במירוץ החיים המטורף של היום,אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם רצים רצים ולא עוצרים לשוב,למה אנחנו רצים,או לאן בכלל,
  ,קשה לפעמים לעצור ולחשוב,לעצור ולהרהר,אפילו מפחיד לעצור ולחשוב שלא נפסיד במירוץ,שלא נישאר מאחור,כולם רוצים כמה שיותר וכמה שיותר מהר.השבוע מצאתי את עצמי חושב עלהם לעיתים קרובות ,ואיך החיים הצליחו להרחיק אותנו זה מזה.זהו החלטתי למצוא אותם !,נכון שלא דיברתי או ראיתי אותם כבר המון שנים,כבר שנים שאפילו לא חשבתי עליהם,אף פעם לא טרחתי באמת לשמור על קשר,פשוט מצאתי חדשים לאורך השנים,והשבוע מצאתי את עצמי תוהה לעיתים קרובות מה קרה איתם ,לאן הם נעלמו,כמה הם השתנו,מה הם עושים עכשיו....???

אז איפה מתחילים לחפש??? החלטתי לנסות בגינה שהייתי משחק בה בתור ילד קטן (כן היא עדיין קיימת עוד לא הפכו אותה למרכז מסחרי....)חיפשתי בן הנדנדות,המגלשות,ואפילו בארגז החול ולא מצאתי כלום. ,ישבתי והסתכלתי בכל אלבומי התמונות שלי,מהרגע שנולדתי ועד הגיוס,היו שם המון תמונות,תמונות שלי כתינוק עם אמא ואבא ועם הסבים והסבתות,ואח"כ גם עם האחים שלי שנולדו,תמונות עם חברים מהגן ומבית הספר,תמונות של אירועים, ימי הולדות,פיקניקים,חוף הים,תמונות של רגעים טובים,וטובים פחות,עברתי על כולם,גלים של זכרונות היכו בי עם כל דף שהפכתי,אח"כ החלטתי להסתכל בספר המחזור שלי ,זה של בית הספר היסודי,הסתכלתי וקראתי על כל אחד מהילדים שלמדו איתי בכיתה ,ונזכרתי בחברה הראשונה,בנשיקה הראשונה,במשחקי אמת או חובה,7 דקות בגן עדן(מעניין עם עוד משחקים בהם היום?) ,ואז הוצאתי את הקלטת(כן יש דבר כזה) וידאו של הבר-מצווה שלי וראיתי את כולה,אני בן 13 לבוש בחליפה לבנה ורוקד כמו מטורף,בקושי זיהיתי את עצמי,ולבסוף הסתכלתי בספר סיום התיכון שלי,אתם יודעים זה שבסוף כותבים ליד כל אחד מין נבואה קטנה,מה יהיה איתו בעתיד,הכל נראה כל כך רחוק,כאילו מעולם אחר,כאילו של מישהו אחר,חיים אחרים.

הם עדיין היו שם כולם,ממתינים,מחכים,מצפים,מקווים שאני אחזור ואסיר מהם את האבק,אדבר איתם,אשחק איתם,אשתעשע איתם,כולם היו שם ,כל החלומות האבודים שלי,כל אותם חלומות שהיו לי כשהייתי ילד קטן. אותם חלומות שחלמתי,כששיחקתי,כשישנתי,איך קרה שהם נעלמו,נקברו,ונשכחו,איך השארתי את כולם מאחור??? הכי מצחיק שהם לא כעסו עלי בכלל,הם קיבלו אותי בידיים פתוחות,הם רק ישבו וחיכו שאני אחזור,כאילו הם ידעו שיום אחד אני אשוב,אולי כדאי שאני אשמור אותם יותר קרוב עכשיו,שלא אשכח אותם שוב.... אל תיתנו לחלומות הילדות שלכם למות,חלומות שחלמנו כשהיינו ילדים אלו הם חלומות טהורים,חלומות שחלמנו כשראינו את העולם בעיניים אחרות(כשחשבנו שאבא שלנו הכי חזק בעולם....)חלומות של ילדים,הם כולם שם מחכים,מצפים,ממתינים,לאותו רגע שניזכר בהם.....שימרו אותם בוערים בלב .

לכל הספקנים שבנינו(ויש הרבה כאלה)נכון חלק מהחלומות כבר לא רלוונטים ,לא ריאלים התחלפו עם הזמן,עם המציאות אבל אני אומר שלחלומות ילדות אין תחליף.......

החלום שלי היה להיות סופרמן ולהציל את העולם (להציל אותו אני כבר לא אוכל-אבל אני יכול לנסות להפוך אותו לטוב יותר  כל יום מחדש)

because we are living in world of fools breaking us down when they all should let us be