כותרות TheMarker >
    ';

    סיזיפוס

    תמיד ניסית? תמיד נכשלת? אין דבר, נסה/נסי שוב, היכשל/י שוב, הכשלי יותר טוב (סמואל בקט).

    Ever tried? Ever failed? No Matter, try again, fail again, Fail better.


    מחכים/ות לאמת
    מחפשי/ות האמת לא נגמרים/ות, אבל חיים/ות בזבל.

    0

    פרופ' רמזי סלימאן נגד טי שירט רצחני

    10 תגובות   יום שישי , 17/4/09, 17:31

    מצורף כאן תיאורו של ידידי פרופ' רמזי סלימאן, ראש החוג לפסיכולוגיה לשעבר באוניברסיטת חיפה, לאירוע הזוי שקרה בתחילת אפריל ומשקף את המצב החולני בישראל מבחינות שונות. רמזי , כמו רבים אחרים החרדים מפני השלמת הטיהור האתני בפלסטין, לא משועשע בכלל מול גילויי "הומור" ישראלי שממש הורג. במסעדה בחיפה  בבעלות פלסטיני נתקל המומחה העולמי לתורת המשחקים בברמן עם החולצה ה"מצחיקה" הזו עליה כתוב "המוסד  לילדים מיוחדים" מתוצרת חברה הקוראת לעצמה Naughty :

    ''

     

     

    *****************

    חיפה 5.4.2009

    אזבלה, שלום ולא להתראות!

     

    לא עברו שבועיים מהיום בו השתתפתי בכנס למאבק בגזענות שארגנה עמותת "מוסאווא" בעכו, וכבר הספקתי לטעום את טעמה המבחיל של הגזענות החדשה תוצרת כחול-לבן. כפי שיתברר מיד, השימוש בדימוי השאול מחוש הטעם אינו בגדר מטפורה, שכן הדבר קרה מיד לאחר שסעדתי, יחד עם בתי, במסעדת "אזבלה" שבבניין הסיטי-סנטר בחיפה. בצירוף מקרים מוזר, בדיוק כאשר סיפרתי לבתי על ההומור החולני שבחולצות מפארות הרצח שיחידות בצבא הישראלי מזמינות לאחרונה, ושדבר קיומם נחשף לפני שבועיים בכתבה מזעזעת בעיתון הארץ; באותו רגע ממש, שמתי לב לחולצתו של הברמן התורן, בחור עדין מראה, בשנות העשרים לחייו. בשונה משאר עובדי המסעדה, אשר לבשו טי-שירט שחור עם הלוגו של המסעדה, הוא לבש חולצה שחורה עם הכיתוב: "המוסד לילדים מיוחדים". סימן הכוונת במילה "המוסד" לא הותיר מקום לספק שמדובר באחת מאותן חולצות שמפארות רצח ילדים בשדות הקטל של עזה. יכולתי להזמין את החשבון ולקום ולהסתלק במהרה מהמקום. בדיעבד, אני אומר לעצמי שאולי זה מה שהייתי צריך לעשות. באותו רגע לא יכולתי להתאפק. מול התגרות בוטה שכזו לא יכולתי לנהוג בחוכמה. דמי רתח, ובן רגע מצאתי את עצמי עומד מול הברמן, מתשאל אותו על החולצה, מסביר לו מה לדעתי הוא לובש, ומבקש שיסיר את החולצה מיד ויחליפה באחרת. העניינים התגלגלו די מהר. בעל המקום (שלבושתי הסתבר שהוא ערבי!!), שמע את הוויכוח, הגיח לעברנו והחל לקחת חלק בוויכוח. גם הבת שלי הצטרפה לקטטה המילולית. בסיכומו של עניין, כל הניסיונות שלי ושל בתי להסביר את חומרת העניין לא הועילו. הובהר לנו על ידי בעל המקום ש"כאן לא פלסטין" ושאם לא מוצא חן בעינינו אז שלא נבוא למסעדה שלו, וש"אנחנו", כך אמר "ישראלים, ויש לנו זכות לעשות מה שבא לנו, ומי שלא מוצא חן בעיניו שלא יבוא יותר". הודענו לו שאין צורך לגרשנו, משום שאין לנו כל עניין לבקר במסעדה שלו יותר, אך נראה שסיומת זו למחזה העלוב לא סיפקה אותו. בכדי להבהיר לקליינטים היהודים ששהו במסעדה, לצד מי הוא עומד, הוא רדף אחרינו עד דלת היציאה ובתנועה תיאטראלית הוא סימן לנו את הדרך החוצה בעודו גוער בנו "תסתלקו!".

