פיוט ישמח לבב אנוש
פוסטים אחרונים
- במקום היקו פולני 26/5/10
- עריכת כתבי יד - שירה 17/5/10
- 2 בלילה. וולט ויטמן 6/5/10
- אחות לא ידעתי: שיר געגועים 29/4/10
- אל תירא 22/4/10
- ראינו ביפי הארץ הזו 15/4/10
ארכיון
מתוך "מכתבים לברגן בלזן" ו-"נשימה"
מתוך פרק א' של "מכתבים לברגן בלזן"
1 בְּבֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן שֶׁלֶג עַכְשָׁו. כֵּן וַדַּאי, הֲרֵי שֶׁלֶג שָׁם תָּמִיד אֲבָל אֲנִי אָמוּת פֹּה. אֲנִי אָמוּת בַּקַּיִץ וְאֶתֵּן לְבּוֹב דִּילֶן לְכַסּוֹת אֶת קִבְרִי בְּפִרְחֵי מַפּוּחִית צְהֻבִּים; בִּשְׁתִיקָה אֶתְעַטֵּף בְּטַלִּית שְׁחוֹרָה וְג'ֹון בָּאֶז תְּלַטֵּף שְׂעָרִי בְּעֶדְנָה.
2 אִמָּא, אֲנִי אִתָּךְ בְּבֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן הֵיכָן שֶׁאַתְּ נוֹשֵׂאת מְשׁוֹרֵר בְּרַחְמֵךְ - אֲנִי אִתָּךְ בְּבֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן הֵיכָן שֶׁעֲתִידִי תָּלוּי בְּפִסּוֹת הַלֶּחֶם הַמַּרְקִיבוֹת שֶׁאַתְּ אוֹגֶרֶת בָּאֲדָמָה הַמֻּשְׁלֶגֶת - אֲנִי אִתָּךְ שָׁם, תָּמִיד - אַחֲרֵי הַכֹּל זוֹ אַתְּ וַאֲנִי, אִמָּא, אַתְּ וַאֲנִי וְהַשֶּׁלֶג הַנּוֹרָא שֶּיִּשָּׁאֵר אִתָּנוּ תָּמִיד -
6 מִי שֶּבֵּרַךְ מִי שֶׁבֵּרַךְ בְּשָׁמַיִם נְבוּלִים מִי שֶׁבֵּרַךְ בָּעֵשֶׂב הַנִּשְׁבָּר בַּסֶּלַע הַכּוֹרֵעַ עַל צִלּוֹ בַּדֶּרֶךְ הַזְּרוּעָה עַצְמוֹת דָּגִים מִי שֶׁבֵּרַךְ - מִי שֶׁבֵּרַךְ בַּזְּכוּכִית הַפּוֹעֶרֶת עֵינַיִם בַּעֲצָמוֹת כְּפוּפוֹת בִּצְלַב הַקֶּרֶס הַמְקֻעְקָע בַּזְּרוֹעַ מִי שֶׁבֵּרַךְ - מִי שֶׁבֵּרַךְ בַּנָּהָר הַטּוֹרֵף גְּדוֹתָיו בִּשְׂדֵה שִׁפּוֹן דּוֹהֶה בַּפֶּרַח הַצָּלוּב בַּחַלּוֹן מִי שֶׁבֵּרַךְ - מִי שֶׁבֵּרַךְ קָדוֹשׁ הוּא וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ וְאֵין בְּלִבִּי עָלָיו - הִנֵּה, אֲנִי כָּאן וְחָזִי פָּעוּר מֹחִי רֵיק מִמַּכְאוֹב וַאֲנִי סוֹלֵחַ - עֲדַיִן אֲנִי סוֹלֵחַ -
7 אִמָּא אֲנִי יוֹרֵשׁ אוֹתָךְ אֲנִי יוֹרֵשׁ אֶת גַּבֵּךְ הַכָּפוּף אַפֵּךְ הַנִּשְׁרִי לוֹמֵד לְאִטִּי לֶאֱהֹב. וְסֵבֶל - אֲנִי כָּמוֹךְ, אִמָּא, וְאַף שֵׁאֵינֶנִּי יְהוּדִי אֲנִי כָּאן - אֲנִי כָּאן וְרֵאוֹתַי פְּגוּמוֹת עֵינַי מְהַסְּסוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ וּמֹחִי אֵינוֹ נִסְבָּל - הַאִם זוֹהִי בֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן, אִמָּא? הַאִם זוֹהִי בֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן שֶׁקּוֹדַחַת לִי בָּעֲצָמוֹת? אֲנִי יוֹשֵׁב וְתוֹהֶה יוֹשֵׁב וְתוֹהֶה -
