ללא מורא וללא משוא פנים-
ללא מורא וללא משוא פנים אכתוב פה על כל הדברים שמעצבנים אותי (ואני מקווה שגם אתכם) על משפט ושאלות משפטיות , קצת על משפחתי וחיות אחרות. יהיה מעניין אני מקווה.
http://2nd-ops.com/adiby
פוסטים פופולאריים
-
אז מה באמת היה באל עראקיב? כזבים יא המלט כזבים...
24/3/12 | 2413 צפיות
-
היא מחקה שוב פעם. המוחק ממחקן פטור.
28/3/08 | 1116 צפיות
-
מה עושים שהשופט בן זונה?
7/3/12 | 2761 צפיות
-
מה עם פנינה? שובה של האידיאולוגיה- פרימריז בליכוד. אף שעל! שתי גדות לירדן זאת שלנו והשניה גם כן!
9/12/08 | 872 צפיות
-
אדם מת פעמים, פעם בבוא יומו ובפעם השנייה במותו של האדם האחרון שזוכר אותו.
3/8/08 | 3646 צפיות
-
תודה לצבי צמח יהודה נציגה של יהוה עלי אדמות.
8/11/11 | 2229 צפיות
פוסטים אחרונים
מלכת הכתה אחרי 40 שנים אוי ויייי ויי ויי איך שהיא ניראת.. (גברת עשת להרגע לא עליך)
ואחר כך אתה חושב מתי זה היה הפעם האחרונה שנפגשנו? איך זה עברו להם 35 ואולי כמעט ארבעים שנים ולא ראיתם ולא ידעתם ולא נפגשתם ופתאום מה זה הפיגוע קרקע אויר הזה? מה זה הדבר הזה? מאיפה זה הגיע בכלל? מה הזקנה הזאת רוצה ממני בכלל? בכלל ההתאדות של החברים הכי טובים שלנו מהתיכון ומהצבא היא הרבה יותר מהירה ממה שאנחנו מתכננים, בהתחלה עוד נשבעים לנצח נצחים ואחר כך לזאת יש חבר גדול וזה נוסע לשם וההוא מוצא "חברה חדשים" ופוף ועוד עם כמה נפגשים בחתונה של.. ואחר כך עוברות עוד שלושים שנים ועוד קצת ופתאום אתה עומד בתור בסינמה סיטי עם אשתך הנאה ונופלת עליך איזה דבה עם שינים תותבות ועוד איזה עשרים שלושים ארבעים לפעמים חמישים קילו מיותרים ושער מדובבל ואו איזה פרסמות מהלכת לניתוחים של רונית רפאלי של פיגוע סילקון ובוטקס לנצח ניצחי ישראל וצורחת את השם שלך באיזה התרגשות אורגזמתית מביכה עד מביכה מאד.
מכירים? אז מיקי היתה המלכה הבלתי מעוררת של הכיתה שלנו היו לה כמה סגניות אבל היא היתה המלכה בה הידיעה תרתי משמע. גם יפה גם חכמה גם "אמריקאית" (כי ההורים שלה היו אמריקאים..) וגם היא היתה מה יש לדבר? כולם רצו את חברתה תמיד היה לה "חבר" שיער שטני ארוך ותלתולי גוף חתולי, יפה, בקיצור? מושלמת. והכי חשוב? היא היתה החברה הכי טובה שלי. לי למרות שזה בדרך כלל לא מקובל חברויות כאלה קרוס ג'נדר אנחנו היינו חברי נפש. ביסודי עוד למדנו בכיתות מקבילות ובקושי הכרנו אחד את השני, אבל בתיכון נהינו חברי נפש .בכיתה ט בחנוכה 67 יצאנו ביחד לטיול של תנועת המושבים במדבר יהודה שהיה שיחזור של הטיול ההיסטורי של הפלמ"ח למצדה ממר סבא משנת 1942, הלכנו ברגל מפאתי בית לחם למצדה במשך חמישה ימים בטיול הזה ניהנו חברי נפש.