    אני כותב על כך, גם משום שאני רוצה שתדעו על מה שקרה, אך גם משום שאני מנסה לפרוק אל תוך מילים, את חווית הבלבול, ההשפלה וחוסר האונים שעברתי יחד עם בתי.

    מה פשר תפקידו המוזר של בעל המסעדה הערבי בכל הסיפור? והאם אין גבול למידת ההזדהות עם התוקפן? ולמה החליט אותו ברמן לבוא עם החולצה המתגרה לשכונה בה מבקרים דרך קבע ערבים פלסטינים רבים? האם מדובר באירוע החריג? או שמא מדובר בטונים ראשונים מתוך המארש המבשר את תחילת עידן הגזענות שלאחר עזה?

    לילה טוב,

    רמזי                

    *****************

     

    את שתי שורות המחץ "המוסד לילדים מיוחדים" אפשר לפרש בכמה צורות:

    1)      המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (ה"מוסד") הוא ארגון של מה שהיו קוראים פעם ילדים מופרעים והיום בשפה תקנית "מיוחדים".

    2)      ה"מוסד" מטפל בשיטותיו הידועות בילדים בעלי בעיות נפשיות עם קשיי לימוד ("טיפול מיוחד" קראו הנאצים להשמדת היהודים).

    3)      ה"מוסד" מטפל בשיטותיו הידועות בילדים ערבים.

     

    כאשר מסתכלים על אתר האינטרנט המוכר את יצירת המופת הזו לצד פנינים מקוריות אחרות (http://www.no-t.co.il/index.aspx) נפסלת לחלוטין האפשרות הראשונה. זאת למרות שישנו דימיון מה בין הצירוף "תפקידים מיוחדים" ו"ילדים מיוחדים" ובהחלט יש מקום לתהות על מצבם הנפשי של רבים מעובדי "המוסד". שני סטודנטים שחושבים את עצמם לנורא מצחיקים הם יצרני החולצה והם מוכרים בהצלחה חולצות  "מגניבות" שהן לפי הגדרתם הם: בעלות אופי הומוריסטי, שובניסטי, סקסיסטי וכל מילה אחרת שנגמרת ב-"סטי".

    כלומר קיים חשד סביר ביותר שמישהו שנהנה מחולצה עליה כתוב: "אם נשים - לא נוהגים"  ואמרות שפר אחרות גזענו-סקסיסטיות (נגד נשים פולניות ונגד מרוקאים) ימצא הסתה נגד ערבים נורא מגניבה. אמנם אחד מצוות Naughty המזדהה בשם ניר דוחה בתגובתו כוונה לקרוא להריגת ילדים בעזה. אך כמו הבלשן רון כוזר, אפשר לראות בכך בגדר היתממות גרידא.  אך אפילו אם זו לא היתממות הרי ישנה כאן לפחות הפנמה חזקה של גזענות אלימה. ההפנמה היא אז כה יעילה שאין אפילו כבר מודעות אליה.

    לגבי שתי האפשרויות השניות,  הריגת ילדים קשיי חינוך בכלל או רק ערבים, הרי אחת נוראה מהשניה. הסבירות של האפשרות האחרונה היא בכל זאת הגבוהה יותר, שכן כידוע "המוסד" "מחסל" (בגרמנית זה נשמע ממש מחריד) בעיקר ערבים.

    כשאני מנסה להסביר בקיצור לאירופאים את התרבות הישראלית היהודית אז אני אומר שבחברה זו חוצפה  (Naughtiness) נחשבת בדרך כלל למעלה (virtue). נראה שצריך להוסיף לזה גסות-רוח ואכזריות. זוהי כמסתבר ההצלחה הגדולה של המפעל הציוני, "שלילת הגולה" ב"מיטבה" שהיא גם מעבר מהומור יהודי מזרח-אירופאי שהוא בעיקר לעג עצמי להומור ישראלי ברוטאלי שהוא בעיקר לעג לזר. הרי ברור שההומור בו המספר צוחק על עצמו נופל באיכותו רק מזה שבו המאזין מוכן שמישהו אחר יצחק עליו.