9 כֹּל שָׁחָלַמְנוּ כֹּל שֶׁיָּצַרְנוּ שֶׁפָּלַחְנוּ אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת כְּמוֹ נוֹצַת הַנֶּשֶׁר הַמַּמְרִיאָה בֶּעָנָן הַפַּרְפַּר הַדּוֹאֶה בַּעֲרָפֶל הַסַּרְטָן הָעִוֵּר הַצּוֹוֵחַ בַּמַּיִם - מַה חוֹשֵׁב הַסַּרְטָן הָעִוֵּר הַהוֹלֵךְ בַּחֹשֶךְ מַה חוֹשֵׁב? אֵל אֱלֹהִים מַה חוֹשֵׁב הַסַּרְטָן הָעִוֵּר הַהוֹלֵך בַּחֹשֶךְ מַה? לֹא יוֹדֵעַ בֶּנְאָדָם, מֹחִי רָחוֹק מִכָּאן רָחוֹק מִתַּדְהֵמָה וְעֵינַי צוֹעֲקוֹת בָּאוֹר - בָּאוֹר וּבַקֹּר הַמְמַצְמֵץ עֵינַיִם מַחֲלִיקֹות לְפָנַי עַל מַגָּשׁ שֶׁל חֹשֶךְ בְּשָׂדֶה חֲרוּשׁ אֲבָנִים כְּבֵדוֹת עֵינַיִם הוֹלְכוֹת -
10 כֹּל שֶׁחָלַמְנוּ כֹּל שֶׁדִּבַּרְנוּ בַּחֲלוֹמוֹת וְדִבַּרְנוּ וְחָלַמְנוּ
מתוך "נשימה" - מחזור שירים
ומהומות המתים בשמורות עיני
וּמְהוּמוֹת הַמֵּתִים בִּשְׁמוּרוֹת עֵינַי, חֲלוֹם זֶה, רְדוּף-צַעַר מְדַפְדֵּף בְּעַפְעַפַּי אַלְבּוֹם מִשְׁפַּחְתִּי - דּוֹדִי יוֹזִ'י, הָרַפָּד, שֶׁנּוֹרָה בְּנִסָּיוֹן לַחְמֹק מִצַעֲדַת הַמָּוֶת בְּהָרֵי הַטַּטְרָה הַגְּבוֹהִים - סָבִי שְׁלֹמֹה, הָאוֹפֶה, שֶׁאָמַר בָּרַכֶּבֶת: הַמָּקוֹם אֵלָיו אָנוּ הוֹלְכִים מִמֶּנּוּ לֹא נַחֲזֹר [פְּתוֹתֵי שֶׁלֶג דָּבְקוּ בִּשְׂפָמוֹ הָאַדְמוֹנִי עֵת סָבַב בְּעֶגְלָתוֹ לְחַלֵּק לֶחֶם בַּבָּתִּים, הָיָה לוֹ חוּשׁ לְתַנּוּרִים] - וַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי, מֵאָה וּשְׁמוֹנִים נְפָשׁוֹת מִצַּד אִמִּי שֶׁחָבְרָה אַף הִיא לַשַּׁיָּרָה לִפְנֵי אַרְבַּע שָׁנִים - וְאֵי נֹחַם. לֹא סִלְסוּל צִפֳּרִים לֹא כְּלָבִים נוֹבְחִים גַּם לֹא נִצַּת עַלְוָה לְפֶתַח אָבִיב יוּכְלוּ לִשְׁנַת צָהֳרַיִם נִטְרֶפֶת בִּזְנַב קֶשֶׁת בֶּעָנָן טֶרֶם יְקִיצָה
מי ידובב שפתי המתים
מִי יְדוֹבֵב שִׂפְתֵי הַמֵּתִים בִּשְׁעַת עַרְבִית שֶׁהִיא שְׁחוֹר וּכְחוֹל בְּרִיסֵי עֲנָנִים, זַנְבוֹת-אוֹר דַּקִּיקִים פְּזוּרִים כְּתוֹלָעִים בַּעֲפַר הַשָּׁמַיִם - מִי יֹאמַר לָעֲצָמוֹת הַלָּלּו: חֲיוּ,
קול אדונָי לא דיבר
קוֹל אֲדֹנָי לֹא דִּבֵּר בְּבִקְעַת הָעֲצָמוֹת הַשְּׂרוּפוֹת קוֹל אֲדֹנָי לֹא אָמַר: שֶׁמֶן וּדְבַשׁ אַרְעִיף עֲלֵיהֶן וְקָרְמוּ עוֹר וְגִידִים וּבָשָׂר שָׂמֵחַ וּפָקְחוּ עֵינַיִם לָרוּחַ -
|
תגובות (102)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אמת, בנג'. תודה לך
מכאיב ואמיתי. שורשנו טמונים שם.