כל התיכון הינו ביחד לה תמיד היה "חבר" אבל זה לא היה קשור בכלל ואנחנו בילנו אין סוף של שעות ביחד. ששמענו מוזיקה ביחד, ריכלנו דיברנו בילנו למדנו עשינו כל מה שעושים . אצל ההורים של מיקי למדתי לשחק ברידג', ממיקי למדתי להכיר את המודי בלוז ואת סגול כהה וקרול קינג ובוב דילן ככה ואת החיפושיות ועוד מליון דברים. בצבא עוד הינו נפגשים בימי שישי כמה פעמים באתי לבקר אותה בוירוס (מגורי בנות של פיקוד דרום) . הינו חברי נפש. תמיד אתה אפשר היה לדבר על הכל. ומיקי דברה על הכל. חברי אמת וחברי נפש. ועוד של מלכת ההכיתה!
אבל כבר אז החלו להפרם החוטים. הפגישות שלנו התדלדלו לא תמיד באנו הביתה באותם הימים לכל אחד היה את הענינים שלו ולאט לאט די במהירות הכל לא היה כמו שזה היה פעם. דווקא את מיקי בניגוד לכל החברה מהכיתה אני זוכר בדיוק מתי ראיתי פעם אחרונה. ידעתי שהיא חברה של ירון מכפר בלום ידעתי שהשתחררה מהצבא והחלה ללמוד רפוי בעיסוק באסף הרופא וכבר כמעט לא נפגשנו יותר. בדצמבר 73 במלחמה ההיא באתי לחופש מהרמה. ובראשון בבוקר לקחתי אוטו במושב לנסוע לתל אביב, ביציאה ליד קרית מאלכי היא עמדה וחיכתה לטרמפ. דווקא פגישה זכורה לטוב הבאתי אותה לאסף הרופא קישקשנו כהרגלנו כל הדרך. הסבירה לי שהיחסים לה עם ירון כבר "רצינים" ואז רצינים זה נחשב כבר ממש רציני...סיפרתי לה על המלחמה מנינו את מתינו מלא הטנא והיה לנו מלא החופן. אמרה לי אתה ברמה אנחנו בכפר בלום אולי נםפגש? אמרנו כן כן אבל ידענו שזה לא לא והיא עם ירון ואני בענינים שלי והחיים הולכים כנראה להמשיך בקצב שלהם ובעצם כבר כלום לא יהה כמו שהיה.
וזהו יותר לא נפגשנו. ב10 לפברואר 1974 בלילה מיקי נהרגה בצומת הטנק ליד שניר. מארב של מחבלים לוחמי חופש פלשתינאים ירה RPJ באוטו שבו נסעה. היא לא תפגוש אף אחד בסינמה סיטי ולא בטיסה לניו יורק ולא ביום הורים היא לא תהה שמנה ומכוערת ולא רזה ויפה וחתיכה כמו שבטח היא היתה נשארת, היא לא תהה דבה והיא לא תהה כלום. היא סתם נשארה תמונה שדוהה עם השנים על הקיר של שולחן העבודה שלי כבר 35 שנים. אותה תמונה שלה ושל ירון ביחד. מאושרת מחיכת יפה ונהדרת כדרכה, תמונה של מלכה. תמונה שהולכת איתי מארץ לארץ ממשרד למשרד כבר 35 שנים של כאב שלא נגמר על מה שהיה ומה שיכול היה להיות ולא היה ואולי היה נהיה ולא יהיה.
אבל מחר מיכל מתחתנת ,מיכל האחינית שלה שקרויה על שמה ומסיימת רפואה השנה והולכת איתנו לכדור רגל ויושבת ביציע שבע ולומדת שם מהמחברות שלה רפואה, מתי שהיא לא מסבירה לאבי נמני מה היא חושבת עליו ועל אמא שלו אז מחר היא מתחתנת. כי כמה שיבכו שם מחר בחתונה הזאת וכמה שישמחו שם, אף פעם אי אפשר לדעת בהתחלה מה יהה בסוף.
עדי
|
תגובות אחרונות
-
זונות פוליטיות
בתגובה על אז מה באמת היה באל עראקיב? כזבים יא המלט כזבים...
-
זונות פוליטיות
בתגובה על תודה לצבי צמח יהודה נציגה של יהוה עלי אדמות.