    ישנו הבדל איכותי בין ההומור הישראלי-יהודי  ליהודי "הגלותי" המזרח-אירופאי.  זאת ממחישה הבדיחה על היהודיה החרדית שבאה אל בן-זוגה ב-1948 ואומרת לו: "מוישל'ה, שמעת הכריזו על מדינת ישראל? מה נעשה?" "אל תדאגי שורהל'ה," ענה ר' מוישה, " עברנו כל כך הרבה צרות ורדיפות, אפילו את היטלר עברנו. אנחנו גם נעבור את מדינת ישראל."

    דוגמאות של הומור ישראלי-יהודי יש בשפע באתרי אינטרנט רבים ולא רק אצל יצרני החולצות שהם כמעט מעודנים בהשוואה.

    חולצת "המוסד" לא רק שייכת לתרבות הטי-שירט של מבצע "עופרת יצוקה" שנחשפה לפני זמן קצר, אלא יש לה מסורת יותר עתיקה.  זוהי אחת ממורשות הפלמ"ח ואם רוצים מורשת רבין. כבר בשנות הארבעים והחמישים שרו ורקדו בעליזות רבה בפלמ"ח ובתנועות הנוער את "סרסנוך יא מוחמד" לצלילי שיר העם ניאפוליטני המפורסם, טיריטומבה (כאן בביצועו הבלתי נשכח של הטנור היהודי יוסהל'ה שמידט שמת כתוצאה מהזנחה רפואית פושעת על רקע גזעני כפליט בשווייץ  ב-16.11.1942 http://www.youtube.com/watch?v=pZ3l3yJ_gAE).

    השיר "סרסנוך" המיוחס לחיים חפר נכתב לאחר מקרה אמיתי המתואר אף באתר הפלמ"ח . מוחמד היה בעצם אחמד, עארף אחמד שטאווי, מביסאן (בית שאן) שחשדו בו שניסה (נסיון נפל) בשלהי 1943 לאנוס צעירה מקיבוץ מסילות, ברדתה מהאוטובוס. כיוון שלא רצו לפתוח חשבון נקמת דמים, הוחלט להסתפק בסירוס. התוכנית אושרה בדרגים גבוהים ( ע"י שאול אביגור שהיה גם מפקד "המוסד לעליה בית" ויגאל אלון, סגן מפקד הפלמ"ח). לטענת הפלמ"חניק גמליאל כהן (בספרו "המסתערבים הראשונים") המצטט מסמכים מארכיון צה"ל,  היא בוצעה ע"י יוחאי בן נון (לימים מפקד חיל הים) ועמוס חורב (לימים נשיא הטכניון). הם קיבלו הדרכה מקצועית מהרופא של עין חרוד, טרם צאתם לפעולה בינואר 1944.

    נוסח מלא של השיר:

     יום הדין גדול

    יום הדין גדול

    סרסנוך סרסנוך יא מוחמד

    כי אנסת, כי אנסת, כי אנסת

    במקום באס תשיר סופראנו יא מוחמד

    אהאהא אההא אהא

    יום הדין גדול

    יום הדין גדול

     

    *****************

    נוסח אחר:

    יא מוחמד יא מוחמד סרגוסה

    בלי נרקוזה בלי נרקוזה

     

    יום הדין גדול

    יום הדין גדול

     

    סרסנוך סרסנוך יא מוחמד

    יום הדין גדול

    יום הדין גדול

     

    { יום אל דין אכבר

    יום אל דין אכבר }

     

    את הביצים בפורמלין נגנוזה

    במקום באס תשיר סופראנו יא מוחמד

    יום הדין גדול

    יום הדין גדול 

     

    ככל הידוע לי קיימת גם הקלטה של של השיר משנות החמישים.

     

    גם אחיינתו של רמזי, הידוענית התל-אביבית קארין ארד, ספגה בילדותה את המורשת  ה"מופלאה" הזו. בתחילת שנות השבעים היא חזרה מגן הילדים שלה בכרמל המערבי ושרה לאביה מיכה (ממוצא יקי) את שיר ט"ו בשבט המפורסם בגרסתו הלא רשמית: "בטוטו טוטו שערבים ימותו". מיכה המופתע שאל: "קארין מי הם הערבים?" קארין: "מי שמדבר ערבית". מיכה: "ואיזו שפה מדברים סבא וסבתא?" קארין שכבר אז היתה חדת-לשון: "אבי (בית דגושה), אתה לא מבין בשירים."