אמת, תמי. תודה מקרב-לב
אבל יש לי גם שירים שמחים, לאונורה, השבח לאל
כל כך עצוב דמעות חונקות את הגרון....
הלוואי ואפשר היה להחזיר את הגלגל
ולהקשיב לשקט של הניצולים..
ולהיות יותר סובלניים וקשובים
לנסות לגאול אותם ולו במעט
כי בעבורם השואה לא נסתיימה אף פעם...
תמר
מצמרר
תגובתך מתקבלת בהבנה ובאהדה רבה
כבת למשפחה ניצולת שואה,
תרשה לי הפעם לא להגיב,
פשוט אוצר המילים שלי דל מידי הפעם..
אקח לי עוד כמה דקות דומיה.
המון תודה, יסמין
תודה מקרב-לב, סיגל
כתיבה מעולה כמו תמיד..
השואה היא נקודה רגישה אצלי, תמיד הייתה.
ריגשת.
עוידד,
כל משפט שכתוב פה מכיל כל כך הרבה מטען,
אתה שכותב כל כך מעט משפטים שמכילים בתוכם כל כך הרבה משמעות,
הבאת לדף הזה עולם ומלואו,
אין תגובה שתוכל להכיל את התחושה שנותרה בי לאחר הקריאה,
צרוף מרגש של כאב, עוצמה, פחד, אומץ, אמונה, חוסר אמונה, בליל של תחושות מנוגדות..
נצרבתי, אהבתי.
"אִמָּא, אֲנִי אִתָּךְ בְּבֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן הֵיכָן שֶׁאַתְּ נוֹשֵׂאת מְשׁוֹרֵר בְּרַחְמֵךְ -
אֲנִי אִתָּךְ בְּבֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן
הֵיכָן שֶׁעֲתִידִי תָּלוּי בְּפִסּוֹת הַלֶּחֶם הַמַּרְקִיבוֹת שֶׁאַתְּ אוֹגֶרֶת בָּאֲדָמָה
הַמֻּשְׁלֶגֶת -
אֲנִי אִתָּךְ שָׁם, תָּמִיד - אַחֲרֵי הַכֹּל זוֹ אַתְּ וַאֲנִי, אִמָּא, אַתְּ
וַאֲנִי וְהַשֶּׁלֶג הַנּוֹרָא שֶּיִּשָּׁאֵר אִתָּנוּ תָּמִיד -"
מצמרר
נושא לא קל לכתיבה.
מבחינתי עד עכשיו היה אקס טריטוריה לכתיבה
תודה, שטוטינקה
קינה גדולה אתה מקונן ואנו איתך מקוננים ועוברים בכל שורה ובכל פרק
מצטמררים וזוכרים ובכל אחד מאיתנו ברגן בלזן עוברת כחוט השני ובכל דור ודור....
*
}{שטוטית
המון תודה, רננה, על תגובתך המרגשת
כל כך הרבה רציתי לכתוב
וקולי לא נשמע,קולי דממה דקה
יומיים בשנה, ביתר שאת, אני נזכרת
בסיפוריה של אמי ע''ה, אודות מאבקיה לשרוד,
ואיני שוכחת את שתיקתו הכואבת של אבי,
שנמשכה עד יומו האחרון
השנה, בשונה משנים קודמות
הועבר לי מסר בין הדורות
כל כך הרבה רציתי לכתוב
ויצאו ממני טלאי כוכבים צהובים
רננה רוןתודה, ענת
תודה, ענת
תודה, חיה
"מִי שֶׁבֵּרַךְ קָדוֹשׁ הוּא וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ וְאֵין בְּלִבִּי עָלָיו -
הִנֵּה, אֲנִי כָּאן וְחָזִי פעור מוחי ריק ממכאוב,
ואני סולח -עדיין אני סולח"...
חזי פעור -
וליבי מביט בעיניים עמוקות טהורות, מזדכך....
ואני סולח .
ענת
חזק ובזמן! נזכרתי באבי עליו השלום - עצוב!
חיה ממגזין חיה גולן באהבה www.hgolan.co.il
מרגש*
תודה, sweet
ריגשת אותי עם כתיבתך........מקסים!
