגב וברגליים. מספר רגעים לאחר מכן, הוא אומר, שתי פצצות נוספות פגעו בבית והרגו עשרות מהם.

    סלאח וקבוצה של 70 אנשים נמלטו מהבית כשהם צועקים לחיילים שיש נשים וילדים איתם. הם רצו ברחוב הראשי למרחק של קילומטר עד אשר האמבולנסים יכלו להגיע אליהם. אחרים נשארו מאחור...

    "אנו מאשימים את כולם", אומר איבראהים סמוני, בן 45, אשר איבד את אשתווארבעה מילדיו בהרג בזייתון. "אנו רוצים שכל אחד יביט בנו ויראה מה התרחש כאן. אנחנו איננו לוחמי התנגדות. אנחנו אנשים רגילים".

    עדות פרג' סמוני לעיתון "אל-אהראם" (26 בינואר 2009)

    פרג' [סמוני] קיבל שיחת טלפון מבן דודו מוחמד איבראהים סמוני אשר התקשר לטלפון הסלולארי שלו, ואמר לו שכולם קובצו בבית ואיל סמוני, והוא התכוון לדודיו ובניהם ונכדיהם. בנקודה זו עלה פרג' לקומה הראשונה, ובעוד הוא נמצא שם הוא ראה את מה שהתרחש במקום, כאשר מטוס שיגר שלושה טילים לעבר הבית בו נאספו קרוב. פרג' ראה מספר מבין אלה שהיו בבית שהותקף יוצאים ממנו לכיוון צפון, ובאותו זמן החל ירי אינטנסיבי. פרג' חשב שהוא [הירי] היה לפניהם ולא לכיוונם באופן ישיר משום שראה אבק יוצא מהקרקע מפגיעת הכדורים ואלה פסקו לאחר זמן קצר. כאשר פרג' הבחין שהם לא נהרגו והצליחו לעזוב את המקום הוא ירד לקומת הקרקע וביקש מכל אלה שנמצאו שם לצאת כמוהם, והם אכן יצאו ופנו לכיוון שכונת זייתון והלכו בערך 1.5 ק"מ. הם עברו בין הטנקים. [בקבוצה] היו כארבעים איש ובהם אימו של פרג'.

    עדות נאיב סמוני המצוטטת באתר alshomoa.net

    "לאחר שקיבצו את רוב תושבי האזור בבית אחד ששטחו 180 מ"ר, והיו בינינו ילדים, נשים וקשישים, החלו נופלות עלינו פצצות מכל כיוון במשך 10 דקות עד אשר נפגענו כולנו בין אם הרוגים או פצועים".

    דו"ח של ארגון זכויות האדם הפלסטיני "אל-חק" הנסמך על עדויות ראייה של בני משפחת סמוני

    ביום למחרת, ה-6 בינואר 2009, המשפחה שמעה יריות ממרחק קרוב ולאחר מכן היה שקט. אחדים מהם סברו, כי הכוחות הכיבוש הישראלי נסוגו מהשכונה, ולכן אחד האנשים יצא מהדלת הראשית כדי להביא מים ממיכל שהיה בחזית הבית עבור הילדים שהיו צמאים. להפתעתו, כוחות הכיבוש הישראליים והטנקים שלהם כיתרו את הבית ועובדה זו גרמה להם לפנות לאחור ולהיכנס לבית. 5 דקות לאחר מכו, הטנקים ירו טיל לתוך הבית ופצעו 7 אנשים. 3 דקות לאחר מכן הישראליים ירו טיל למקום קרוב [לפגיעת הטיל הראשון] אשר הרג רבים מבני משפחת סמוני, בעיקר ילדים ונשים.

    עדויות ילדי משפחת סמוני לאל-ג'זירה (אין תאריך)

    אחמד סמוני: הטיל השלישי שנורה לעבר הבית גרם למרבית הנפגעים.

    עבדאללה סמוני: לא היה אוכל או שתייה, אכלנו רק עגבניות.

    ניתוח עדויות בני משפחת סמוני

    השוואה בין הגרסאות השונות שמסרו בני משפחת סמוני מעלה מספר שאלות באשר להתרחשויות ב-5 בינואר 2009 בבית ואיל סמוני בו נהרגו ונפצעו מרביתם. להלן הסוגיות הבעייתיות:

    מה הייתה הסיבה האמיתית ליציאת ארבעת הגברים מבית ואיל סמוני בבוקר ה-5 בינואר?

    בעניין זה קיימות גרסאות שונות הסותרות מהותית זו את זו.