     

    לפרשת הטי-שירט המסית לרצח יש  גם כמה פנים נוספים שמתקשרים גם לצאצאים של נישואים "מעורבים". עצם העובדה שבעל המסעדה הפלסטיני הגן על עובדו ותקף את רמזי מגלה שוב את הזהות הכפולה של "ערביי ישראל" או את פיצול האישיות שלהם.

    רמזי עצמו כותב על כך:

    היום אני סבור שהזהות הערבית של בעל המסעדה מוסיפה רובד לא פחות בעייתי לכל האירוע. לעניות דעתי, התנהגותו מבטאת את מצוקתם של הרבה ערבים-פלסטינים (שהסופר אמיל חביבי תיאר באופן מבריק בספרו "האופסימיסט") שאין להם את הפריוויליגיה לנהוג כבני חורין, ושבני הרוב היהודי נותנים להם להבין שכדי שיוכלו להתפרנס בכבוד, עליהם למלא את התפקיד שיועד להם, כ"ערביי ישראל 'נאמנים'" לפי תפיסתו של ליברמן. למעשה, בעל המסעדה שצעק עלי ועל בתי שנלך לפלסטין ושהוא כישראלי, "יעשה מה שבא לו ואיך שבא לו", לא דיבר אלי ואל בתי, אלא ביקש לדבר "דרכנו" ליושבי המסעדה היהודים, אשר סבר (כי זה מה שניסיון חייו לימדו) שזה מה שהם מצפים שיאמר. מאוחר יותר, בשיחה בינו לבין מר ג'עפר פרח, פעיל חברתי ידוע, אשר פנה אליו, הוא אמר שהוא לא פחות פלסטיני מאתנו ושהוא גאה בזהותו הפלסטינית. הנקודה היא שאני מאמין לו גם כשהוא "גאה" וגם כשהוא "פחות גאה", ובעיקר, לצד הבוז, אני חש כלפיו חמלה. אולי יעניין לדעת שלפני מספר שנים הצעתי מודל של "שוליות כפולה" כדי להסבר את הדינאמיקה של התפתחות הזהות הקולקטיבית של הפלסטינים בישראל. במודל טענתי, על סמך נתונים אמפיריים, שחלקים גדולים של בני מיעוט זה נדחקים ע"י כוחות החזקים מהם למצב של שוליות, הן ביחס לזהותם האתנית-לאומית והן ביחס לזהות האזרחית. הנה בא המקרה הזה והלביש את שכתבתי חזות מבשר ודם (ויתכן כמובן שכל העניין הוא בכך שאני נוטה לפרש את המציאות בהתאם לתפיסת עולמי).

     

     

     כפל אישיות זה  כאשר המדוכא מפנים ערכים של המדכא, תואר גם יפה על ידי פרנץ פאנון והוא מוכר היטב מההוויה היהודית באירופה אחרי תנועת ההשכלה. ידוע למשל מקרהו של ראש הקהילה היהודית השווייצרית, סאלי מאייר אשר בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת ניסה מצד אחד להיות יותר שווייצרי משווייצרים נוצריים ומצד שני נלחם על זהות יהודית בעקשנות. כשווייצרי הוא לא רק נאבק ביהודים שבלטו בציבוריות וקרא "להשמיד  את המזיקים", אלא גם שיתף פעולה עם השלטונות השווייצרים במדיניותם נגד פליטים יהודים ואף היה חבר בארגון ימני קיצוני שחרט על דגלו שנאת יהודים ומאבק בפליטים אלו. מאידך לא היה אף יהודי אחר שווייצרי שעשה כה רבות למען הפליטים  כמו מאייר (זאת אבל פחות או יותר בגבולות "סבירים" ונסבלים מבחינת השלטונות).

    מבין עמיתיו של רמזי באוניברסיטה היו רבים שהעדיפו שלא שלא להתייחס לפרשה בכלל או שטענו שרמזי הוא אמנם איש יקר, אבל הפעם הוא הגזים. איכשהו זה הזכיר לי את התהליך שבו הפכתי מ"צבר" מצוי ליהודי "גלותי". בסוף שנות השבעים כשהגעתי לשווייץ, הצביעה מפעם לפעם רעייתי דאז, שהיא בת לפליטים יהודיים שמצאו מקלט בארץ זו, על יודואיפוביה לטנטית אצל חברים שלנו לא -יהודים. במשך הרבה זמן טענתי שהיא פשוט מגזימה ושהיא פארנואידית. בינתיים פיתחתי משושים משלי ואני מסוגל להבין יותר טוב את רמזי ומערכת הפחדים והתגוננות שלו.