ראשית, מסכים עם כל מילה שלך. כתבתי כאן "ואף שאינני יהודי" כי חשבתי ברוב חוכמתי כאיש צעיר - אז - שאוכל לחמוק מן המורשת, מן הקשר הגורדי, ובעצם - מן הגנים, כי שואה עוברת בגנים. ומהר מאוד הבנתי שאי אפשר. שנית, אשר למספור הקטעים, הם אים עוקבים, מפני שהבאתי כאן רק כמה קטעים מתוך מחזור שלם. תודה לך, ל.
כולנו, דורות שניים ושלישיים ותחילת רביעיים אפילו, גם אם נדמה לפעמים שאנחנו רוצים לנער ולהתנער, נושאים איתנו לעד את ההיסטוריה ועוד יותר את דפי ההיסטוריה הספציפיים האלה.
כי אסור לנו לשכוח.
לא יצאנו מברגן בלזן, מהתופת האיומה במיידנק, באושוויץ וטרבלינקה בשביל להגיד עשרות שנים אחר כך שזה לא אנחנו. זה הם. זה קרה להורים שלנו, לסבים ולסבתות שלנו, לבני משפחה עלומים ול-6 מיליון איש שאין להם קשר אלינו ולחיינו היום, עכשיו.
כי יש קשר.
לעולם הוא יהיה.
וטוב שהוא יהיה.
וחייב שהוא יהיה.
גם כשלא יישארו אנשים חיים לספר בקולם ובגופם ובנפשם את צלקות הימים האפלים ההם.
ברגן בלזן לתמיד.
חייבת להיות.
בשביל היום.
בשביל העוולות שאנחנו עושים.
בשביל השכחה שאנחנו לוקים בה.
בשבילם.
ותודה עודד.
וגם שאלה: למה המספור של הקטעים הראשונים אינו עוקב?
מילותיך חדות כתער.
*
ורד נוטמן
אין לי מילים. מרגש, נפלא.
תודה לך
תודה, מירה
אתה הכנסת בתוך העוצמה של מילותיך
עדנה שמביאה אותן למקום ממנו הן נובעות.
הרגש האצור, אי ההבנה, הכעס
התדהמה - מה נעשה עם כל אלה?
נפלאתה שירת העצב שלך.
מירה
תודה, מינה
תודה, מיכאל
בנשמה פנימה צללת, עוידד.
מצומררת כולי רוצה לקרוא ולא רוצה להמשיך ולא להפסיק....
מילים עצמתיות, עוידד.
כתובות באמנות, ובעזות ביטוי. ניכר עליך שאתה מעורב רגשית,
ונותן ביטוי לכאבך האישי והקולקטיבי.
שבת שלום !
תודה, ורדה. אין צורך במילים. באמת
אמת, מיכל
תודה, רותם
ואני מהבוקר עוד מחפשת מילים,
ואין.
רק דמעות.
.
ורדה
(ורשמתי לעצמי את ההבטחה שלך)
קטעים מעולם אחד אחד.
*ממני
המון תודה, טופי
ניפלא . אהבתי את כולם .ברגן בלזן דיבר אלי באופן מיוחד
לא חוויה קלה היא כתיבה . על אחת כמה וכמה על נושא אישי כל כך.
שיהיה לך כח להרבה שנים להמשיך ולכתוב שירים כל כך נפלאים
כל כך חשוב לזכור
והמילים שלך חודרות
אתה איש המילים עוידד
תודה
המשורר מתכוון לכך שבמהלך כתיבת מחזור השירים הזה, כשחש שהמשא הזה נכפה עליו בין אם ירצה ובין אם לאו, ניסה להתנער ממה שמכונה 'הקשר הגורדי', אבל מהר מאוד הסתבר שלו שטעה... חוץ מזה, אחד מידידיו הטובים אמר לו אז שהאמירה "אינני יהודי" היא האמירה היהודית ביותר!
תודה מקרב-לב, לולי
עויידד יקר,
כמה עוצמתי
כמה עצוב
כמה מצמרר....
החושך שהיה שם
חקוק וצרוב בדי אן אי
הקולקטיבי של כולנו
כנראה לנצח נצחים....
רק טוב
לולי
היי עודד,
למען האמת,
שקלתי אם להגיב..
קשה לי..
במילה אחת אחתום את תוגבתי..
מ צ מ ר ר!!!!!!!
איתך הסליחה..ורד.