    א. מייסא סמוני טוענת, כי מוחמד איבראהים סמוני, סלאח טלאל סמוני, חמיה ובן אחיו אמרו שהם הולכים להביא לבית בני משפחה נוספים כיוון שהמקום בטוח יותר. אם זו הייתה אכן כוונתם מדוע בחרו לצאת בזירת לחימה בשעה כה מוקדמת של הבוקר כשעה לפני הזריחה (06:53) ובכך לסכן את חייהם, שכן יציאתם (ללא סימני זיהוי או תיאום מוקדם) עלולה הייתה להתפרש כחשודה ע"י שני הצדדים הלוחמים?
    ב. סלאח סמוני טען, כי הוא יצא עם מוחמד ושני הגברים הנוספים "כדי להביא עצי הסקה לבישול". גרסה זו סותרת טענות אחרות לפיהן לא היה בבית ואיל סמוני מזון כלשהו.
    ג. בעדויות אחרות של בני משפחת סמוני שתועדו ע"י ארגון זכויות האדם הפלסטיני "אל-חאק" נמסר, כי הארבעה יצאו "כדי להביא מים ממיכל שהיה בחזית הבית עבור הילדים שהיו צמאים". גרסה זו סותרת טענות אחרות, ולפיה לבני משפחת סמוני הייתה גישה קרובה למי שתייה.

    האומנם לא היו פעילי טרור בבית ואיל סמוני?

    בני משפחת סמוני חזרו וטענו, כי כל השוהים בבית ואיל סמוני היו אזרחים רגילים שחיפשו מקום מסתור לנפשם בעת המלחמה. דא עקא, שלפחות חמישה מבני המשפחה ששהו בבית ואיל סמוני מזוהים כפעילים בארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי. מייסא סמוני נמנעה מלספר בעדותה לתחקירן בצלם, כי בעלה תוופיק רשאד חלמי סמוני שנהרג ב- 5 בינואר היה פעיל בג'יהאד האסלאמי. היא ושאר בני משפחתה המורחבת לא הזכירו ולו ברמז, כי על בני משפחה נוספים ששהו בבית ואיל סמוני היו פעילים בג'יהאד האסאלמי ובהם מוחמד איבראהים חלמי סמוני (בן 24), וליד רשאד חלמי סמוני (בן 17) ואיסחאק איבראהים חלמי סמוני ופארס ואיל פארס סמוני (בני 14). שני האחרונים היו פעילים בארגון התלמידים של הג'יהאד האסלאמי העוסק בהכשרת הלבבות לגיוס צעירים לשורות הארגון והזרוע הצבאית שלו.

    האומנם לא הייתה לחימה באזור הסמוך לבית?

    בני משפחת סמוני דבקו בגרסתם, כי בסביבה הקרובה לבית ואיל סמוני לא הייתה פעילות של לוחמים פלסטינים. הם טענו, כי הפעילות הקרובה ביותר הייתה במרחק של מייל מהמקום וגם זו לדבריהם התאפיינה בשיגור טילים לעבר ישראל (ולא בלחימה עם כוחות צה"ל שנמצאו בסמוך להם). גרסת הג'יהאד האסלאמי שונה בתכלית מזו של בני משפחת סמוני. בהודעה רשמית שפרסם הארגון ב- 4 בינואר 2009 נמסר, כי פעילי הג'יהאד האסלאמי ירו ב- 4 בינואר בשעות הערב בשכונת זייתון פצצה נגד טנקים (RPG) לעבר טנק ישראלי ופתחו באש לעבר חיילים שהיו חשופים על הכלים המשוריינים. ב- 5 בינואר לפנות בוקר (01:20) פוצצו פעילים ביחידת ההנדסה של הג'יהאד האסלאמי מטען נפץ במשקל של 50 ק"ג סמוך לטנק ישראלי לא הרחק ממסגד אל-תווחיד הסמוך לבית ואיל סמוני. בשעה 06:30 באותו יום פוצצו פעילי יחידת ההנדסה של הג'יהאד האסלאמי מטען נפץ במשקל של 15 ק"ג ליד כוח חי"ר מיוחד של צה"ל שפעל ליד מסגד אל-תווחיד בשכונת זייתון. בהודעה רשמית נוספת נמסר, כי פעיל בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי נהרג בקרבות בשכונת זייתון. שמו של הפעיל: מוחמד איבראהים סמוני.

    משמעות הדברים - יציאתם של ארבעת הגברים מבני משפחת סמוני, ובהם מוחמד איבראהים סמוני, בשעת בוקר מוקדמת ב- 5 בינואר, לא נבעה בהכרח מהסיבות התמימות שצוינו ע"י בני משפחת סמוני, אלא יכולה הייתה להיות קשורה לפעולות הצבאיות שניהלו באותן שעות ממש פעילי הג'יהאד האסלאמי נגד כוחות צה"ל במקום.

    בהקשר זה ראוי לציין, כי הג'יהאד האסלאמי דיווח שפעילי הזרוע הצבאית שלו (פלוגות ירושלים) "הפתיעו את כוחות הכיבוש ותקפו אותם מאחורי הקווים וכי היה קרב קשה בשכונה הדרומית של שכונת זייתון". בדיווח אחר שנמסר בלעדית ל"אתר האחים המוסלמים" צוין לאחר פרוט פעולות הג'יהאד האסלאמי בשכונת זייתון ב-5 בינואר, כי "על פי עדי ראייה אנשי ההתנגדות נקטו בטקטיקה של המתנה והתבצרות במקומות בטוחים והמשיכו להימצא במקומות מיושבים באזרחים מהם יצאו להתקפות מתוכננות לתקיפת כוחות הכיבוש הציוני".

