זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
דעות קדומות – הקטעים שלא פורסמו
כאשר פירסמתי את הדיון "דעות קדומות", קיוויתי שגם אחרים יוסיפו מחוויותיהם בנושא. מאחר שהדבר (כמעט) לא קרה, אין לי אלא להוסיף מחוויותי שלי. (אולי עכשיו...)
הסיפורים הנדושים ביותר בארץ הם של דעה קדומה על רקע עדתי, אבל גם הם מתגוונים. לעתים הכיוונים לא צפויים.
1975, צעירה ממוצא מזרח אירופי, מתחתנת עם בחור ממוצא אחר. להורים אין בעיה, אבל שתי הסבתות...הן לא סולחות לנכדה על הפגיעה בטוהר הגזע. כאשר מגיע החתן לביקור משפחתי, ופוגש את הסבתות לראשונה, הוא מתייחס לכל אחת מהן אישית, שואל על המחלות, על הבדיקות, על הטיפולים, על השפעת הטיפולים... בקיצור – מקסים אותן לחלוטין. הן מתאהבות בו. הן מצפות לכל ביקור שלו. אבל מי שהשלה עצמו שהן הפסיקו לכעוס על הנכדה שהביאה את הבחור הזה – לא מבין את נפש האדם.
גדלתי בבית הומוגני מבחינה עדתית. עדות לא היו נושא שיחה בביתנו. לא מחמת איסור – פשוט מחוסר עניין. גרנו בסביבה הומוגנית, יחסית למדינת הגירה. אי כאן אי שם היו מסלוניקי, או בכלל מחוץ לאירופה. במונחים של היום – המידע הזה תויק במוחנו בתיקיית "טריוויה". ידעתי שאחת השכנות הגיעה מרוסיה, משום שעימה לא יכלה אמי לדבר באחת השפות האחרות בהן שלטה – והמבטא של השכנה בגרמנית, חרג אפילו מן המגוון אליו הורגלתי. כאשר סביב "שכון הותיקים" שלנו צצה מעברה כדי להכיל את העולים, עד שיוקמו יתר הבלוקים בשיכון, התנדב אבי ללמד עולה כלשהי עברית, ואני זוכר את תסכולו לנוכח ההתקדמות המאד איטית – אבל לא את עדתה של הגברת. בכיתתי חילקה המורה לכמה מילדי ה"ותיקים", ואני ביניהם, את המשימה לעזור בהכנת השיעורים לעולים זה מקרוב באו. מובן שלא קיבלנו הדרכה כלשהי, ואין לי מושג אם הבאתי תועלת. התלמיד "שלי" לא היה מאירופה, אני זוכר את שמו ולכן יודע, אבל אין לי כל זכרון מהיכן הגיע, וגם אז לא היה חשוב לי.
בילדותי ונעורי כמעט לא נתקלתי על כן אישית בדעות קדומות בין יהודים. והנה מה שהפך זאת ל"כמעט": יום אחד מבקרים אצלנו בני משפחה, קרובים רחוקים למדי, יוצאי גרמניה. אחד מהם מזכיר מישהו ומגדיר אותו, "הוא פולני, אבל אדם נחמד". אמי לא תתן למשפט כזה להיעלם בתהומות השכחה. "הוא פולני – אבל אדם נחמד" – היא חוזרת, כמעט באותה אינטונציה, רק לאט ובהדגשה. כולם צוחקים. המסר נקלט (והמשפט נשמר בפולקלור המשפחתי).
בדברים שלא ניתן לפתור בבדיחה, נתקלתי בעיתון. הייתי בן שתים עשרה כאשר התעורר הסיפור של "עליית גומולקה". מסתבר שבין העולים מפולין עלו זוגות בהם האשה היתה נוצריה (תכופות היתה זו האשה שהצילה את הבעל מן הנאצים). נשים אלה סבלו משכניהן בסביבתן החדשה. הענין לא התקבל על דעתי. באמת ובתמים התפלאתי אז כיצד יכולים אנשים שהיו בעצמם קורבן לשנאה על רקע מוצא – לפעול כך כלפי אחרים. לא לדאוג, למדתי מאז.
