בסופשבוע זה הייתי חולה, חולה זה לא מילה, גוססת יהיה תיאור הרבה יותר ממדוייק,

ו-860 שעות שינה רצופה, (טוב, כנראה שהצד הקוגנטיבי עוד לא חזר אלי לגמרי.. )

ביכיתי את מר גורלי, כי כנראה לא אוכל להגיע בערב להופעה של ה"קאמרי מארחת את "החומה".. בפארק בקרית מוצקין. בשלב זה מיותר לציין, כי הגעתי במיוחד לשם כך לצפון, לבקר את ההורים, שכל השבוע סיפרו לי איך הם רכשו כרטיסים ממיטב כספם, ואיך אבא שלי החליט במעשה הרואי מדהים לא ללכת ולהקריב את מקומו למען ביתו הצעירה..

אבל תוך כדי חליתי והתפרקתי עליהם למשך כל הסופשבוע.. אבל זאת כבר הבעיה שלהם..

לקראת ערב, בעודי מפרכסת על המרפסת.. (אה..יצא לי חרוז, כנראה שאני ממש יצירתית) אני שומעת את הבלאנסים מהפארק..

ובשארית כוחותי, שאיני יודעת מאין צצו, מצאתי את עצמי עם אימי (ועם 80 כדורי אקמול, שיהיה במקרה ש..) בפארק, נאבקות במדרגות הכניסה למתחם הבמה המרכזית. ומה אומר, אני לא ממש הבנתי מה הקאמרי עשתה שם.. (ממש חבל על כל הזנבות של הסוסים שגזרו בשביל כל כך הרבה כינורות מושבתים) אבל הלהקה שהופיעה שם, והסולן שלהם "אוליב" במיוחד (טוב נו ואם חייבים אז הגיטריסט לא יצא פראייר בכלל) היו מדהימים.

אני רק לא מבינה למה לא קוראים להופעה: אוליב מארח את הקאמרי.. (ומצידו שלא יבואו בכלל) בקיצר, את כל החום שהיה לי מהלתי בתוך הבריזה של הפארק..  (בתוך גל הזעה היסטרי שפקד אותי) ואפילו שרתי וליוויתי את ההופעה בקולי הצורמני והדק.. (אני שרק מלמלתי שלושה ימים מלמולי חסרי תוכן מעולם ההזיות), והתרגשתי.. וכחכחתי בגרון.. ואכלתי פופקורן אפילו וגם קרטיב אפרסק.. (אמא שלי מאוד שמחה שחזר לי התיאבון)

ולא הבנתי,

איפה הם היו עד הלום?כיצד לא הבחנתי בלהקה מדהימה עם זמר כל כך מוכשר, בעל נוכחות בימתית של פיל שבא לבקר במחילת נמלים, אומן מבצע מקסים ומרגש (וגם חתיך.. חייבת להודות בעניין הזה נתפסתי על חם) ורציתי, להודות להם, כי מאז אותו ערב בריאותי שבה אליי בצעדי יען. וכי ריגשו אותי בביצוע מרגש, נוכח ומרשים. 

אבל אני עדיין מודאגת מאוד, כי מסכנים שלי, היה נורא חם באותו יום, מעניין אם הם שתו מספיק מים?

http://www.oblins.co.il/