גלגולה של תמונה
פוסטים אחרונים
- "נופים הם לפעמים..." - הזמנה לתערוכה 17/12/16
- השתקפויות - הזמנה לתערוכה 6/5/15
- השתקפויות - הזמנה לתערוכה 20/4/15
- הקשת שלפני הסערה 8/1/15
- סדנת עיטור וציור על רהיטים 16/10/14
- צבע מקומי - התערוכה 23/12/13
ארכיון
גלגולה של תמונה
בתמונה - אמו של אבי יוכבד (לבית קפלן) רייכרט אחות אבי הינדה ואחי אבי עזרא. בשנת 1942, נשלחה תמונה זו מגטו לודג, על ידי אחות אבי לחברה בקיבוץ תל יצחק. עם עלייתנו ארצה בשנת 1949, ביקר אבי את החברה שנתנה לו את התמונה. זו התמונה היחידה שהיתה לאבי ממשפחתו. תמונה זו, נשא אבי על לוח ליבו בכיס חולצתו, בתעודת הזהות שלו. לבקשותי החוזרות ונשנות לשכפל את התמונה, ענה אבי כי אינו יכול להיפרד מהתמונה.
שנים אחר כך, 1981, היו הורי בשפת הים בתל אביב, ישבה לידם חבורת צעירים, ש"שמרו" על בגדיהם כשנכנסו למים. כשיצאו הורי מהמים, לא היו הבגדים במקום, אף לא חבורת הצעירים. ימים שלמים הסתובבתי בשפת הים לחפש את תעודת הזהות ואין!
מספר שבועות לאחר מכן, חלמתי כי אני נמצאת בשפת הים, הגלים מתקרבים אלי ומושיטים לי משהו, פתחתי את כף ידי ותעודת הזהות היתה מונחת עליה. פתחתי את התעודה ובתוכה היתה התמונה.
נרגשת מאוד, התקשרתי לאבי וסיפרתי לו את חלומי. לא עברו מספר שעות ואבי התקשר אלי, כולו נרגש ונסער, "התקשרו ממלון סבוי בתל אביב", אחד מפקידי הקבלה ירד לקומת המרתף, הזיז בטעות פח אשפה ותעודת הזהות מתחתיו.. והתמונה? אני שואלת? התמונה ישנה. מיד לאחר העבודה נסעתי לשם והבאתי לאבי את התמונה. שוב התחננתי לאבי שיתן לי את התמונה לשכפול. לאחר מספר שבועות הוא נעתר. שכפלתי את התמונה וביום שהלכתי להוציאה מהצלם, פתחתי את עתון הארץ ומצאתי מודעת אבל על אותה חברת ילדות של אחות אבי מתל יצחק... |
תגובות (106)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה אורלי.
תמונה זו, בייחוד, אמו של
אבי, שמעולם לא קראתי לה
סבתא, שימשה לי השראה
לחיי, שכן מסיפורי אנשים,
לאו דווקא אבי, היתה אשה מופלאה.
התמונה מדהימה, עוצמתית, ויש הרגשה
שממש אפשר "להכיר" את האנשים דרך הבעת הפנים שלהם.
תודה על הסיפור המרגש
אורלי
תודה רחלי.
לא רק יד הגורל.
אני מאמינה שבחיים
אין מקריות והכל מאיפשהו למעלה.
נכון דבי.
אפילו לי שלא הכרתי את אמו של אבי,
אחיו ואחותו, מאוד מאוד קשה היה לקבל
את העובדה שהתמונה נגנבה.
תודה אירית.
אצלי בכל פעם,
צמרמורת מחדש.
תודה לך רות.
סיפורים אלה מרגשים מאוד
ומחזירים אותי לימים עברו.
רוחלה ספור מדהים, יד הגורל.
בדיוק לקראת יום השואה שמלווה בספורים מדהימים.
ממני.
רחל,
סיפור מאוד מרגש.
כמה קשה להיפרד מתמונה ,
שהיאהמזכרת היחידה שנשארה,
וצירופי המקרים ממש מדהים ומרגש.
תודה על השיתוף
דבי
צמרמורת, חברתי.
תודה על השיתוף
אירית
מילה אחת - משפחה.
מה שיפה, אולי הוא
שזה סיפור אמיתי.
