ואוהב אותו בדיוק כמו שהוא.

יש הורים שמסתכלים על הילד שלהם ורואים בו את כל הדברים היפים שבהם,

את האהבה ואת היופי של החיים

וזה מה שהוא מרגיש. כך הוא מתחיל את דרכו עם אמון בעצמו.

בילד אין.

יש הורים שמסתכלים על הילד שלהם ורואים דרכו

את כל הפחדים שלהם,

את כל הפגמים שבהם, את כל הדברים שהם אינם אוהבים בעצמם

וזה מה שהוא ירגיש. .

כך ירגיש עד שיפגוש את האנשים המיוחדים בחייו.

המתנות שלו.

אלה שיאמינו בו. אלה שיסתכלו עליו ויראו את המדהימות שלו משתקפת אליהם.

דרכם.

את הידיעה והאמונה המלאה שהוא ראוי. שהוא יכול. שהוא יצליח.

ככל שיפגוש אדם יותר מתנות כאלה,

כך יחווה יותר הצלחות - עד שילמד להאמין בעצמו.

מה שהיה צריך להיות טבעי,

יכול להיות גם נרכש.

אני זכיתי לפגוש את המתנות שלי,

אלה שהאמינו בי בתחום המקצועי והאירו את דרכי.

פגשתי אותם את המלאכים שלי

וכל אחד מהם השאיר איזה שהוא חותם על נשמתי.

לכל גבר מגיעה האחת שתראה אותו ותדע

שהוא הגבר שלה.

לכל אשה מגיע האחד שעבורו היא תהיה האחת, המלכה.

עם השדים, עם הפחדים, עם האמת שלה.

ברווח בין האהבה שלו, לאהבה שלה את עצמה,

יש צמיחה.

לפני שנים פגשתי את האחד שהבדידות שלו

עברה בבדידותי.

הוא לימד אותי מה זאת אהבה.

הוא לימד אותי שאני ראויה.

זה עלה לו בדמים, כי מי שלא ינק את זה בחלב אימו,

מתקשה להאמין בטוב הזה שנפל עליו או עליה במקרה הזה.

לא יכולתי להכיל את זה.

הוא ראה אותי נלחמת בשדים שלי וחיבק.

הוא שמע אותי צועקת מתוך הבורות של חיי ואמר שוב ושוב:

את לא לבד. אני פה איתך. ביחד ננצח את הפחד.

זאת אהבה.

הפרידה ממנו היתה הכי כואבת שחוויתי בחיי.

הפחד הגדול היה שרק איתו אני אהובה, שרק איתו אני קיימת,

שאם ילך, תלך האהבה יחד איתו.

אבל,

נשארתי והתחזקתי והתאהבתי בעצמי. כל יום מחדש.

כל יום יותר. נהייתי החברה הכי טובה שלי.

למדתי לאהוב אותי גם בלי בן זוג לידי,

גם ללא ההשתקפות שלי דרכו. למדתי להשתקף דרך עצמי.

זה היה הכרחי.

המשכתי בזמן הזה לשוחח איתו בראשי,

לאהוב אותו בליבי,

לכתוב לו מכתבים במחשבתי.

עכשיו הזמן לשחרר אותו לדרכו. אותך לדרכך.

להפרד גם מהבדידות, מהמועקה, 

מכאב הפרידה.

אני נותנת לך את השיר,  עשה בו כרצונך.

תמיד אהיה אסירת תודה,

לא מוכנה להיות אסירת עולם.

אני מפנה לי את הלב, דקה אחרי דקה,

לאהבה החדשה.