    זכורה לי סדנא שלו בירושלים ב-1988 לפני פסיכולוגים שבאו למחות נגד מדיניות הדיכוי. רמזי קרא, אם זכרוני איננו מטעני, קטעים שונים על רדיפות יהודים באירופה בזמן השואה ושאל את הנוכחים אם בשעת הצורך הם יגנו עליו או שיתנהגו כמו הרבה נוצרים בגרמניה שזנחו את חבריהם היהודיים בתקופת הנאצים. במקום לענות על שאלתו הברורה העדיפו הנוכחים לדבר על פחדיהם הם מערבים.

    בזמנו היתה השאלה הזאת עבור רמזי לגמרי תיאורטית. היום הוא רואה זאת אחרת. מאז פרוץ האינתיפאדה השניה, אני מנסה לשכנע אותו שהאליטה הישראלית השולטת החליטה אז, לפי מתווה "שדה קוצים" מבית מדרשו של משה יעלון להשלים את הטיהור האתני שהתחיל ב-1948 ושרק התנגדות אמריקאית מאיטה אך לא בולמת התפתחות זו. עבור רמזי, כמו אחרים, ניתוח זה שלי היה קצת, אם לא הרבה הזוי. היום ובמיוחד לאחר מבצע "נחושת יצוקה" עליית הליברמניזם ועוד, תרחיש כזה אינו גם עבור רצזי דמיוני כל כך.

     

    הפרשה  של רמזי והטי-שירט זכתה לתהודה רבה באמצעי התקשורת הערביים ואילו העיתון העברי היחידי שטיפל בנושא, "הארץ" דיווח על האירוע משום מה רק במהדורה האנגלית  (http://www.haaretz.com/hasen/spages/1076663.html) וזאת למרות שרמזי הוא בהחלט איש מוכר באמצעי התקשורת הישראלית.

     

    גרסא אנגלית:

    http://shraga-elam.blogspot.com/2009/04/prof-suleiman-against-mossad-t-shirt.htm

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/10/12 11:07:
      אונס יהודיות נחשב בעבר ויותר מכך בהווה , כביטוי לפגיעה ביהודים. מספר המקרים זבהם ערבים אונסים יבודיות גדול בהרבה ממספר המקרים שבהם ערבים אונסים יהודיות או שיבודים אונסים ערביות. סרוס אותו ערבי התברר כמכשיר חינוכי יעיל כלפי אותו אחנד עארף שטרווי שאנס (לא "ניסה לאנוס) יהודיה . סביר מאוד שהוא לא אנס יותר אף יהודיה ! לדבר היתה גם השפעה מרגיעה על חבריו בערבים . ההתיחסות השלילית של רמזי שלימן כלפי פעולות נגד המאמץ הכלל ערבי להשמידנו ולפגוע בנו , יוצרות רושם שהוא נגד הפרעות לםפעילות שכזו.
        20/4/09 18:46:

      צטט: shraga elam 2009-04-20 01:04:09

      רונן,

      באמת קרוב לוודאי שמה שקל לראות מפה קשה לראות אצלכם. בכל זאת האלפים קצת יותר גבוהים ולמעבר כזה קוראים משום מה "ירידה".

      אין לי בעיה לראות שבוויכוח הזה גם האימאם מסריח ולקחת לי ממש את המילים מהפה שאמרת שאין סימטריה. ממש נכון. האם הסתכלת כמה הרוגים יש בצד הפלסטיני וכמה בצד הישראלי? כמה פליטים פלסטינים יש? כמה בתים נהרסו ולמי יש הגבלות בתנועה ועוד ועוד?

      בקשר לתרבות המוות אני גם לא ממש איתך. אני זוכר שלמדנו עוד בבית הספר ש"טוב למות בעד ארצנו". ראית אולי גם מה שהיה רשום בשירותים בת"א לפני כמה זמן ומופיע גם באתר שלי: " טוב למות - ארצנו בעד".