סיפור מדהים על נאמנות
תודה לך רחלי.
זו בדיוק הסיבה מדוע
החלטתי לשלוח את הפוסט
שנית.
תודה לך סאלינה יקירה.
גם אני חושבת שאין מקריות
בחיים.
תודה גילה יקירה.
אם אני זוכרת נכון,
זו פעם ראשונה וכנראה
אחרונה, שקרה לי דבר שכזה.
מרגש סיפורך איתן.
לצערנו הרב, לא מעט
ישראלים, נסעו אם לביקור
ואם לחזרה לצמיתות לאירופה.
חלקם הגדול נספה.
תודה יורם.
נכונים הם דבריך.
למזלי, גדלנו בבית,
למרות שהורי איבדו
בשואה את היקר להם מכל,
שמח, עליז, חופשי ומלא תקווה
לעתיד טוב.
תודה רלי.
כולי צמרמורת.
זאת פעם ראשונה שאני קוראת את הסיפור הזה.
תודה
ריגשת אותי מאד מאד..
אני מאמינה שיש יד
מכוונת את כל מה
שקורה לנו...
תודה רחל..
והמשך יום טוב !
סאלינה
סיפור מדהים ומרגש ביותר
לי היו חלומות שהתגשמו במלואם עד הפרט האחרון
חיבוק ***
איזה עם נפלא יש לנו,
איזו מורשת,
ואילו כוחות מצווים לנו
הניספים.
מרגש...
תודה ששיתפת...
ערב נעים
רלי
תודה מיכל.
עד היום כשאני מספרת, חושבת
או כותבת על כך, כולי צמרמורת
והתרגשות.
כן, גם אני איני
מאמינה במקריות.
חלפה בי צמרמורת לאורך עמוד השידרה..
עוד סצנה בה מתערבבים העצב,הקסם והניסתר
לסרט על משפחתך...
*
לא יאמן.
מקריות? (אני לא מאמינה במושג הזה...)
תודה נתן.
ממתינה בקוצר רוח.
תודה רויטל.
הקשר אכן היה חזק מאוד עם אבא
אך כנראה גם עם הסבתא שלדברי
כולם אני מאוד דומה לה במי ובמה
שאני למרות שלא הכרתיה.
תודה ארנון.
אני משתדלת.
תודה גידון.
בכל פעם שאני חושבת,
כותבת או מספרת את הסיפור,
כולי צמרמורת מחדש.
תודה גלית,
אולי יום אחד לכשאאזור אומץ.
תודה לך הדס.
זו היתה חוויה מוזרה ביותר.
תודה דרור.
אכן כך הוא.
סיפור מדהים רקל,
חכי לסיפור החדש לי ביום שישי
תראי איזה צירוף מקרים,
הוא כבר מוכן,,,
נתן
רחל יקרה
סיפור מדהים.
איך חלמת על זה בדיוק כשהגיע הטלפון. מדהים.
קשר חזק עם אבא.
לילה טוב
איזה סיפור מרגש, כ'כ חשוב לשמור את הזכרון הזה וטוב את עושה
עברה שנה
וסיפורך הזה לא איבד מאומה
מהדרך בה הוא נוגע.
סיפור מרגש ביותר!
אולי את צריכה לצייר את התמונה הנפלאה....
רחל
הסיפור מצמרר ומרגש...*
איזה יופי שנמצאה האבדה...
הכה יקרה.
והחלום שלך...מדהים!
ערב מצויין
מהדס
תודה שולה.
מדהים ואמיתי.
סיפור מדהים.
תודה עליזלה.
נכון. זו התמונה היחידה
שנותרה זכר למשפחתו.
מ ר ג ש ! ת ו ד ה !
נס שכזה - אשרייך ואשרי אבא שלך שזכה.
אכן כן!
תודה לך ש.ר.ה יקרה
המשך יום נפלא
ספור מאד מרגש.
לא לכל אחד יש מזל כזה ..
תודה לך משה.
אכן כן, הסיפור מדהים. המציאות עולה על כל דמיון.
רחל,
ספור מדהים.
נפלאות דרכי האל....
משה
תודה לך.
אכן המציאות עולה על כל דמיון!
תודה לך עדית על התייחסותך.
שבוע טוב
מדהים....