לעתים אנו משתמשים בסטריאוטיפים, לא משום שאנו מאמינים בהם, אלא כסמל, כתחליף להסבר ארוך: בישיבה מרובת משתתפים, מאבד לפתע מנכ"ל מסויים, המוכר לי כאיש רך מזג, אולי רך מדי למעמדו, את כל הריסונים, והוא מתפרץ כלפי אחד האנשים, בכיר למדי בזכות עצמו. הוא ממשיך בלא שליטה עד שנגמר לו האוויר. הישיבה כמובן מתפזרת, וניאלץ לחכות להרגעת הרוחות טרם שתתכנס מחדש. בעמדו בפתח חדר הישיבות, אני ניגש אליו, ואומר לו: "בכל אחד מאיתנו מסתתר מרוקאי קטן...". אני מתכוון להמשיך בנוסח – "הרעיון הוא לא לתת לו לצאת החוצה", אבל הוא קוטע אותי בחיוך: "מרוקאי גדול!"...
בישיבה אחרת, מנתחת מנהלת בכירה כשלון מסויים, ומטיחה: "כי אנו כורדים!". "נכון", אומר אחד המנהלים הותיקים הכפופים לה בחיוך רגוע. אנו, המכירים היטב את האיש, על נסיונו ופיקחותו, פורצים בצחוק ומשלימים, "אכן כורדי". המנהלת, חדשה למדי, לא יודעת מה לעשות עם עצמה.
וכמובן, איך אפשר בלי המשפטים הקלאסיים: ברלין 2007. אשתי קושרת שיחה עם אלמנה בת 74, שהתגוררה כמה שנים בישראל, ואחותה מתגוררת בישראל. האלמנה מזמינה אותנו אליה לארוחת ערב. במהלך הארוחה היא מספרת לי ביידיש, שפה שאשתי אינה דוברת, כי בת אחותה יצאה עם מישהו "לא משלנו". זאת היא אומרת כמובן, כשהיא רואה את אשתי, אבל בהתעלם לחלוטין מן העובדה שאשתי נראית מאד לא אירופאית. מאחר שבצמוד לכך היא ממשיכה ומספרת כי אותו חבר נהג ברכב בעת שהתרחשה תאונת דרכים בה נהרגה הבת. איני רואה מקום להגיב. שוב אני מזכיר לעצמי שאני עו"ד, לא שופט. ואז היא מספרת לנו כי בתה, המתגוררת גם היא בברלין, נישאה, לדאבת ליבה, ללא יהודי. אמרתי לה שזה הסיכון של חיים מחוץ לישראל. כנראה האדישות בה אמרתי זאת הקפיצה אותה. היא מסתכלת במודעות פתע על אשתי ושואלת (ביידיש, כמובן): "היא בכלל יהודיה?"
עד כאן, כתבתי כמעט רק על סוג אחד של דעות קדומות, אלה הרכות יותר, אלה שנוצרות מנסיון אישי (או קבוצתי) ונועדות לקצר דרך. הבעיה: הן חוסמות את הראיה למקרה הפרטני. ישנן כמובן אלה החמורות יותר, אלה הגולשות כבר לשנאה. בין יהודים לערבים למשל. גם מאלה יש לי מלוא חופניים. אבל נאמן להחלטתי לא לכתוב באורך העולה על כושר הריכוז שלי, אספתי אותם לפוסט נפרד, שיפורסם כשתגיע שעתו.
כל כך הרבה מה לדעת – וכל כך מעט תאי מוח שמישים ופנויים. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כרגיל במחוזותינו יש אנשים טובים עם רעיונות מעולים. הבעיה שהביצוע לוקה תמיד עושים חצאי דברים מעגלים פינות ....תודה על ההרחבה. על התורה שמאחורי הדוגמאות.
בארץ אכן החליטו על אינטגרציה (לא כדי למנוע דעות קדומות, אלא לצורך שילוב החלשים ומתן הזדמנות להם), אבל "כרגיל" - לא הוכנו כל כלים שהם לשילוב, מעבר לעצם הכנסת ילדים ונערים אלה לכיתות מבוססות.
את התוצאה ראינו בבית הספר הריאלי. תוך שנתיים שלוש כולם נפלטו משם. לא משום שלהוריהם לא היה כסף (מאולם חתונות מרוויחים לא פחות מאשר מעריכת דין), אלא משום שהתלמידים לא קיבלו בבית הספר את התמיכה, שלו היו מקבלים בבית - לא היה צורך בכל ה"אינטגרציה" הזו מלכתחילה.