      אתה יודע כמו הפושעים הפלסטינים האלו ששולחים נוער תמים למוות בטוח רק כדי לבסס את שלטונם ותאוותם עשו לבני דורי למשל במלחמת יום כיפור גולדה וחבריה. ראה למשל את הסיפור איך שני האחים גונן/גורודיש התעקשו שחבריי ואנינמות ביום שהיה אמור להיות האחרון במלחמה ההיא:

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/905282.html

       

      יואל גונן אמר לי לפני כשנתיים שהוא לא מבין למה אני עושה מזה עניין. עליו זה היה קטן...

       

      פששש... אתה נושם אויר פסגות. ואני רק עם הפיח של אלנבי. כנראה שהמחשבה שלך יותר טהורה.
      מה משעניין הוא שאתה עושה מחתיכת גרפיטי בשירותים תרבות.
      אצל המתחרים מלמדים את זה בבית הספר.


      הסימטריה שהכי אין זה שיוויון כוחות. ברוך השם אנחנו יותר חזקים.

      בוא תעשה עניין מהיןם ההוא במלחמת יום כיפורים.
      לפחות תעשה עניין במשהו שאתה מבין בו.

        20/4/09 18:37:

      אתה פשוט מגעיל אותי, עשית טובה לכולם ועברת לשם,תשאר שם ותתסלם גם פשוט אני לא מאמין שיש יהודים שמדברים ככה בושה לך!!!
        20/4/09 01:04:

      רונן,

      באמת קרוב לוודאי שמה שקל לראות מפה קשה לראות אצלכם. בכל זאת האלפים קצת יותר גבוהים ולמעבר כזה קוראים משום מה "ירידה".

      אין לי בעיה לראות שבוויכוח הזה גם האימאם מסריח ולקחת לי ממש את המילים מהפה שאמרת שאין סימטריה. ממש נכון. האם הסתכלת כמה הרוגים יש בצד הפלסטיני וכמה בצד הישראלי? כמה פליטים פלסטינים יש? כמה בתים נהרסו ולמי יש הגבלות בתנועה ועוד ועוד?

      בקשר לתרבות המוות אני גם לא ממש איתך. אני זוכר שלמדנו עוד בבית הספר ש"טוב למות בעד ארצנו". ראית אולי גם מה שהיה רשום בשירותים בת"א לפני כמה זמן ומופיע גם באתר שלי: " טוב למות - ארצנו בעד".

      אתה יודע כמו הפושעים הפלסטינים האלו ששולחים נוער תמים למוות בטוח רק כדי לבסס את שלטונם ותאוותם עשו לבני דורי למשל במלחמת יום כיפור גולדה וחבריה. ראה למשל את הסיפור איך שני האחים גונן/גורודיש התעקשו שחבריי ואנינמות ביום שהיה אמור להיות האחרון במלחמה ההיא:

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/905282.html

       

      יואל גונן אמר לי לפני כשנתיים שהוא לא מבין למה אני עושה מזה עניין. עליו זה היה קטן...

        19/4/09 13:32:

      צטט: shraga elam 2009-04-19 12:59:56

      אולי זה יפתיע אותך רונן, אבל לא רמזי ולא אני ממש משתוללים משמחה מהגרדרובה של המתחרים.  האם זו הצדקה למישהו ולמשהו?

       

      בבלדה הנפלאה שלו "הוויכוח" בין הכומר והרב המסקנה של היינריך היינה היא: ונראה לי שגם הרב וגם הכומר שניהם גם יחד מסריחים.

       

      כל תרבות שמקדשת את המוות היא חולנית.

       

      הגרדרובה של האויב היא כמובן לא הצדקה לגרדרובה שלנו, אבל היא בהחלט הסבר.
      הרבה יותר קל להסביר ולהבין את זה מאשר את "שורשי הטרור", למשל.

      יכול להיות שבשוויצריה כל הריחות שעולים מהמזרח התיכון כבר מתערבבים, אבל אין סימטריה של ניחוחות.
      היהדות ו/או ישראל אינן מקדשות את המוות. לעומת המתחרים שכן מקדשים את המוות.
      יש פה בהחלט תרבות אחת חולנית. כלומר, הקאדי יותר מסריח מהרב ומהכומר גם יחד.

        19/4/09 12:59:

      אולי זה יפתיע אותך רונן, אבל לא רמזי ולא אני ממש משתוללים משמחה מהגרדרובה של המתחרים.  האם זו הצדקה למישהו ולמשהו?