-
שניסרור
בתגובה על איפה אתם בחג גרסא 2.0
-
שניסרור
בתגובה על אדם מת פעמים, פעם בבוא יומו ובפעם השנייה במותו של האדם האחרון שזוכר אותו.
-
סנה בוער
בתגובה על מה עושים שהשופט בן זונה?
-
shabat shalom
בתגובה על לא עני הוא האיש- פוסט אורח של בועז כהן
תגובות (54)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה
סמסינג קומפליטלי דיפרנט פרום וואט?
אגב שמנות או רזות זה לא בטוח שזה היה הנושא שחשבתי עליו אבל כמו שאף פעם בהתחלה אי אפשר לדעת מה יהה בסוף אותו הדבר שאתה עושה פוסט אף פעם אתה לא יודע לאן הוא ילך....פוסט הוא יש לו דרך ללכת לאן שהוא רוצה
הפוסט הזה הוא מה שנקרא- סמסינג קומפליטלי דיפרנט.
בקשר לנושא הפוסט. אני אישית הייתי מאד מאד מעדיף שמנות, מכוערות ושמנים מכוערים לידי בתור,
מאשר אותם צעירים ויפים שלא זכו להעלות את אותם משמנים על גופם. אולי זה לא יפה להתכער ולהזדקן,
אבל בעולם שלנו כיום, זו בהחלט פרווילגיה...
מצחיקול, זה בגלל ששם אתה לא ופה אתה כן. ויש פה כמה כותבים טובים. בסופו של דבר. אבל אני גם וגם. ואנחנו באמת חיבים.
}{
!I liked it
Thank you.
שבוע הבא. אנחנו חייבים. למה באת הנה? זה בלוגיה פיכסה אלה אנשים בלי חוש הומור נפוחים מעצמם אני לא יודע מה אני עושה פה בכלל.....מאהוד אמיר לא ייצא שום גידול מוצלח, ואני מבינה בירקות.
בקשר ל"אדוני המלומד" קרעת אותי מצחוק.
אני מכירה את זה.
חצי מהמשפחה שלי והמקורבים הם עורכי דין או שופטים, וגם יצאתי עם הרבה עורכי דין בטרם נישאתי לעורך דין בנשמתו אבל בלי תעודות, והם תמיד שיגעו אותי עם השפה שלהם.
לא יעלה על הדעת...
:))))
לא, הגרה חמודה, לא רבה איתה, זה גם לא כוחות, החזייה שלי נמרטת מאוד בקלות, בסך הכול טריקו עם לייקרה וכתפיות ספגטי אלי-אוליו.
דרך אגב, גם אני כלת פרס נובל. אף פעם לא הצלחתי לגדל אפילו צמח אחד מסכן יותר משבוע, תמיד הם נובלים לי, אפילו קקטוסים עמידים נובלים אצלי אחרי שבוע, תופעה כזאת עוד לא ראית, מזל שילדים אני יודעת לגדל בלי שיבלו טפו טפו טפו, אה, אפרופו, שכחתי לציין שאני גם כלת פרס "סובי ממטרה" על שם אלברט מוחטה-גרין ליריקה למרחק 5 מטר במשקל כבד, וממציאת המושג "מרחק יריקה".
היא מחקה את שתכין כי אתם הזכרתן את שמו המפורש של אהוד אמיר. איזה מאמי מקסים הוא. היא עשתה חוק שאסור תגובות על בסיס אישי ועל כן מאז האדון אהוד אמיר הוא חוסם רק ספאמרים ואני חתן פרס נובל לשלום, מועמד לפרס אלברט אינשטיין על שמו של אלברט שוויצר ויש לי תואר ד"ר לעיני תגובות והוגי דעות מירושלים בחמישים ש"ח בעמידה בחצר.....
ילדות זה דווקא נחמד לראות בנות מתפלשות בבוץ הכי כיף זה הקטע שבוא אתן מורטות את החזיות אחת לשניה, אני מבקש לחכות עד שאני מגיע ומתישב בניחותא בכסא של המכובדים בטירבונה...