כל כל אחד יכול לבחון את מידת גזענותו במבחן אסוציאציות חבויות באתר
https://implicit.harvard.edu/implicit/ (גם בעברית)
לא מזמן קראתי ספר נחמד שעוסק במחקר המוח "המוח הערום" יש שם פרק שנוגע גם לעניין הדעה הקדומה,
מטבעו של האדם יש לו תגובה אוטמטית באמיגדלה לזיהוי אנשים, אפשר לקרוא לתגובה זאת תגובה ראשונית/פרימיטיבית של זהירות מול הזר או השונה כמו קבוצות אתניות אחרות לדוגמא לבנים/שחורים . למעשה בכך אפשר לתרץ את הגזענות בצורה שגויה "זה לא אני זו תגובה טבעית/ספונטנית של המוח. זה לא בשליטתי"
התגובה הבסיסית הנ"ל מושפעת מלימוד חברתי בעיקר ע"י אינטראקציה בין קבוצות שונות, כלומר מגע/מפגש אם השונה אשר משפיע בהליך חוזר על התגובה האינסטינקטיבית. כמו כן אין אנו רובוטים שמגיבים אוטומטית לכן חשוב שאדם יהיה מודע לדברים, כי מה שחשוב זה בסופו של דבר מה האדם עושה ואומר ולא מה תחושתו הראשונית, במיוחד ברגע של כעס, כי בסופו אנו כן שולטים בעולמנו ע"י יצירת מציאות בעזרת מחשבה מודעת. כל זה מלמד כמה חשוב המפגש אם האחר כמו אינטגרציה של עולים בבתי ספר ויחד אם זאת גם שתהיה לאנשים מודעות לתהליך המחשבתי/רגשי דבר שימנע רגשות שלילים אצל אדם כתוצאה מדזוננס קגנטיבי אם וכאשר יכול לעלות רגש או תחושה של דעה קדומה ראשונית באדם שמתנגשת אם ערכיו.
שבת שלום
אני מאוד מקווה בשבילך שאין בך שום דבר פולני,
אגב, ראיתי לא מזמן אתר אמריקני שניתן לשלוח אלייהם
דגימת רוק והם מבצעים בדיקת DNA לעניין מוצא היסטורי
וכמובן עדתי.
יש לי הרגשה שכמה ממדביקי הסטיגמות היו נמוגים מול התוצאות.
כמובן, וכך גם "ארצות" אחרות.
כמו המשפט ששמעתי בת עשרה אומרת לאחיה הצעיר:
"תפסיק להתלונן על קיפוח כל הזמן. תגדל תהיה מרוקאי".
בכל פעם שאני מעצבנת מישהו אני חוטפת "פולניה אחת"...
האומר יכול להיות ממוצא פולני או אחר אבל אני נשבעת לכם שאין בי שום דבר שמזכיר אפילו מוצא פולני...
אבל מסתבר ש"פולניה" זו תכונה שחוצה מוצאים אתניים רבים ואיתה אני דווקא חיה בשלום...
אדיר !
לרשעות וטיפשות יש הרבה כח.
לעומת זאת נתקלתי במקרה בו סירב קומוניסט (כלומר, גם אתאיסט) מוסלמי לנישואי בתו עם נוצרי (מבחינת היהודים - כולם ערבים, כמובן). מה שפתר את הבעיה היתה כמות כסף שה'קומוניסט' הזה קיבל לידיו.
כך שגם לשמרנות, ואפילו לרשעות, יש מחיר.
סיפור ששווה לספרו. זו גם דרכו של החרסינצ'יק לומר "ליהודים": "עבודה ערבית, אבל כשצריך באמת לעבוד - אתם קוראים לנו".
וענין אחר, אבל קשור:
כמה פעמים ישב במשרדך אדם, שחשב שיוכל להסתדר בלי עו"ד - וחירבש את מצבו לבלי הכר טרם שהגיע אליך וביקש שתציל אותו?
זוכר איך הרגשת?
מה ששנוא עליך, לחברך לא תעשה...
ראשית, כוכב!
שנית, מוכר לי מקרה בו הורים לנערה אשכנזיה סירבו כי הבת שלהם תצא עם פרנק מעורב (מזרחי משני הצדדים). בין השניים היתה אהבת נעורים אומנם אבל נקטעה עקב התערבות ההורים.
ביצעתי ניסיון להחליף לבד קרמיקה באמבטיה.
זה לא כל כך הצליח לי, הזמנתי איש מקצוע משפרעם,
והוא אומר לי "מה זה? זה עבודה ערבית מה שעשית..."
שאלתי אותו, "טוב, להכין קפה?" כן השיב לי נס קפה....
"מה קרה לכם נהייתם אשכנזים?" שאלתי....
"וואללה, קילקלתם אותנו", הוא השיב.
סטיגמה על סטיגמה בהפוך על הפוך.
תודה לך, ותודה לך.
יפה כתבת