    מה גרם להריגתם של בני משפחת סמוני?

    הגרסאות בשאלה זו רבות וסותרות. פרג' סמוני, ששהה בבית סמוך טען שראה מטוס ששיגר 3 טילים לעבר הבית. מייסא סמוני טענה (בצלם) שהיה פיצוץ אחד גדול מאוד, ולפיכך סברה שמדובר בפצצה ממטוס אף-16. בעדות אחרת טענה שמדובר בפגז ששוגר מטנק ובעדות נוספות מסרה, כי מספר פצצות נפלו על הבית. בני משפחה אחרים טענו, ששלושה טילים נורו אל הבית. אחמד סמוני ציין פרט ייחודי שלא הוזכר ע"י אחרים, ולדבריו זמן קצר לשיגור הטילים ניסה כוח צה"ל להרוס את אחד הקירות של הבית ונסוג לאחור לאחר שנמסר לחיילים שבבית שוהים אזרחים.

    הנס הגלוי במבצע "עופרת יצוקה"

    ארגוני הטרור הפלסטיניים מדווחים על הלחימה שניהלו נגד כוחות צה"ל בתוך השטח העירוני הצפוף של רצועת עזה. בין היתר נמסר על שיגור מאות רבות של פצצות מרגמה לעבר כוחות צה"ל בעודם נמצאים בשטח המיושב הפלסטיני, שיגור פצצות נגד טנקים (RPG, יאסין ובתאר) לעבר בתים של פלסטינים אליהם נכנסו כוחות צה"ל, ירי נק"ל ומקלעים לעבר כוחות צה"ל בתוך השכונות הפלסטיניות, פיצוץ מטעני נפץ רבי עוצמה סמוך לבתים של פלסטינים, מלכוד בתים ופריסת מלכודים בצירי התנועה ועוד.

    על אף זאת, לא מצאתי ולו דיווח אחד על פלסטיני שנהרג או נפצע ולו באורח קל מ"אש פלסטינית ידידותית". כל ההרוגים והפצועים הפלסטינים מיוחסים לצה"ל באופן בלעדי. בכל מלחמות ישראל, כולל בלבנון (קיץ 2006) ובמבצע "עופרת יצוקה" ספג צה"ל אבידות לא מועטות מ"אש ידידותית". ב"עופרת יצוקה" נהרגו 4 חיילים מתוך כלל 10 ההרוגים מ"אש ידידותית" ונפצעו עשרות מ"ירי כוחותינו".

    ההישג הפלסטיני, כך נראה, "מרשים במיוחד". המרגמות הפלסטיניות הוכיחו עצמן באורח פלא כמדויקות ביותר בירי לעבר שטח בנוי וכדורי גדודי אל-קסאם שנורו ביום ובלילה ידעו להבחין ברמת דיוק של 100% בין חייל צה"ל לאזרח פלסטיני. מפליאה העובדה שארגוני זכויות האדם, ובהם הארגונים בצלם, אמנסטי ו- Human Rights Watch, אינם תוהים לפשר נס גלוי זה ואינם דורשים מהפלסטינים להציג ממצאי הניתוח לאחר המוות ובדיקת מז"פ של הרסיסים בגופות ההרוגים (ולו במקרים בהם קיימת אי בהירות לגבי נסיבות המוות).

    תגובת דובר צה"ל

    פרשת הריגת בני משפחת סמוני דורשת ברור יסודי. פניתי לדובר צה"ל לקבל את התייחסותו לטענות משפחת סמוני. ב-21 בינואר 2009 נמסרה לי התגובה הבאה: "צה"ל מצוי בעיצומם של התחקירים שלאחר מבצע "עופרת יצוקה. עם סיומם יגובשו מסקנות והמלצות ויטופלו בהתאם". מאז לא פרסם צה"ל פרטים נוספים אודות האירוע.


    עדכון: רס"ן אביטל ליבוביץ' (דובר צה"ל) מסרה, כי האירוע (הריגת בני משפחת סמוני) עדיין נבדק ועדיין לא ברור אם בני משפחת סמוני נהרגו מאש ישראלית.
    מקור: ניו יורק טיימס, 22 באפריל 2009
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/4/09 21:03:

      oferan321 מאשר: הפלסטינים מפרסמים תעמולת כזב ודיווחי חיילי צה"ל אמת.
        22/4/09 00:46:

      למרות התעמולה שהפיצו הארגונים הפלסטינים, אפשר לשמוע מחיילי צה"ל שבקושי הייתה בעזה לחימה.

       

       

      פרופיל

      תגיות