המון תודה לך.
אכן כן.
אני יודעת שכולם יודעים ומבינים שזה סיפור אמיתי, אך לפעמים כהתגובה היא סיפור יפה
נראה לי מוזר.
תודה לך רוני ושבוע טוב
וואו! איזה סיפור מדהים ומרגש!!!
אזלו כוכביי, אחזור....
תודה לך.
זה לא סיפור.
זו האמת לאמיתה!
סיפור יפה
תודה לך איליא.
שבוע נפלא
רחל
סיפור מדהים ומרגש
בהצלחה
איליא
תודה לך.
אני אכן מבינה אותך.
לאמי גם לא נשארה כמעט אף תמונה, להוציא תמונת אביה שצולמה לפני המלחמה והיתה אצל אחיה בבלגיה.
הם היו 8 אחים ואחיות להוציא האח שחי מבלגיה כולם כולל אחים נשואים ילדיהם נשותיהם הורים סבים סבתות כולם נספו בשואה
ואין זכר גם להם באף תמונה.
כשהייתי ילדה ניסיתי לדמיין לי אותם אחד אחת לפי שמם גילם וכו'.
שבוע נפלא לך ומיד אכנס לשיר
רחל
ולנו אין ... ולו רק תמונה אחת...
מצ"ב חמשיר:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=987701
*
תודה לך שרית יקרה,
אכן הוכחנו שאנו עם של שורדים.
שיהיה שבוע נפלא
רחל
אילנה יקרה,
תודות לך.
אני חושבת שדווקא אבי הוא זה שספג וקיבל כוחות הן מהתמונה והן ממשפחתו והצליח להקים משפחה מדהימה
עם ערכים וכו'.
שיהיה שבוע נפלא
רחל
היום, מיד לאחר החג הכי משפחתי והכי היסטורי של עמינו, חג הפסח בו אנו מספרים לילדינו את עברנו הרחוק ומעבירים סיפור זה מאם לביתה, ולקראת יום השואה בו אנו חייבים לספר לילדנו על הזוועות שעברו הורנו וסבנו רק לפני 70 שנה, קיבלתי את התמונה המרגשת הזו
תמונה שמציינת רגע אחד בחיי משפחה, משפחה שחייה נהרסו ברגע מספר שנים לאחר הצילום.
למרות הפרעות שעבר העם שלנו, ולמרות התנהגות של חלקים מהעם, גלגולה של התמונה מוכיח ללא ספק שנמשיך להתקיים, ולא נשכח את העבר המפואר שהיה באירופה לפני השואה.
תודה ששיתפת וריגשת
היי רחל,
אין סיפור הולם מזה לשבוע של זכרונות.
באמת מדהים.
התמונה, כנראה, ספגה את הכוחות של בעליה / אביך.
שבוע קל..
נאוה יקרה,
תודה לך על תגובתך והאיור הכל כך מתאים למה שנשגב מבינתנו.
רחל יקרה
סיפור מרגש.
כנראה שבכל זאת יש מי ששומר ומכוון...
תודה לך אירית יקרה והסיפורים עדיין לא תמו.
תודה לך שושי. כפי שאת מבינה לא המצאתי אותו.
זה פשוט קרה
רחל יקרה,
איזה סיפור , כשהמציאות עולה על כל דמיון, חיבורי חיבורים
סומרות שערותי , מוזר ומפתיע ויחד עם זאת כל כך ברור שכך צריך היה להיות
תודה יקירתי על השיתוף, לשמוע דברים שכאלה......מרגש ומעלה אל המודעות את הדברים החשובים באמת,
מזמין להקשיב לקולות הקטנים שנמצאים בפנים,
ועדיין מעורר השתאות ומפתיע.
אירית
סיפור מדהים.
הי ורדית, אננדה, הינדה,
הסיפור שלך גם הוא מרגש מאוד.
תודה ולהתראות
רחל
וואו. רחל!
אני אוהבת כשיד נעלמה טווה את המציאות בצורה שלא תיאמן.
שימח אותי לראות שלדודתך קראו הינדה.
לאמא שלי קראו "הינדה" כשנולדה בפולין.
כשהגיעה לגן ילדים בארץ, קראה לה הגננת "יעל".
