הצמיג, הצלוליט והונטיל שאנחנו חפצות בחיבתו תמיד חגו מסביבנו כמו לויין דיסלקטי. למרות שרוב הזמן הוא מחטט באף במקום להעביר אלינו מידע אובייקטיבי מכדור הארץ, אנחנו ממשיכות לתחזק את הפושטק ולתת לו כבוד משל היה תוכנית החלל הרוסית. כל יום מביא איתו קוסמונאוט מרושע אל חיינו שמחכך את ידיו בהנאה גמורה בשעה שאנחנו חובטות בעצמנו בכפוף לשיטת הנקודות, ולאו דווקא זו של שומרי משקל.

מה שחמק מבינתנו השברירית היא שיטת הנקודות שחלה ביקום המקביל במוחנו צר המותניים,  בו שולטת ברשעות עולצת הקאפו הפולנית שלנו:

5 דקות של קנאה                    - 5 נקודות

שעה של הלקאה עצמית          - 2 נקודות

פעם אחת לזייף במיטה           -  3 נקודות

שיחה עם אמא על "מה יהיה"  - 2 נקודות

דייט עם טרוגלודייט                  - 1 נקודה

צפייה בישבן במראה               - 1 נקודה

צפייה בישבן במראה השניה    - 3 נקודות

שקר לבן לעצמנו                     - 1 נקודה

שקר שחור לעצמנו                 - 2 נקודות

וככה בלי לשים לב מצטברות להן 20 הנקודות היומיות עוד לפני שבכינו על הבוס, על העדר השוס, על החום, על המקק, על הסכין.

אנחנו שוכחות לאכול את החיים נכון. כי אם נמרח על עצמנו שוקולד בחיבה, זה מרזה. באחריות.

אחיותי , בבושקות אהובות - חיים של עונג מ-ר-ז-י-ם.