מה שמזכיר לי שיש משחק כדור רגל בבומפילד בשישי בצהרים מכבי יפו עולה כיתה הידה יפו טהטהטה. אם היה מזל אפשר אחרי זה ללכת להרביץ לערבים שמה בשכונה את באה הגרה? יש לי חבר בולגרי אחד אפילו הוא יבוא....
חחח נו, את רואה איזה אינטואיציות יש לי? ידעתי שיום אחד תנסי להשתלח בי.
וכשניסית להשתלח בי אצל מיינד ד. גאפ, היא מחקה את שתינו.
לא הולך לך עם ההשתלחויות היום...
בשביל למחוק את עצמך לגמרי לגמרי את צריכה לפנות להנהלה ולבקש,
אבל אל תלכי, רק הכרנו ואני מתחילה לחבב אותך... :(
אדומים? בחיים לא חילקתי, אבל גם לא ירוקים אז אני לא קדושה.
מעודי לא קראתי מילה שלך עד היום בבוקר שבו התחשק לי להיכנס לפורומים ולהשתלח חופשי, אז לא הצלחתי להשתלח בך למה שהייתי חסומה. אבל גם להשתלח חופשי זה לא מנהגי, רק הבוקר רציתי לטעום את הטעם.
את לא צריכה להסיר חסימה שלי למה שבכל מקרה לא תקראי שום דבר חוכמה ובכלל מהבוקר אני מנסה להבין איך אני מוחקת אצ עצמי מהמרקר קפה הזה, רק את הפוסטים שלי הצלחתי למחוק.
הגרה
אולי תעברי דירה בעדה בעדה בעדה לפינה וקצת הלאה משם? את קרובה מדי... (סתם, הייתי חייבת בשביל הבדיחה) :)
תקשיבי
את אכן חסומה אצלי, לא זוכרת למה, אבל אני לא חוסמת מי שלא חושב כמוני, אני חוסמת רק מחלקי אדומים בעבור דעות שונות משלהם.
אז או שנתת לי אדום, או שראיתי אותך מחלקת אדומים לבעלי דעות ימניות ופחדתי ממך, או שתקפת אותי בתקופה שממילא הייתי פרנואידית בגלל תקיפות של שמאלנים יפי נפש ושונאי אלימות שקרעו לי את הצורה. פשוט לא זוכרת.
אניוויי, אני אסיר את החסימה אם את רוצה, רק תתנהגי אליי יפה.
עדי, שמתי לב לרומן היפהפה שאתה מנהל עם חברתך הרגישה עד כאב והחוסמת באומץ כל מי שלא חושב כמוה.
בארץ ישראל קם עם רגיש, נדיב ואכזר.
סיפור חיים
לפעמים אני חושבת: מתי נהינו זקנים מספיק בכדי שיהיו לנו כאלה....?
סבתא שלי צדקה: זו ברכה להזדקן. לעלות 30, 40 ...נו רק לא 50 קילו (-: ולחיות
כתוב נפלא ושמור היטב
היה לה כשרון ברור למיקי לבחור את האנשים שהיא אוהבת
חכי יום אחד אני אפסיק לריב פה אתחיל לכתוב (שזה בשביל זה הביאו אותי הנה ....) אוז נדבר.. אבל המ אומרים עלי? אני מת לשמוע....מרגש מאד.
אפשר לומר עליך כל מיני דברים אבל כמו שאומרים הראפרים אתה For real , אין מה לומר.
בהתחלה גם היה לי קשה עם חוסר החמלה, כאילו ראבאק תן להזדקן בשקט, להשמין להקריח, מה קרה?
אבל אחר-כך כתבת כל-כך יפה שזה נשכח.
בכל שנה יש בעירוני א' תערוכה של מגמת האומנות הפלסטית בדובונוב בבניין של מוזיאון תל אביב. עושים תערוכה גדולה של הבוגרים עניין שלם. בדרך כלל יש גם קצת כיבוד והופעה של איזה שהוא אנסמבל של המחלקה למוזיקה של הבית ספר (בכל אופן בית ספר לאומנויות או לא ?) זה נחמד ילדים מנגנים. לפני כשש שנים הם היו אז בכיתה י' לדעתי הפעם הראושנה ששמעתי אותה שרה. היא אספה איזה קבוצה של נגני ג'אז מהשכבה והתחילה לשיר בלוז ומודרנה ופתאום כל הקהל כמו אחרי החלילן מהמלין הצטופף סביבה. לקח זמן להבין שזה בעצם ידלה בת 16 ולא אישה בשלה .. מדהימה פשוט מדהימה הבחורה הזאת..