יעל הוא שם מאוד מתאים לאמא שלי. ובמיוחד שהפכה להיות "המורה יעל".
אך יצא שאת הגורל המקופל בשם "הינדה" היא לא הביאה לידי ביטוי.
לימים, נתתי לעצמי שם רוחני.
במין תהליך שלא אפרט, הגעתי לשם "אננדה" (שפירושו בסנסקריט - שמחה Bliss).
אחרי זמן רב התבוננתי בשני השמות: "הינדה" ו"אננדה".
יש ביניהם כל כך הרבה דמיון והסיכום הנומרולוגי נותן את אותו מספר.
כאילו החזרתי את השם שנזנח מהדלת האחורית...
להתראות,
ורדית אננדה
תודה לך בוקיה. אני בטוחה שכמעט לכל אחד מאתנו סיפורים מדהימים כאלה.
חשוב גם, לזכרם, שיסופרו.
תודה לך.
למשפחתי ולי היו אלה חיים שלמים המסתתרים כפי שכתב מאחורי פיסת קרטון!
תודה לך.
אכן התגובות שלכם מאשרות את אשר כתבת.
תודה לך ליאורה על התייחסותך.
תודה לך הדר על התייחסותך.
תודה לך רותי. אכן סיפור מהחיים.
מעבר לספור המרגש,אני חושבת על התמונה עצמה,אותה פיסת קרטון שהכימיקלים
והאור צרבו בה חיים שלמים,אנשים שכבר אינם אך בדרך כלשהי עודם כאן,בזכות
התמונה והזכרונות שבלב.קשה לתאר איך היו נראים חיינו ללא המצאת המצלמה.
תודה!
החיים הם משהו כה שברירי ,עדין ומסתורי , הזורמים תמיד אל הבלתי נודע...
ותנודות אנרגתיות של רצון טוב,נתינה ואהבה נוטות להתחבר יחדיו...
היקום מחזיר לך אהבה...
קסמים שהחיים מאפשרים.
תודה רחל על סיפורך המרגש *
ליאורה
י פ ה ו מ ר ג ש
סיפור מן החיים,
איך אומרים: כל אחד והחבילה שלו,
אבל זו בהחלט סגירת מעגל.
תודה לף רותי.
אכן קשה היתה עלי הכתיבה.
אך האתר נותן לנו אפשרויות מדהימות וכך אנו יכולים גם
לספר וגם לזכור את אותם סיפורים מדהימים אשר עברו
על אבותינו.
סיפור מרגש.מצמרר*
תודה
תודה, תודה ושבת נהדרת.
תודה לך טלי,
אני כל כך מבינה בעניין הזה את דור הורינו שתמיד דאגו להנציח כל מיני תחנות ורגעים חשובים
בחיינו אנו.
חזרתי עם...
מבינה לליבך. גם לאימי נותרו רק שתי תמונות מהחיים שהיו לה לפני השואה.
אותן תמונות שאביה שלח מעירו לידה שבבילורוסיה לאחיו בברזיל ואחרי המלחמה אחיו מברזיל
שלח אותן לו בחזרה. גם היא שומרת עליהן מכל משמר, כי כשהבית שלהם נשרף עם פרוץ המלחמה
נשרפו איתו כל תמונותיהם.עד היום יש לאימי חיבה גדולה לתמונות, שמנציחות רגעים משפחתיים והיא שומרת לה תמיד
עותקים מהן.
טלי*
תודה חגית.
גם אני איני מאמינה במקריות
אני חושבת שאיכשהו הכל מכוון מלמעלה.
יפה ומרגש.
לא הייתי אומרת שזה צירוף מקרים, יש כאן בפרוש משהו שמעבר.
תודה אביה.
את חמודה
סופשבוע נפלא
רחל
תודה.
אתה נחמד
רחל -
מעגל חיים
כל כך מרגש הסיפור
שבת טובה
עוד אשוב
אחד מאותם סיפורי חיים מדהימים.
אחזור עם כוכב.
שחף
איזה יופי של שירה. חבל שאי אפשר להעניק כוכב פעמיים ביוםמעגלי החיים
הקסם שבלא נודע
והחיבור שבינהם.
נפלא ומלא בכשף,
בחייוך ובעצב במידות הנכונות.
שוב תודה.