אני מפחד להתחתן. בחתונות הכלה לובשת לבן, כי לבן מסמל אושר, "זה היום המאושר

חתונה זה כמו ללכת למסעדה עם חברים. אתה מזמין מה בא לך, אבל איך שאתה רואה מה

הרבה אנשים מתחתנים בגלל שההורים לוחצים. באתי לאבא שלי, שאלתי אותו, אבא אבא

שלי איך אתה מחזיק כל כך הרבה זמן עם אימא? אז הוא אמר לי: בן, כבר 45 שנים אני

היום גם כולם מתחתנים בקטע כפרי – "חוות סתוונית, אחוזת רונית , הפרדס, הטירה, השוקת,

הירוקת". ומה שהכי הורג אותי זה שהיום אין הזמנה לחתונה בלי שיש לך מפה מצורפת , מפה

אתה לבוש יפה ואתה יוצא לשטח. הסובארו שלך נהיתה 4 על 4. גועל נפש, דרכי עפר, בוץ,

אתה נוהג והבת זוג שלך מנווטת, וכל הזמן רבים "למה לא פנית שמאלה ,היה כתוב שהשביל

עפר מתחבר לכביש הראשי, את רוצה לנהוג בואי תנהגי את". המפות האלה זה נזק. הם

פעם, בכניסה לחתונה האמהות היו עומדות עם השקיות ניילון לצ'קים וכל הערב כולם היו בלחץ,

"איפה השקית, איפה שמת את השקית? שלא יגנבו את השקית. היום אין את זה. היום יש לך

כספת ברזל, פרגוד, שטח סטרילי, שני שומרים. הכול משוכלל. אתה שם צ'ק אתה מקבל

כן פעם היו עושים ביג דיל מחתונה. אני לא אשכח שהייתי ילד, אם הייתי עושה לעצמי סנדוו'יץ

בצהריים, הייתי חוטף מאמא שלי מכות רצח, " למה אתה ממלא את הבטן בשטויות, יש לנו

הערב את החתונה של אלי, סתם אבא שם עליך מאה חמישים שקל, לא חבל על הכסף?".

בכלל אמא שלי חתונות זה החיים שלה. איך שהיא נכנסת לאירוע ישר היא לוקחת את הפרחים

שמה מתחת לשולחן. יש שבועות שהם הולכים להרבה אירועים הביית שלהם נראה כמו

משתלה. אבל  הקטע הכי גדול אצל אמא שלי זה "הרשימות חיסול" , זה פתק צהוב ישן כזה

שבו כתוב כמה כל אחד מהקרובים נתן בחתונות של האחים שלי, לחלק בכמה אנשים הם

באו. לפני שהם הולכים לכל אירוע תמיד יש להם אותו דיון, רגע, זאכי ורחל נתנו לנו 100 לירות

בשבעים ושש לחתונה של מאיר, הם באו שמונה אנשים ומנה עלתה שלושים דולאר. בזכות