זה כבר הפך לריטואל הקבוע. אחת לכמה שנים עולים הרמטכ"ל, שר הבטחון ושלושה חברי כנסת תורנים ומגלגלים עיניהם השמימה למול "התופעה המדאיגה של ההשתמטות מצה"ל". שוב מקוננים על היעדר הבושה, על המספרים ההולכים וגדלים של אלו שלא מתגייסים מחד או שלא מסיימים שירות מאידך ועל הלגיטימציה ההולכת וגוברת של המשתמטים בחברה הישראלית.

אז אדונים נכבדים:

1. ישנו מגזר שלם שמתשתמט בברכתכם כבר עוד מעט 60 שנה. שיעור הפטור מטעמי דת (תלמידי ישיבות) יעבור תוך לא הרבה שנים את ה10% והוא עולה בהתמדה. הם לא הרגישו ולא מרגישים שום בושה. כשאפשר לשחרר כל כך הרבה משיקולים קואליציונים בל נתפלא.

2. אחרי כל כך הרבה שנים של שיטור במחסומים הקסם של שירות קרבי קצת נמאס. אתה הולך לגולני ומוצא את עצמך מלווה תלמידי בית ספר ממעלה אביתר ומתפוח עילית. המתנחלים מקללים אותך, הערבים יורים עליך ובין לבין אתה עושה יותר מדי דברים שגורמים לך בחילה מעצמך.

3. את החלק שלכם אתם לא עושים. אין שלום, אין בטחון, אין שום תגמול אמיתי על שירות קרבי, בסדיר ובמילואים...מה עם החלק שלכם?

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מת על השתמטות, אבל אני עוד פחות אוהב צביעות.