טל יניב וחיות אחרות
פוסטים פופולאריים
-
מאדים עכשיו
31/3/10 | 1674 צפיות
-
הערות על המצב
2/1/09 | 1244 צפיות
-
היו שלום
22/12/08 | 1334 צפיות
-
היו שלום 2
29/12/08 | 1020 צפיות
-
מסימני המיתון 5
15/12/08 | 964 צפיות
-
הדברים הטובים שנשארים איתנו
2/12/08 | 725 צפיות
פוסטים אחרונים
- כרוניקה של חרטה 1/6/10
- סרמלוצה 20/4/10
- הולילנד פינת מקווה ישראל - מכתב למוטי ששון 15/4/10
- בין ז'אן דארק לטלי פחימה 7/4/10
- מאדים עכשיו 31/3/10
- בנג'מין זאנדר ומוסיקה קלאסית 26/3/10
מסימני המיתון 6
לפני חודשיים התעוררתי שטוף זיעה והבנתי שהדקירה המכאיבה והטורדנית שמזמזמת באזני החליטה להתנחל שם לתקופה ארוכה. אני זוכר את הפעם הראשונה, בספטמבר 2008. היא תפסה אותי לא מוכן, מול צלחת פסטה ופירות ים. הרמתי מבט מופתע לצדדים, בדקתי האם אני היחיד, וראיתי שכן. חייכתי במבוכה ליושבי השולחן, העריתי כוס יין נוספת והמשכתי כאילו לא קרה דבר. אך כעבור שבוע, זאת שבה וחזרה כזרוע חצי אוטומטית, התקרבה בשקט מרושע אל אזני הלא מוכנה וצעקה לה "בוווו!". כך היא חזרה פעם אחר פעם, במרווחים הולכים וקטנים, כצירי לידה. מסכים אדומים בבורסה, מפעלים שנסגרים, בייל-אאוט, קריסת חברות, הרי היה ברור שבסוף זה יגיע אלי.
כאסתר וויליאמס במופע אקרובטיקה מימי, התאמצתי לחייך את החיוך עתיר הליפסטיק, ולא פעם גם הצלחתי, אך לאסי תמיד יודעת לחזור הביתה, ובלילה, לבד מול תדפיסי הבנק ותזרים ההוצאות וההוצאות, הדקירה חזרה והכאיבה. כך מצאתי את עצמי בוקר אחד מחבק אותה חיבוק חזק, ניגש אל ארון המשקאות הריק וחולק איתה את טיפת המשקה האחרונה שנשארה, לחיינו.
אומרים שהשלב הבא, אחרי שלב ההשלמה, הוא שלב התקווה. להבדיל מדיכי הדוקרת, תיקי היא בת-בית אצלי. אמנם היא מתנמנמת לה במין שנת חורף שכזו, אך מדי פעם גם היא מתעוררת, דורשת בשלומי, מחלצת עוד חיוך ממני ומבטיחה שיהיה טוב. כן, אני אומר לה, כשמר וגברת אמריקה יסיימו לשלם את התשלום האחרון עבור הבייל-אאוט, שלפי החישוב שלי זה יוצא באפריל 2315. היא מצחקקת ואומרת שטוב שלא איבדתי את הציניות. גם לה יש חוש הומור, מסתבר. |
תגובות אחרונות
-
דיןקרמאן
בתגובה על אצל פאדי ברחוב הבנקים
-
אלמה מאהלר
בתגובה על סרמלוצה
-
sard
בתגובה על כרוניקה של חרטה
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
This is one of those rare posts that I don’t know what’s funnier, the post itself or the remarks at its end
לבושתי, מסכים אדומים בבורסה לא אומרים לי כלום; אבל קריסת חברות,סגירת מפעלים, שלא לדבר על מחסור בפירות ים ואלכוהול - עושים אותי עצובה; טוב נו, לא רק... ואז אני מגייסת את דחיקי; רק שהממזרה הזאת לא מסוגלת להוביל לאיזשהו מקום נורמלי, חוץ מאשר לשחק איתי קצת ב'נדמה לי'.
ובכל זאת, יש לך ילדה שחושבת בעצמה ואת תיקי וזה לא מעט.
גיחי. המגיחה תמיד כשאין משהו יותר טוב להגיד. סתם בצחוק וברוח טובה.
אהבתי. אני צריך לחזור למיצי, מזמן לא התראינו.
לשירת התקווה, הקהל מתבקש לנוס על נפשו
אני לא בטוח שהבנתי את הפוסט הטורדני הזה עד הסוף.
יכול להיות שזה בגלל שאני טרוד מאוד באירוח של מיצי - המציאות שהתנחלה אצלי.
תמסור ד"ש לתיקי ותגיד לה שתעבור גם אצלי.
עם דיכי החשבון עוד פתוח, אז אם יש לך סבלנות אליה - טפל בה אתה.
בשורות טובות...