דקה מהנוף האנושי החדגוני של בורדו חרוך, מותגים מנצנצים בדמויות אדם, דוכני ברד ולמבדה, לצד פיצה כשרה וחום לוהט, נמצא נוף אמיתי ושקט. שקט מטעה. של פצצה מתקתקת, של לפני סערה, כזאת שבגללה אי אפשר,מסוכן. מלא התראות לא להתקרב, לא להתגרות בגורל. אבל... כל כך שונה מהשגרה כל כך אני בלי מטרה כל כך אחר כל כך חסר ... זה היה עניין של בחירה. פשוט לא הייתה ברירה. זה היה חזק ממני והרעש מסביב היה מסוכן לא פחות. אז נסענו. בהחלטה של רגע. 11 בלילה אורזים תיק גב קטן. רק לנשום ולרשום בזכרון למזכרת עד הפעם הבאה, שכנראה תהיה באמת רחוקה. טיילתי הרבה בעולם, אבל אין.אין על זה. הכי קרוב, הכי נוח. הכי...לא פשוט. היה וכל כך טוב שהיה ועוד הייתי בחברה טובה. שיר אהבה למקום היחיד בעולם אליו יש לי חיבה יתרה. |