כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של גרייס

    לילה

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    והיה אם

    3 תגובות   יום חמישי, 16/4/09, 03:33

    והיה והייתי אשה משוחררת

    מכל מעצורים

    עפה כמו פרפר מפרח לפרח

    זוהרת בצבעים נועזים

    עושה מעשים קטנים

    ללא כל מחשבה 

    ללא פחדים

    נהנית וחיה את הרגע

    בלי לחשוב מה יגידו

    השדים בראשי

    והייתי מפנימה 

    שהכל הבל הבלים

    כי מלאך המוות ממש קרוב

    מחכה לקטוף

    את תחושת החופש הגדול

    ופוף את לא כאן

    והמסע המייגע

    נגמר 

    יותר לא תכבסי לא תבשלי

    אז קדימה

    לקפוץ בראש לגלגל הצלה

    כמו פרפר או שפירית קטנה 

    תעשי כמה תנועות

    ואז למנוחה הגדולה

    כי לכאן כבר לא תחזרי

    תשוטי בשמיים מעל האוקינוסים

    תרחפי לאנטארקטיקה

    לקרחוני עד

    ותחזרי למים שיצרו אותך

    גל קטן-רוצה?

    תחלמי על זה בלילה

    אם תרצי זה כבר כאן

    לא חלום

    פשוט תגידי והיה אם

    והקסם יתרחש

    את מאמינה בקסמים

    תקראי בקול גדול

    והיה אם,,,,

    ותחכי

    תהפכי לטיפה זוהרת

    עד אחרית הימים.

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/4/09 23:34:


      היי גרייס,

       

      כתיבה סוחפת לך.

      ריחפתי עם המילים שקוראות דרור להשתחרר ואולי החלום לא ישאר בגדר חלום, אבל אז מגיע המשפט שמחזיר למציאות:

      והיה אם,,,,

       

       

      הדבר היחידי שמפריע לדעתי (כי נשארתי ללא נשימה) - זה חוסר הפיסוק :)

       

      שבוע טוב,

      לולה

       

       

       

       

        17/4/09 05:11:

      אכול היום כי מחר נמות :) ויוה לחיים!
        16/4/09 04:53:

      *

      פרופיל

      גרייס ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      התקשורת לקויה רשת דפוקה

      למה את צריכה להיות יפה להטריף את עצמך בשביל מי ולמה

      אני קוראת כל כך הרבה בלוגים וחושבת לעצמי שזה מין מונולוג ארוך ובלתי פוסק על הבדידות