הי חבר יקר
קראתי את שירך המסמך האישי והמרגש כל כך
דמעתי עם כל מילה
מִי שֶׁבֵּרַךְ קָדוֹשׁ הוּא וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ וְאֵין בְּלִבִּי עָלָיו - הִנֵּה, אֲנִי
כָּאן וְחָזִי פָּעוּר מֹחִי רֵיק מִמַּכְאוֹב וַאֲנִי סוֹלֵחַ - עֲדַיִן אֲנִי סוֹלֵחַ -
תודה, נעמה. ואין צורך במילים. באמת
תודה, טל. חופש המשורר? אינסופי. למעט הוצאת דיבה, חלילה
נכנסתי לכאן פעמים אחדות. נשימתי נעתקה. אין לי מלים.
נעמה
חזק מאד,
הכתיבה הזאת.
מעניין אותי מהו חופש המשורר,
ומה זכרונות אמת.
מהו דמיון
ומה קטעי ביוגרפיה.
תודה, עדית
תודה, רחל
רותי יקרה, תודה. אין צוך במילים וגם לא בכוכבים
תודה לך, ליאורה
תודה, אסתי. אקרא את שלך
מַה חוֹשֵׁב הַסַּרְטָן הָעִוֵּר הַהוֹלֵךְ בַּחֹשֶךְ מַה חוֹשֵׁב?
מה באמת.
אהבתי במיוחד את שיר 2
תגובה?
אין צורך במילים שלי.
כוכב,
המעט שאוכל לתרום.
רותי.
מה עוד יש לומר עודד יקר...
אמרת את הכל * תודה
הפוסט שלך מתכתב עם שלי.
מדהים.
וּפָקְחוּ עֵינַיִם לָרוּחַ - *
מבין ללבך, רבקהלה. תודה
"אֲנִי אִתָּךְ שָׁם, תָּמִיד - אַחֲרֵי הַכֹּל זוֹ אַתְּ וַאֲנִי, אִמָּא, אַתְּ
וַאֲנִי וְהַשֶּׁלֶג הַנּוֹרָא שֶּיִּשָּׁאֵר אִתָּנוּ תָּמִיד - "
תיעוד פואטי וכל כך מרגש...
כתוב בסלע...וכל כך חשוב שייחקק
תודה.
המון תודה, שרון
יסלחו כל אותם ציניקנים קהי חושים ורגשות...
על הרשות הזו שלי... לדמוע את המילים שלך...
לכאוב את משפחתי אני...
ולא לשוב ולקרוא אותן פעם נוספת..
כי אינני יכולה.
עויידד
התוכן מרגש ומצמרר
הכתיבה מעולה כתמיד
תודה!
תודה לך, רותי
תודה מקרב-לב, אפרת
המון תודה, מרוונת
תודה לך, נעמה
שאלת השאלות, לילי. תודה
עודדי, ואחרי כל זה אתה עדיין סולח...
כל כך רב רבדים הפוסט הזה שלך, ורב מכאוב, געגוע ואמת,
שלא נותר לי אלא לידום להצטרף לגו'ן באאז וללטף שיערך,
אבל בעודך כאן, ולא אחרי.
תשמע עוידד זה מצמרר מרגש, מעיר ומעורר חלקים שנאטמו נסתמו שבחרנו אולי להדחיק ולדחוק, אבל אי אפשר לא להיות במגע עם המקום הזה, אי אפשר ......ואתה יוצר את ההקשרים, בונה את הגשרים, נוגע בכאב ומנסה לרפא אותו בעת ובעונה אחת. זה כל כך מייחד אותך בעיני, להיות בשני המקומות האלה באותה העת, וכל הזמן, העיניים פקוחות לרווחה.
ותמיד, תמיד אני אומרת לעצמי, טוב, אחזור לקרוא שוב, כי יש כל כך הרבה רבדים.......
טוב- אז אחזור לקרוא שוב...:-)
עודד, לא נשאר מקום לעוד מילים.
אקרא שוב ושוב עד שאוכל להניח את מה שכתבת בצד, לנוח.
תודה.
המילים שלך ננעצו בי כמו קוץ בלב. כל מה שאכתוב בנוסף לא יוכל לבטא את התחושות שנטבעו בי עכשיו. לא בכל יום אני פוגשת עוצמה כזו, עודד
נאנחת...
צמרמורת מרעידה אותי
ואני שואלת: למה לא הוציאנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה
(אשוב לככב)
עויידד ידידי
אות אחרי אות שכתבת דמעה כבושה היא
ואולי אינה כבושה אך כובשת ואני קורא
ומהרהר ולפתע צמרמורת אוזת בי
הנה יבוא גדודי המזדהים
ויחרבנו בין הזכרונות.
הגנן שכח לתקוע את השלט
"לא לדרוך על הדשא.
שוקי