יזם שמתכונן ומתכונן ומבסס ומבסס רעיון ולא "קופץ למיים"

פעמים רבות שלב ההכנה, התכנון ו"ההכנה לקראת" אורך זמן רב כל-כך
עד שהרעיון כולו מאבד מהקסם שלו

או שהרעיון כולו נתפס כלא ריווחי ואז כדאי לוותר עליו
או שאנו פשוט שוחקים את עצמנו ומוותרים

אני טוענת שכל ה"מריחות" הללו הם פעמים רבות יותר מדי כוח שאנו נותנים לפחד מלעשות, להתמודד ואולי גם להיכשל.

כדי להסביר למה אני מתכוונת אתן דוגמא:

יזמית שמספרת שמזה שנים היא מעמיקה את תחומי ההתמחות המקצועית שלה, ומרחיבה את ארגז הכלים שלה ורוכשת עוד ועוד מיומנויות ומשתתפת בעוד ועוד קורסים.

וכסף? כסף היא לא רואה מזה..

יש לה המון סיפורים שהיא מספרת לעצמה: זה תחום קשה, והילדים קטנים, וזה לוקח זמן והיא צריכה לצבור ביטחון ועוד ועוד..

ואני אומרת: תפרידי, האם זה הפחד מדבר מגרונך או האמת?

אחרי קצת עבודה היא מגלה שזו הבחירה שלה שלא להתקדם, היא כל כך מפחדת מלהיכשל ש"ההכנה לקראת" שומרת מבחינתה עם התחושה שהיא בעשיה, ושומרת עליה שלא תיכשל.

לקפוץ למיים זה בהחלט לא פשוט,
אבל לפעמים זה הרבה יותר יעיל מלכלות את זמנך בהכנה לקראת.

אז איך קופצים למיים?

1. אני ממליצה בשלב ראשון לבדוק עם עצמך איזה מהשיקולים רלוונטים ואילו מונעים מהפחד, ולהניח את הפחד לרגע אחד בצד

2. להגדיר עבור עצמך גבולות לשלב ה"הכנה לקראת":
תחום את תקופת ה"הכנה לקראת"- לתחום אותה בזמן או במשאבים אחרים. 
יש שלב שבו אתה מגדיר מראש שאתה פשוט קופץ למיים ומתחיל ללמוד תוך כדי עשיה.
3. להגדיר עבור עצמך גבולות לשלב העשיה:

הרבה מאיתנו חוששים להתחיל בעשיה יזמית בגלל הפחד לאבד שליטה, בגלל אי הוודאות.
אני ממליצה להגדיר מראש את גבולות הגיזרה שאיתם אתה מוכן להתמודד: סך השקעה/ טווח זמן/ תוכנית עיסקית מוגדרת היטב נותנים תחושת שליטה רבה יותר.

כמו כן, לא חייבים להתחיל ב"בום", ניתן להתחיל בקטן אבל יש להיות עם היד על הדופק- שאנו לא קופאים על שמרינו ב"קטן" כי אנו שוב ה"יזם הממתין" !!!

פאולו קואלו היטיב לנסח זאת:

"ההמתנה כואבת. ההשכחה כואבת. אך לא לדעת כיצד להחליט, גרוע משני הכאבים גם יחד".

בהצלחה !