עיצוב - בית ישראלי
איך ניתן לאפיין בית ישראלי ?

האם לאחר ששים שנות המדינה ומאה שנות תל אביב מתגבשת תפישה אקטואלית על אופיו של הבית הישראלי ?
עידן כור ההיתוך, שהיתווה את הבנייה האחידה - בשיכונים, מרכזי שכונות, בתי דירות קומפקטיים, כבר מאחורינו.

מי חשב בזמנו על עיצוב פנים או על טעם אישי בריהוט ?

מי התפנה לאיבזור חלל המגורים או המטבח, מעל ומעבר לתיפקודם הבסיסי ?

הממד האסתטי הצטמצם בהסתגלות לתנאים , כאשר 'מיטות סוכנות' הצטרפו למיטלטלים ולארונות מאולתרים כדי ליצור באופן כללי את המסגרת הביתית.

אף השכבה החברתית האמידה לא התפנתה לרוב לקונספט ישראלי בתחומי אדריכלות וסביבה.

החשיבה העיצובית נעה בין שימור הסגנון המיובא מארצות המוצא לבין פיתוח מושגי פולקלור, מתוך חיקוי מדומה של שורשים מקומיים. בשכבות הביניים שלט זמן רב הסלון הסטנדארטי, בשינוי מה של טיב ועלות התלויים בהכנסותיו של בעל הבית.

קל יותר לגופים מישרדיים לעצב את פני האדריכלות העירונית באיפיון ישראלי, מאשר לגבש תפישת עיצוב של בית מקומי.

ישנן והיו נסיונות תכנוניים ומעשיים להגדיר בפועל את העיר הישראלית, וככל שהשיקולים יהיו פרי שיתוף פעולה בין הגופים הנוגעים בדבר, כן ייטב. הפלורליזם של חברת הגירה הוא מטבעו מורכב ורב-פנים, כך שעבודה משותפת של גורמים מקטגוריות שונות היא אפילו תנאי להתקבלות תוצאה קולעת.

המצב שונה בתחומי עיצוב פנים. כאן השטח פתוח לכאורה להתפתחות יצירתית חופשית, שנובעת מתמונת העולם האמנותית של המעצב או הדייר הפרטי. ובכל זאת אנו יכולים להצביע על קו מובהק שמאפיין את בתי איטליה, יוון, או לדבר, בהתאם, על סגנון טורקי, איטלקי, רוסי, וכן פטיו ספרדי, מרפסת ים-תיכונית, חלון צרפתי וכן הלאה. לאור זאת,

מה ניתן להציע בדמות הבית הישראלי ?
- האם עליו לקיים הרמוניה עם הנוף החיצוני ? ברור שעיצוב אישי המאמץ אופנות מסורתיות,

התפור על טעמו של הדייר אך נמצא בדיסהרמוניה עם הסביבה הילידית תהווה כיום צרימה לטעם הטוב.

- האם יש מקום להתייחסות כלשהי למקורות ? למסורת ? להווי המקומי ?

 ואיזה מקום תופש 'הראש הצעיר', כדור שמכתיב יותר ויותר את אופיה של הקיימות ולרוב קובע את קצב החיים ואת התמיכה באיכות הסביבה.

שאלת היסוד היא האם להנציח את הפלורליזם ובכך, חלילה, להעמיק את הפלגנות הישראלית ולהעבירה גם למגרש הביתי ?

או פשוט לגלות את המכנים המשותפים, שעליהם גדלה החברה הישראלית, החל ברקע הצבאי והבטחוני (המגונן) ועד התנאים האקלימיים הנוחים, המכוננים תפישה פתוחה אל החוץ ואל המתגוררים בשכנות.

נראה שעצם החשיבה על הבסיס הרחב של הקוים המשותפים לדור הילידי

יכולה להניב יבול נאה של רעיונות על תוצר אותנטי של אדריכלות. עיצוב פנים ישראלי יכול למזג בהרמוניה מיגוון אלמנטים תחת קורת גג אחת. למשל :
- לשלב בין פתיחות מירבית לאויר ולאור (קיר- חלון, פלישת הגן אל תוך חלל המגורים, מעברים רחבים ונגישים בין החדרים והמפלסים), לבין מיגון חיצוני ( מערכת סגירה מתוחכמת) ;

- לפזר רמזים לאורנמנטים מזרחיים (שטיחון, כד פינתי, פיתוחי סורגים), בחלל מגורים ששולט בו הקו ה"נקי", ברוח העיצוב המודרני.

- לפנות די מרחב לתנועה הצעירה של ילדי הבית: מספר דלתות לכניסה, חדרים חיצוניים עם כניסה נפרדת, למתבגרים, ואף חדרי סטודיו שיוסבו בעתיד לחדרי אירוח, לבנים החוזרים לעת חופשה צבאית או המשלימים לימודיהם לאחר השירות הצבאי.

במדינה שעדיין ניבנית והולכת, נמצא קרקע פורה ליצירתיות, מתוך התחשבות בזולת ובמינון הנכון לכל נפש.

לאתר החדש של מכון קווים - http://www.cavim.co.il