מרינה אלופה.
בת אדם משובחת ביותר.
על נינט אני אגיד לך על טעם ועל ריח. (המנעד שלה רחב? זה לא יצא לי לשמוע....) על רנרט באמת אני לא מבין פשוט לא מבין ואפילו לא יכול לזהות ולהגיד זה הוא זה לא הוא. אני יכול להגיד שהאמירות עליו היו במישור הפרספציה ולא במישור הקונספציה. מרינה כן טעיתי בשמה...(גילוי נאות היא בת כיתה של צאצאני ) אבל כל מי ששמע אותה ואפילו פעם אחת בכלל לא זכר שהיא אולי לא רזה....אה, הזכרת, עם עיוות קל בשם :)
מכירה את זה, אבל יש לי כמה הסתייגויות.
כמבינה בשירה וגם באיור (וגם בכתיבה וגם בציור ובעוד מלא דברים שצריך כישרון בשבילם :)))
נינט היא זמרת מעולה, שכן יודעת לשיר, ויש לה מנעד רחב מאוד, רגישות, שרה מהבטן, קול מקסים והרבה פנימיות עשירה שהיא עוד תוציא בקול שלה.
היא לא אשמה שכל המפגרים התחילו לעשות ממנה רעש ושרני רהב נדחף לה.
היא לא אשמה שהמושג נינט קיבל אסוציאציה קבועה של רדידות ו"כוכב נולד".
זה יכול לקרות גם לבויל.
נינט נפלאה בעיניי. וגם יפהפפייה ברמות קשות.
איציק רנרט, עם כמה שעצבן אותי, הוא מאייר מעולה. אמיתי. כמו דודו גבע, ולטעמי אף עולה עליו.
כל היתר אתה כנראה צודק.
למה אף אחד לא מזכיר את מרינה מקסימיליאן בלומין ואת כל ההכפשות עליה בזמן כוכב נולד, "שמנה", "שמנה", "שמנה"?
גם היא האכילה אתכם קש.
ודאי ובקלות סוזאן בוילס זה קונספציה של זמרת . נינט זה פרספציה של זמרת. היא לא ממש יודעת לשיר או יכולה לשיר מריאנה בלום זה קונספציה היא זמרת אמיתית שמצגיה משהו אמיתי נינט זה בובה שבנויה על פרספציות של זמרת. היא לא ממש יודעת לשיר (גם לא יכולה אין לה מנעד היא פחות מאוקטבה לדעתי, היא יכולה אולי להגדיל את זה באימונים לאוקטבה וחצי אבל זה אף פעם לא יהה זה באמת... זה יכול הדבר הזה רק לעשות עם השפתים..)
עכשיו זה חשוב כי נינט כל הזמן מפחדת מ"ההם" כי היא יודעת שהיא בלוף היא יודעת שבלי הרני רהבים ובלי המיא עשת ובלי הולווטות והאדם שובים היא כלום. ברצונם תעלה ברצונם יורידוה. מריאנה? היא תמיד יכולה לשיר.... היא לא צריכה אותם. עכשיו קשת רשת ידיעות עיתון הארץ הקפה דה קראקר הם כולם חיבים שהנינטיות יההו למעלה. כי אם כישרון זה הקרטריון מי צריך אותם? מי צריך את רני רהב אם כישרון זה קרטריון. רני רהב חייב שכישרון לא ישנה כלום שרק הוא יוכל להרים ולהוריד . בכלל המשג סלאב זה בדיוק זה. "מי אתה?" "אני זה שכתבו עליו במקומון שראו אותי ביחד עם זה שראו אותו בטלויזה שהיה בתוכנית על אלה שכתבו עליהם בעיתון ששראו אותם בטלויזיה....". וחוזר וחס וחלילה וחוזר חלילה עוד פעם מהתחלה . אין שום קרטריון ברור מי זה מה ומה זה שווה. איצק רנרט הוא מאייר על? זה הרי ברור ? כי מיא עשת אמרה ככה והולווטה גם היא תגיד ככה זה הפרספציה בכלל לא חשוב מה הוא מאייר כי הוא מאייר על זה הפרספציה. (גילוי נאות אני לא מבין כלום באיור ) דודו גבע זה הקונספציה.
. ראית את מה שאכתוב מחרתים. נכון יפה נהדר תכתוב מחר כמה נהנת לקרא את השיר הנפלא הזה שעוד לא כתבתי ואני אכתוב כמה הסרט הנהדר שעוד לא עשית הרשים אותי ....ויד רוחצת יד וחוזר וחס וחלילה..
אתה יכול לתת דוגמאות?
אני רוגז עליך? נהפוך הוא דבריך כשמן מור לעצמותי הדוויות והבלות מזוקן.
אגב אחת הסיבות לסגנון הכסח שלי שיש האומרים שאינו מתאים לאופיי החוץ בלוגי (ויש הטוענים להפיך ונהפוך הוא עוד ועוד..) הוא הסתיגותי המוחלטת מסנון הניו איג' פסוטמודרנה שפשה במחנותינו ויש להכריתו מקרבנו ומוטב שנה אחת קודם ועוד לפני זה כל הסגנון הזה של פרספציה במקום קונספציה מאוס בעיני ויש לבערו כבער הנגע שפשה בקרבנו בצרעת בציפרוניו של המצורע.....
לטעמי גם ההם פוסטים יפים ואם אתה לא אוהב אותם אתה לא חייב לקרא..
איך אוכל לדעת בלי לקרוא?
ולמה מתרגז עלי, אחי?
הרי אני בעדך.
יפים הכוונה יפים בנושאם.
האחרים טובים בכסחיותם.
גם זה יפה וגם זה.
אני לא מכיר את הסיפור האישי, ייתכן שהוא מלח הארץ.
הדיון היה ספרותי גרידא וכשאני נכנס לשטח זר אני משתדל להקשיב ללמוד ולקלוט.
בדיון עצמו בשטח מסוים הוא הפגין בורות גמורה ושכהעמתדי דברים על דיוקם נופיתי.
הדבר שיעשע אותי והראה (לפחות כך חשבתי) ממה עשוי הנחתום.
אני לא העניין אלא עניין החסימות שעלה בפוסט שלך תוך כדי ההתדיינות - וכל עוד לא יורדים לתחתית החבית, תמיד אעדיף את הצד של סוגך : נאמנים ען האמת שלהם ולא מתלקקים.
זה "קפה" כאן ולא מסיבת גן מכו שכבר נסינו להסביר למשתטים.
נתחיל בסוף איל נבו אינו נפל. וזוכותו לחיות בניו יורק וזוכותו להעביר משמם ביקורת על הארץ ולהביע את דעתו. לפחות לטענתו הוא חסם ומחק בעידנא דאריטחא אבל גםא אם לא אני לא חושב שאסור לחסום בשלב הזה מותר (לדעתיה הזה יגיע בסופו של יום לברור משפטי וסופו יהה בדיוק כמו הבאונסרים במעודונים שזה יהפך לעוולה) אני חייתי בניו ירוק קרוב לעשרים שנים שברובם חשבתי מחשבות מאד דומות לשלו ואני אל חושב שאני יותר טוב ממנו אל שחזרתי לארץ ולא שהוא חי בניו יורק.
אבל החוסם צריך לדעת כמו בשעורי הערב שפתחתי פה כי הוא יכול לחסום אולם הוא אינו יכול למנוע מאחר להעביר עליו ביקרות. פה כנופיה של בריונים וריטאולים שרובם נפלי עיתונות סאלב WANT2B או מיש היו עורכי משנה בתחתית הג'יפה של העיתונות הישראלית לדורותיה ואו תת אומני מיצג גראפומנים סדרתים ואו הוגי דעות בשקל וחצי בעמידה בחצר מצאו פה ביטוי נאה לכוחניות שלהם. למרבה צערם וכפי הנראה של בכווהנ תחילה הם דרכו על הרגל של סליז משועמם שממש לא נעלב אם איזה אושית זבל תל אביבית חוסמת אותו ואו אילו אם העיתונאיתה הדגולה והאדירה מועמדת לפרס פוליצר ופרס סוקולב ופרס ישראל הגברת דבורית שרגל אומרת עלי שאני מפזר כיעור פה בבלוגיה היפה הזאת.....ועל כן אנו נשתעשע עמם למשך זמן רב ולדראון עולם עד שיתחשק לי להתעסק עם מה שהו אחר.....
חוץ מזה זה נותן לי מה לכתוב ואני אל צריך להתחבט חיבוטי נפש מה לכתוב וחוץ מזה שלישי אני לא נאלץ לקרא אתה הגיגים של ירמי עמיר מיד עם היווסדם אלא אני יכול להמתין איזה יום יומים עד שאני קורא ונרדם...
ותודה עלה מחמאה.
אהה ועוד דבר חסימה זה אקט כוחני וביריוני כמו כן מחיקה של תגובות.....
אתה תותח, אחד הרגישים והבוטים בעת ובעונה אחת ו (בין השאר) זה מה שלפחות אני מחפש לקרוא כאן.
אז אין מה להתרגש מהחסימות - חסימות הן כלי שמעיד על נחיתות החוסם,כל עוד הויכוח היה עינייני ולא ירד לביבים.
מזכיר לי איזה "נבו" אחד,עם פרצוף בלוט, אחת הנמושות שירד מהארץ ובויכוח-דיון ספרותי עינייני, כאשר העמדתי אותו על טעות לפתע בסשן הבא העלים אותי.
זה לא היה עצוב כלל אלא שיעשע אותי. מישהו שמפיץ פוסטים "תרבותיים" ורשמים מניו יורק, ומתגלה כנפל לא קטן...
אז לך עם האמת שלך - אם אתה הוגן זה שם המשחק!
למה להניח? העניין עצמו תלוי ועומד. זה לא כמו ויכוח שאתה משהו הואו אומר משהו והזמן עובד. החסימות הללו עומדות היום היום גם. ועל כן במסגרת שעורי הבית לאזובי הקיר הם ילמדו שזה לא ענים לראות גן סגור ועוד יותר לא נעים לחסום מישהו. הרי הם חסמו בכדי לפגוע. באחרים הם לא הצליחו ואבל בי? אני בוכה כל לילה בכר יגאל יגאל למה חסמת אותי יא יגאל שלי למה חסמת אותי יא יגאל. וירמי עמיר? את מבינה מה איזה עלבון זה כל פעם אני קורא בשקיקה את הפסוטים שלו שורה שורה מדפיס ונוצר אל לבבי לוקח אותו למיטה לקריאה חוזרת כתפילה שקספיאירנית והנה בא לי להגיב אצלו? טראח אי אפשר! ירמי לא אוהב אותי!
אז בגלל הכאב הזה הנורא שלא נגמר אני אמשיך להעביר פה דאחקות גם על העמיר וגם על האמיר השני (אגב הקורא החרוץ אהוד אמיר אני מאד התרגשתי לראות אותך אצלי בבלוג. מה זה אין לך טרול משלך? שמעתי שבהונדה עושים תשלומים לואספות בטח כותב והוגה דעות כמוך יוכלו הלשכיר לך טרול קטן נחמד רוקד עם כל אחד למטרת ביקורים אצלי בבלוג אחרת אתה צריך לעמוד יחד עם כלה עמך ישראלה ללו המגעילים הללו יחחססס (אגב עוד אגב אחד זה שלא כתוב לך ד"ר ע"י השם אני צריך להניח שאתה צנוע ? או שסתם התעצלת?)) ובטח לחבר של זיו קורן האומן המוכשר ועוד יותר למאייר העל ובוודאי האחות של האמא של הבת של הגדולה מכולם ועוד יותר כמה חברים וחברות שלה למשל יש איזה אחת אירה שבלהט הקרב ההוא גם היא באה לבעוט קצת וגם בגללה אני בוכה פה כל לילה והיא חושבת שאני שכחתי אותה והיא לא יודעת שאני במקורי בדואי שאומר הנקמה זה התבשיל הכי טעים מה אוכלים אותו קר ואו ארבים שנים חיכתי ונחפזתי.... רק אום שכחתי משיהו אין דאגה בסוף אני נזכר וכל אחד מכם יקבל תשובה ציונית הולמת הן לדעות הפוליטיות המבחילות שלכם והן להנהגות הבין אישית הוירטואלית שלכם......
איזה טוויסט- twist and shout
(מי שרוצה לדעת איך נראית מלכת הכיתה אחרי 25 שנים בערך יכול לצפות בה בסידרה בערוץ 3 בכלבים)
אבל אז אני נפגעת,אי אפשר לרצות את כולם כל הזמן:)
וגם אני בעד להניח לה.
הפוסט הזה כל כך מרגש עדי.
באמת,מאז שקראתי אותו הוא יושב לי בלב.
לדעתי אם כותבים מיה ולא מיא היא מאוד נפגעת.זה לא בלי. תשים לב בכותרת שלא שכחתי אותה ואת החברים שלה (לא הוירטואלים פחחחחחחחחחחח) אבל שוב נשובה אל הגברת עשת והאדון אמיר והאדון רנרט והאדון עמיר והגברת האני בי וגם את השרגלית לא נשכח אותם את כנופית סותמי הפיות להקת המעודדות ואני מבקש סליחה אם שכחתי מישהו אין לו מה לדאוג ואל כולם נחזור ועוד בימים הקרובים....
לטעמי גם ההם פוסטים יפים ואם אתה לא אוהב אותם אתה לא חייב לקרא..
אין כמו חץ שלנו:
גם רגיש, גם גמיש וגם חוצה במעבר חציה את הכביש.
אחלה פסוט. סליחה, פוסט :)))
בדיוק, ולהניח ......פשוט להניח.
אתה רואה?
לפעמים החיים יפים בלי מאיה.
אפשר לכתוב פוסטים יפים.
דווקא זאת תמונה טובה. בצבעים עזים.
גם לך....בגלל שהתמונות מתקופת מלחמת יום הכיפורים בסטילס בצבעים צהבהבים,
וקטעי הארכיון הטלוויזיונים מאז בשחור לבן
תמיד איכשהו נראית לי התקופה כאילו הזכרונות של אנשים מאז בשחור לבן עם קצת צהוב.
.
זה באמת מרגש וגם עצוב. מעניין אם היא דומה לה.
פגישת מחזור זה ענין מפחיד בהחלט, בעיקר בגלל שלהסתכל על בני המחזור שלך זה סוג של מראה
עצמית.
קח
זה מזכיר לי שמלכת הכיתה שלי התגלתה כגב' אלחנן טננבאום וזכתה (היא אביה שותפו של א.שרון וצאצאיה ) בראשית האלף לסיקורים תקשורתיים מגוונים . רק שתזכה לחיים ארוכים .
ובמילה אחת, מלך.
תודה
תודה. מתי לא קיימתי? שאני מבטיח? אני מקיים....תשאלי פה בלוגיה את כל הכנופיה אם אני מקיים או שוכח...עוד פעם להחליף מקצוע? אתה יודע כמה פעמים כבר העברתי את המשפחה שלי ברכבת ההרים הזאת? אבל אולי.....
את לא מתארת לעצמך כמה אנשים היא מסכימיםש היה לפחות תהיהי ינטה כזאת. אין סיכוי היא היתה נשארת כמו שהיתה...נסיכה אמיתית לא סתם הבאתי כאן את קרול קינג...
כן ואת לא יודעת כמה.
הנה משהו על מלכת כיתה אחרת,
http://cafe.themarker.com/view.php?t=987494
בהתחלה הרגזת אותי והתכוננתי לנאום חוצב להבות על מה קורה עם הפנימיות של הינטה, ואולי גם אתה עברת מה שינויים, ואז פתאום זה נהיה יפה ולירי ומרגש. אז שאפו.