       

      בבלדה הנפלאה שלו "הוויכוח" בין הכומר והרב המסקנה של היינריך היינה היא: ונראה לי שגם הרב וגם הכומר שניהם גם יחד מסריחים.

       

      כל תרבות שמקדשת את המוות היא חולנית.

        18/4/09 19:40:

      בסך הכל גרדרובה די סולידית בהשוואה למתחרים

        18/4/09 19:36:

      אלוהים כמה נמוך עוד אפשר לרדת?!

      כמה פתטיים, בורים והזויים?!

       

      מה הפלא שאתה כזה אדם תלוש, אתה גר בשוויץ...

      כשתגר בארץ אני מאמין שתראה דברים אחרים.

       

      אגב אכלתי היום קורנפלקס - אני ממליץ לך לתבוע אותי על פשעי מלחמה כנגד ערבים כי שתיתי חלב של תנובה ולא של מחלבות עזה...

       

      אויל משריש שכמוך...

        18/4/09 18:27:

      ראשית כל,

       

      אתם פשוט הזויים, עד לאן לקחתם את ההומור הזה, אתם פשוט מחפשים כל סיבה להשמדת מדינת ישראל.

       

      מוסד לילדים או לנערים זה ביטוי נפוץ. "המוסד" - כך גם נקרא בעבר בית הספר האזורי שישב בקיבוץ עברון ושימש את קיבוצי "הקיבוץ הארצי" באזור. מוסד חינוכי לכל דבר ועניין. והם דרך אגב לא היו נאצים....

       

      עדויות השמיעה וההאשמות נגד חיילי צה"ל בגין רצח בכוונה תחילה שפורסמו בגדול בעיתון הארץ, בערוץ 10 ובכלי תקשורת אחרים הביאו לפתיחתה של חקירה שנסגרה בקול ענות חלושה. סגירת החקירה הצביעה על כך שהכל היה הסתה פרועה ועלילת דם נגד חיילי צה"ל ומדינת ישראל. דבר זה הגדיש את הסאה מבחינתם של מילואימניקים שהחליטו לפעול בעניין:

       

       http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast/Article-d70ae62848c7021004.htm

       

       

      http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1238562926517&pagename=JPost/JPArticle/ShowFull

      http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=25232&MenuID=837&ThreadID=1014018

       

      "הגיעו מים עד נפש, ויש צורך - נדיר - בקביעת גבול...." כך כתבו בין השאר המילואימניקים במכתבם. אני מקווה שהם לא יסתפקו בכך, אלא גם יגישו תלונות במשטרה נגד כל מי שממשיך למרות סגירת החקירה לקרוא להם רוצחי תינוקות וילדים. אני מקווה שפרופ' רמזי יוזמן לחקירה וגם אתה, כשתנחת בארץ תלקח לחקירה, כי יש גבול לחופש הביטוי. אתם מרשים לעצמכם להוציא דיבה כל אימת שמתחשק לכם ומסתתרים מאחורי "חופש הביטוי", לא לא כאשר פוגעים, שם יש לשים את הגבול.

       

      דרך אגב. מה דעתך על החוצות האלה: http://www.no-t.co.il/bl.aspx

       

       

       

       

       

        18/4/09 01:15:


      אתה קורא לעצמך איש משכיל?!

       

      אני ראיתי את החולצה, אני גם הזמנתי את החולצה, החולצה מדברת על מוסד לילדים מיוחדים ולא כפי שהמוח המעווט שלך קורא לזה חולצה שמקדשת הרג ילדים ערבים בעזה, איך הגעת לזה בדיוק?!

       

      אתה איש חולה, אולי אתה איש משכיל ובעל תוארים אבל השכלה ודברי חוכמה במאמר שלך לא ראיתי, עדיף שאתה וכמותייך תשארו מחוץ לארץ ישראל,"אל תראה את כל חוכמתך בפעם אחת",, אתה איש שרק עושה נזק לעם ישראל,ובגלל אנשים כמוך המדינה שלנו הולכת ונראית ככה מדינה " הומנית" שכל ערביי ישראל דורכים עלינו ועושים מה שהם רוצים .

       

      תעשה טובה ל-כל עם ישראל ותשאר בגלות!!!

      ארכיון

      פרופיל

      shraga elam
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין